תמונה
תמונה הינה תיעוד מצולם של מראה מסויים, באמצעות רישום דפוס האור על גבי רכיב רגיש לאור כמו סרט צילום או חיישן אלקטרוני. באנגלית, מכונה פעולת הצילום בשם "פוטוגרפיה", בתרגום מיוונית: פוטו - אור, וגרפיה - רישום.
המצאת האפשרות הטכנית לצילום, התרחשה בשנת תקצ"ט במספר מקומות ברחבי העולם בו זמנית.
בספרות ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בספרות ההלכה המוקדמת נידון האם מותר ליצור ציור בדמות אדם בעקבות איסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שבעשרת הדברות[1], כאשר הרמב"ם פוסק שאסור לצור צורת אדם רק כאשר היא בולטת[2], ואילו הראב"ד חלק עליו וכתב שגם כאשר הצורה אינה בולטת הדבר אסור[3].
להלכה נפסק בשולחן ערוך שצורה שוקעת מותרת[4], אך הטורי זהב שם חלק עליו וכתב שיש להחמיר כאוסרים.
כאשר הומצאה אפשרות הצילום, התעורר הדיון מחדש, כאשר יש המצדדים להחמיר ולהתנזר מכך אף שמעיקר הדין הדבר מותר[5], ומכל מקום גם הדעות המחמירות כתבו שכאשר לא מדובר על תצלום שבו נראה כל דמות האדם מותר, כגון בצילום חלק העליון של הגוף, או בתצלום פרופיל[6]. פוסקים אחרים כמו רבי מאיר שלמה דימר (ה"בית שלמה"), הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף אף סברו כי תמונה שונה מהציור באמצעות סממנים שהחמירו בו הראב"ד והט"ז, כיוון ודיו הצילום אינו בולט, אלא נחשבת כישרה (ויש אומרים שאף שוקעת) ומותרת[דרוש מקור].
בין המצדדים להקל, היו הגאון מרוגוצ'וב[7] והגאון הרב יוסף חיים זוננפלד[8].
היו שנמנעו גם היות ונוהג הצילום היה חדש ומודרני[9]. עם זאת, כשיזם הרבי הריי"צ את ספר התמונות (ראו בפיסקא הבאה) ואחד שלח לרבי שאלות רבות על כך, כשאחת מהם היא שלכאורה אין להכניס לחסידות חב"ד עניין שלא נהגו בו עד היום, ועל כך ענה לו הרבי כי הדבר דומה לסיפור שהיה בעבר בשוחט שלבש ערדליים[10] ופוטר כיוון שהדבר הראה כי אין היראת שמים שלו שלמה, אך בזמננו גם החסידים הגדולים לובשים ערדליים ואין בכך שום פסול - כך שגם אם עניין הצילום הוא עניין שנמנעו ממנו בעבר, אך כיום אין פסול להשתמש בו[11].
הצמח צדק התנגד לציור פניו[12], ולכן הצייר הגוי שרצה לצייר את דיוקנו הגיע אליו בשבת ורץ לביתו לציירו[13]. כך גם גם הרבי הרש"ב הקפיד כי לא יצולם, ובראש השנה תרס"ו כשיצא כמנהגו לתשליך על שפת הנהר הוא הבחין בשני גויים בעלי האחוזה "ביעלא נאר" הסמוכה לליובאוויטש ששטו בסירה על הנהר כשבידם מצלמה, וניסו לצלם אתו וכל העומדים באמירת התשליך על שפת הנהר, מה שגם לרבי הרש"ב צער, ומאז לא הלך עוד לתשליך על שפת הנהר אלא עשה תשליך באופן אחר[14][15]. תמונתו היחידה שנמצאת בידנו נעשתה ברשותו כשהיה חשש שיצטרך לברוח מרוסטוב לטורקיה, ולצורך הנפקת הויזה הסכים להצטלם[16]. בנוסף לכך, בשנת תש"פ התגלתה תמונה נוספת שיש המייחסים אותה לאדמו"ר הרש"ב. אך הרבי הריי"צ לא חשש מכך כלל, ואף שלח לאנשים את תמונתו[17]. הרבי גם העיד שנהגו רבותינו נשיאנו להשתמש בתמונות[18].
