גלגולי נשמות

גלגול נשמות הוא חזרת הנשמה לאחר הפטירה בנברא אחר, כחלק מתיקון שהנשמה צריכה להשלים ענינים שונים שלא השלימה בתפקידה בעולם.

אף שהיו מגדולי ישראל שהסתייגו או שללו נושא זה, בספר הזוהר ובעקבותיו בתורת הקבלה ותורת החסידות יש התייחסות רחבה לנושא זה.

למעשה, רוב הנשמות הם גלגולים, למעט הופעות נדירות של נשמות חדשות.

באוצר הספרים היהודי

הסתייגויות והתעלמות

מלבד ספר הזוהר (שהתגלה בדורות מאוחרים יותר), עד לתקופת הגאונים לא מופיע ענין גלגול הנשמות לא בתורה שבכתב, ולא בדברי חז"ל.

הראשון שהזכיר נושא זה כשהוא שולל אותו^[1], היה רב סעדיה גאון שהתבטא על אמונה זו שהיא 'שגעון וערבוב'^[2].

גדולי ישראל נוספים ששללו את הנושא היו 'בעל העיקרים' רבי יוסף אלבו, ר' ידעיה הפניני^[3], ועוד.

לצד זאת, היו מגדולי ישראל שהתעלמו מהנושא לחלוטין^[4], והיו מגדולי ישראל שאף שהסכימו עם גלגול הנשמות בכללותו, שללו את האמונה בכך שנשמת יהודי יכולה להתגלגל בבעלי חיים וצמחים^[5].

הרא"ש, בתשובה לשאלת בנו על עמדתו בנושא, דחה את הראיות והסברות התומכות באמונת הגלגול, אך חתם את דבריו במילים "אם קבלה הוא נקבל כי אין טעם מספיק"^[6].

בקבלה ובחסידות

המקור הקדום ביותר לגלולי נשמות מופיע בספר הזוהר ובעקבותיו בכתבי האריז"ל, המבארים מהות הגלגול וכוונתו, וכן מפרטים נשמות שונות שהתגלגלו ונתקנו. למעשה, על פי המבואר בזוהר רוב האנשים שנולדים בעולם הם גלגולי נשמות, ורק נשמות מעטות הן נשמות חדשות.

באמצעות ענין הגלגול, מוסבר על פי הסוד שאלות שונות אודות שכר ועונש, כאשר גם אדם שלא חטא כלל, ואפילו תינוקות שאינם בני עונשין, עלולים להיקלע למצבים שונים שלא נובעים מצד מעשיהם אלא רק כתיקון עבור הנשמה על מה שאירע עמה בגלגול קודם.

על פי המבואר בקבלה, אחת הסיבות העיקריות הגורמות לגלגול נשמות הוא כאשר אדם לא משאיר אחריו צאצאים בעולם הזה, כיון שבילדים נמשך חלק מנשמת האדם והם יכולים להביא לה תיקון ומזור, אך כאשר אדם נפטר בלא ילדים, על הנשמה לרדת שוב לעולם להשלים את תיקונה.

אדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא^[7] באמצעות ענין זה את הפסוק "כי לא ידע ממנו נידח"^[8], שכל נשמות ישראל יזכו לתשובה ועל ידי זה לגאולה, כי גם נשמה שנפטרה מהעולם בלא תשובה, תחזור ותתגלגל עד שתעשה תשובה.

בנוסף, מביא אדמו"ר הזקן את דברי האריז"ל שכל אדם מוכרח להתגלגל עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות בפועל ממש^[9], ומבאר שבכל פעם שהנשמה באה לעולם יש מצווה מיוחדת שבאמצעותה היא מאירה ובה האדם צריך להיזהר במיוחד, 'זהיר טפי'{{הערה|[[תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ז'|אגרת הקודש סימן ז'.}}.

הרבי הסביר שבדורות שלנו כל הנשמות הם כעין ספיחים, היות בזמן הגלות אין נשמות חדשות, וכל הנשמות שיש כעת זה בדוגמת זרעים שכבר נזרעו וכעת נטמנים שוב באדמה וצומחים שוב^[10].