ג' בתמוז
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י |
| יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ |
| כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | |
|
תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט ·
אדר | |||||||||
ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.
אירועים ביהדות
- ב'תפ"ט – ארע הנס של שמש בגבעון דום על ידי יהושע במלחמת מלכי הדרום.
ימי חב"ד
אירועים
- תרי"א – התרחשה השריפה הגדולה בליובאוויטש.
- תרפ"ז – אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו (מיום ט"ו סיוון תרפ"ז) בכלא 'שפולארקה', בתנאי שיסע לעיר מקלטו קוסטרמה. יום זה מוגדר על ידי הרבי כאתחלתא דגאולה, ורבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה.
- תשנ"ד – הרבי התכסה מעינינו. בקרב חסידי חב"ד ישנם דעות שונות בכל הקשור לאירועי היום, בשאלה כיצד להגדיר את שהתרחש, וכיצד יש לנהוג בעקבות כך. רוב החסידים מאמינים, שהרבי ממשיך לחיות בחיים נצחיים, והמצב שנוצר הוא שלב נוסף בתהליך התגלותו השלימה של הרבי כמלך המשיח. זאת בשל דבריו של הרבי כי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דורנו[1], הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"[2]. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור[3]: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': "שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.
עם זאת מעורר היום את הציפיה והתביעה לראות את הרבי בהתגלותו המושלמת בגאולה השלימה.
נולדו
- תשי"א – הרב יצחק יעקב רוזנשיין, משלוחי הרבי לארץ הקודש ור"מ בישיבת תורת אמת ירושלים.
- תשי"א – הרב משה מרדכי ארנשטיין, משפיע בישיבת חח"ל צפת.
נפטרו
- תנש"א – הרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי, שליח הרבי באוסטרליה.
עניינו
הרבי מבאר פעמים רבות שבג' תמוז בפעם הראשונה (היינו בשנת תרפ"ז, אז יצא הרבי הריי"צ ממאסרו ונשלח לגלות בקוסטרמה) לא ידעו האם זהו ענין חיובי או להיפך, ובמיוחד שגלות היא "שקולה כצער מיתה"[4]. אך לאחר מכן, לאחר הגאולה הסופית בי"ב תמוז, התברר שיום ג' תמוז היה התחלת הגאולה. וכאשר התברר זאת, הרי זה פועל למפרע שגם ג' תמוז באותה השנה נהפך לטוב[5].
יותר מכך, לג' תמוז ישנה מעלה אפילו על חג הגאולה י"ב תמוז: כיון שי"ב תמוז גילה שהירידה במאסר וגלות הייתה לצורך עליה, אך הירידה עצמה נשארת דבר בלתי רצוי. אך בג' תמוז מתגלית שהירידה והגלות עצמה היא התחלה של גאולה[6]. ולכן אף על פי שהרבי הריי"צ קבע לחג רק את י"ב-י"ג תמוז ולא את ג' תמוז (מהטעם הפשוט, שהגאולה בג' תמוז הייתה גאולה פרטית שלו ועדיין לא גאולה כללית, כיוון שעדיין נמנע ממנו להפיץ את המעיינות חוצה) – עם זאת "חסידים עליהם לחוג גם את יום הג' תמוז"[7].
יום זה הוא קשור לגאולה השלימה ויש לפעול בו בכל הענינים הקשורים להפצת המעיינות חוצה; וגם אם מישהו יטען שהוא אינו יכול להתחיל בעניני הגאולה ביום כזה, שבו לא היה ברור בפעם הראשונה שזהו ענין של גאולה – הרי זו טעות, כיוון שלאחר הגאולה התברר למפרע שיום זה ענינו הוא גאולה, אפילו בשנה הראשונה[8].
קישורים חיצוניים
- תיאור גאולת הרבי הריי"צ
- "ג' תמוז פועל גאולה מכל השאלות והספקות!" – לקט שיחות הרבי בנושא ג' תמוז, בעריכת ועד חיילי בית דוד, באתר
- מאמרים אודות ג' בתמוז –
- הרב שלום יעקב חזן, למהותו של ג' תמוז בתורת הרבי, באתר
- ג' תמוז אינו יו"ד שבט! ● ראיון עומק עם הרב יוסף הכט, באתר
- ג' תמוז מזווית אחרת ● ראיון מרתק עם הרב זושא פוזנר, באתר
| הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום |
|---|
| אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב.
תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב. |
הערות שוליים
- ↑ ההגדרה של דורות בשיחות הרבי, היא לפי נשיאי הדור. כך למשל במאמר באתי לגני מוזכרים שבעה דורות, שהראשון שבהם הוא דורו של אדמו"ר הזקן והאחרון שבהם הוא דורו של הרבי.
- ↑ ראו לדוגמה במאמר באתי לגני תשי"א. בשיחה אחרת של הרבי מובאת התייחסות ברורה יותר לנצחיות חייו של נשיא הדור: "מזה מובן החידוש דדורנו – הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפני זה (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף וגם הנשמה בגוף הייתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), מה שאין כן בדורנו זה – הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה – נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר חס ושלום במאורות הגדולים דגילוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אלא אדרבה – מתווספת שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבעל פה וכבד לשון מאורייתא שבכתב", בהיותו למעלה מזה), באופן שכשנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, על ידי זה שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאיתי תצא". (ש"פ בא תשנ"ב (ספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294), בתרגום מאידיש).
- ↑ רש"י בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על מלך המשיח.
- ↑ ראה ספר החינוך מצווה יח.
- ↑ ראה שיחות: ש"פ חוקת תשל"ז, מוצאי ש"פ קרח ג' תמוז תשל"ח, לקוטי שיחות חלק י"ח שיחת י"ב-י"ג תמוז. ועוד.
- ↑ שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז תשמ"ח.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ד' ע' 3141.
- ↑ שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז תשמ"ה.