צילום בחול המועד[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהתוועדות כ' מר-חשון ה'תשד"מ, הרבי התייחס לאיסור שבכך, המובא בפוסקים.
ספר התמונות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תרפ"ח יצא אדמו"ר הריי"צ מגבולות ברית המועצות, ובכך נפרד למעשה מרוב חסידי חב"ד שנותרו ברוסיה.
בשנת תרצ"ג ביקש אדמו"ר הריי"צ מהחסידים לשלוח לו את תמונות משפחותיהם, ובשנת תש"ט פנה שוב אל החסידים באמצעות 'מחנה ישראל' וביקש את תמונות החסידים.
כחלק מהבקשה, התבקשו החסידים גם בנוגע לאופן הצילום, שהתמונות יכללו את כל בני המשפחה ויישלחו בצירוף פירוש שמות האנשים המופיעים בה, וכן שבתמונה תופיע כל קומת הגוף ולא רק פלג הגוף העליון או תצלום פנים.
במענה לאחד החסידים שטען בפני הרבי מה התועלת בכך, השיב הרבי: "כמדומני שאין נצרך ביאור על זה כנראה גם באנשים כערכינו שלא לבד שזה מחזק רגש הידידות או ההתקשרות אצל מי שנמצא אצלו התמונה, אלא שגם אצל המשלח את התמונה פועל התקרבות כשנזכר שתמונתו נמצאת אצל חברו פלוני ועל-אחת-כמה-וכמה בנידון-זה...[19].
צלמי הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאנשים אלו היתה הזכות לצלם את הרבי, ותמונותיהם מתפרסמות היום במאות עותקים, אתרים, וחוברות.
- מרדכי ברון
- יצחק ברז
- חיים ברוך הלברשטם
- פרידריך וישינסקי
- אלי יונה
- יוסי מלמד (צלם)
- לוי יצחק פריידין
- צבי (הארי) טריינר
- מישאל ארונסון
- שמעון רומאני
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יותר מאלף מילים, 'הרבי והתמונות' בעקבות פטירתו של ר' צבי (הארי) טריינר, מראשוני הצלמים שצילמו את הרבי, שבועון כפר חב"ד גליון 1860 עמוד 52
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ארכיון תמונות שנשלחו לרבי על ידי החסידים באתר ספריית ליובאוויטש
הערות שוליים
- ↑ שמות פרק כ' פסוק ג'
- ↑ היד החזקה הלכות עבודה זרה פרק ג' הלכה י':"אבל אם הייתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות"
- ↑ חידושי הראב"ד על מסכת עבודה זרה דף מ"ג עמוד א'
- ↑ יורה דעה סימן קמא סעיף ד'.
- ↑ בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סימן נ"ח כתב שיש להחמיר שלא להצטלם בתמונה פוטוגרפית כיון שלדעת הריטב"א הוא איסור גמור, ושומר נפשו ירחק מזה. ומכל שכן שעל פי הקבלה יש טעם להחמיר בזה. ולכן לא יפה עושים התולים צורות ותמונות של צדיקים וקרובי משפחה על הכתלים של חדרי דירתם. וכן כתב ביערות דבש דרוש ב' דף י"ט עמוד ב', שו"ת ישכיל עבדי חלק ב' בקונטרס אחרון חלק יורה דעה סימן י"א, ועוד.
- ↑ שאלת יעב"ץ חלק א' סימן ק"ע. שו"ת נהרי אפרסמון חלק יורה דעה סימן קי"ח. שו"ת לבושי מרדכי קמא חלק יורה דעה סימן פ"ו.
- ↑ שו"ת צפנת פענח סימן נ"ז.
- ↑ שו"ת שלמת חיים חלק יורה דעה סימן י"ח.
- ↑ כך מסופר גם על הרד"ץ חן שנמנע מלהצטלם, עד שפעם באמצע דין תורה שערך החל להתעמק ולהתבונן בדין, ומיהרו לצלמו במצב זה
- ↑ היה זה בזמן הצמח צדק, אז נחשב הדבר למודרני גם כן
- ↑ אגרות קודש חלק ג' עמוד קנ"ד (בסעיף ה'), ובהוספת פרטים בנספח המכתבים ללקוטי שיחות חלק כ"ד, עמודים 416-417: "אולי כוונתו למה מכניסים ענין הפוטוגרפיא לגבול ליובאוויטש. - ונזכר הנני במה ששמעתי מספרים שלפנים העבירו שו"ב ממשמרתו ובצדק על שלבש קאלאשן [=ארדליים], ועתה גם זקני החסידים משתמשים בקאלאשן - וגם כן בצדק".
- ↑ ספר השיחות תש"נ חלק א' עמוד 193 הערה 79: תואר פני קודשו... של הצמח צדק (שיש אומרים שנעשה לא בידיעתו)...
- ↑ ספר "זיכרון להרב ברוק" עמוד 113: "מספרים שאת תמונתו של ה"צמח צדק" צייר גוי שהיה נוכח בשעה שהצמח צדק אמר חסידות והצייר ישב במקום ממנו יכול היה להתבונן בו היטב ובזיכרונו חרת את דמות דיוקנו של הצמח צדק וכך יצא מהאולם כשעיניו עצומות והגיע לביתו, ולמרות שבדרכו קבל מכה מעמוד עץ נשארה עדיין בזיכרונו דמותו של הצמח צדק שאותה העלה על גבי הניר."
- ↑ "בעת התשליך אירע דבר אשר ציער את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [=אבי אדוני-מורי-ורבי הרב הקדוש (הרש"ב)] לשעה, כי בעת שעמד אאמו"ר הרה"ק על חוף הנהר ובידי קדשו הסידור ובתוך כך עברה סירה קטנה בריחוק של עשרים וחמשה צעדים והיושבים בסירה – שני אחים אדוני האחוזה ביעלא נאר הסמוכה לליובאוויטש – הי[ה] להם מכונת צילום וצילמו את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ואת כל הקהל העומדים על שפת הנהר..." מרשימת הרבי הריי"צ ממוצאי ראש-השנה תרס"ו[דרושה הבהרה], כאן
- ↑ 'המלך במסיבו' כרך ב' ע' רסה: "בשנה מסויימת הבחין במישהו שהחזיק מכונת פוטוגרפיה (מצלמה) ורצה להנציח את תואר פני קודשו, ולשנה הבאה הפסיק ללכת לתשליך באופן האמור (ומסתמא סידרו משהו בחצרו או שערך תשליך באופן אחר), וזאת, משום שהדבר כבר לא היה בגדר חשש גרידא וכיוצא בזה - כי אם לאחר שאירע כנ"ל - כדי להסיר מכשול וקל-להבין".
- ↑ הרבי סיפר זאת בקיצור ונדפס ב'התוועדויות' תש"נ כרך ב עמ' 50 הערה 67 ובספר השיחות תש"נ חלק א' עמוד 193 הערה 79:"...ולאידך - כשבסוף ימיו ברוסטוב הוצרך לנסוע משם, היו זקוקים לתעודה מטעם הממשלה ('פאספארט') שתאפשר הנסיעה, ואז עשו תמונה - ברצונו"
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ב עמוד פ"ו
- ↑ אגרות קודש חלק י"ח עמוד תנ"ח
- ↑ אגרות קודש חלק ג' עמ' קנד.