מעשה מרכבה

		ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.
		אתם מוזמנים לדון בדף השיחה בהצעה לפצל את הערך.	שיחה

מעשה מרכבה הוא שם כולל לדרגות האלוקות של אדם העליון וחיות הקודש המשרתות אותו, המתוארות בנביאים במשל של ארבע חיות הנושאות מרכבה. לפי תורת הקבלה, בסדר השתלשלות העולמות דרגתה של המרכבה ופרטיה היא עולם הבריאה.

נבואת המרכבה מופיעה בתנ"ך שלושה פעמים, כמחזה שראו שלושה נביאים: ישעיה, יחזקאל וזכריה. המתוארות במשל של מרכבה בתחילת ספר יחזקאל.

את מרכבת יחזקאל נוהגים לומר בתיקון ליל שבועות, כהכנה לקבלת התורה, וכן מפטירים בנבואה זו בקריאת עשרת הדברות ביום א' של חג השבועות.

מעשה מרכבה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מרכבת יחזקאל

את נבואת מעשה המרכבה ראה יחזקאל הנביא בשנת החמישית לגלות יהויכין, כשמונה שנים לפני חורבן בית ראשון, בשנת ג' אלפים ש"ל.

הנבואה החלה בארץ, היות ואין הנבואה שורה אלא בתוך גבולות ארץ ישראל, אך הוא אמר אותה על נהר כבר שבבבל.

חז"ל נחלקים מה נכלל ב'מעשה מרכבה', אך תיאור מעשה המרכבה כולל את רובו של הפרק הראשון בספר יחזקאל, כאשר החלק העיקרי מתאר את המרכבה עצמה:

וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל: וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם: חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ: וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן: וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה. . וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם. . וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה

— יחזקאל פרק א

חז"ל מספרים שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים, התעלו למדרגת הנבואה של יחזקאל בן בוזי, וראו את מעשה המרכבה הן על ים סוף, והן בהר סיני.

איסור הלימוד ופעולתו

חז"ל אסרו לדרוש במעשה מרכבה, והתירו ללמד רק חלקים מעטים ממנו, ואף זאת רק לאדם חכם שיכול להבין את דברים אלו ברמזים בלבד, היות שהבנה לא נכונה של הדברים עלולה לגרום לאדם להסתכל על דרגות נעלות אלו בצורה מגושמת ולהגיע לידי כפירה. הרמב"ם מפרש את 'מעשה מרכבה' במובן רחב יותר, וכולל בכך את כל עניני מציאות האלקות ותאריו של הקב"ה והמלאכים והנפש והשכל.

על אף איסור זה, תורת החסידות עוסקת בהרחבה בפירוש 'מעשה מרכבה' לפרטיו השונים. באחד ההתוועדויות ביאר הרבי את הטעם לכך, שחז"ל אסרו לדרוש במעשה מרכבה "אלא ביחיד", כלומר שכאשר יהודי מחובר וקשור בגלוי עם 'יחידו של עולם', מותר לו ללמוד מעשה מרכבה, אך כאשר נשאל בנוגע ללימוד 'מעשה מרכבה' באוניברסיטה, שלל זאת לחלוטין. את ההוכחה ההלכתית להיתר העיסוק במעשה מרכבה, לומד הרבי מכך שהרמב"ם מפרט את עניני מעשה מרכבה באריכות בתחילת ספרו, כחלק מ'הלכות יסודי התורה' שנועד עבור כל יהודי באשר הוא, דבר המהוה הוכחה שמבחינה הלכתית לא רק שאין איסור בכך, אלא שישנו חיוב לדעת את מעשה מרכבה כהקדמה לקיום כל התורה כולה.

בנוגע ללשון חז"ל "דבר גדול - מעשה מרכבה", מבואר בחסידות במקומות רבים שלימוד מעשה מרכבה נקרא 'דבר גדול' היות שהוא ממשיך בעולם את גדולתו של הקב"ה, וכן גורם לאדם להתעלות מבחינת קטנות לבחינת גדלות.

כאשר ד"ר מאוניברסיטה שאל את הרבי על לימוד מעשה מרכבה באוניברסיטה, השיב לו הרבי שבוודאי אין לזה מקום בשם חב"ד, ובנוגע לעצם השאלה האם הדבר מותר - יש לשאול בית דין ירא שמים, ולדאוג שיתנו את הפסק דין בכתב.

במחשבת היהדות

על אף האיסור לעסוק ברבים בלימוד מעשה מרכבה, לאורך הדורות התייחסו גדולי ישראל רבים לפרטי הענינים דמעשה מרכבה וביארו אותם.

הראשון שעסק בהבלטה בביאור מעשה מרכבה הוא הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, ובדורות מאוחרים יותר התבארו פרטים נוספים גם בספר עבודת הקודש.

בתורת החסידות

בתורת החסידות מצינו ביאורים על פרטים שונים במעשה מרכבה, אך בהקדמת הכלל שאת כל עניני מעשה מרכבה לא ניתן להשיג באופן של ידיעת החיוב כי אם באופן של ידיעת השלילה.

מרכבת יחזקאל בכללותה מדברת על דרגות נמוכות יותר מאשר מרכבת ישעיה, וגבוהות יותר מאשר מרכבת זכריה היות שזכריה ראה את המרכבה שבעולם העשייה וישעיה ראה את המרכבה של עולם הבריאה שלכן הוא ראה את הכרובים והשרפים עצמם ולא רק 'דמות' שלהם, ואילו יחזקאל ראה רק את המרכבה של עולם היצירה, אך יחד עם זה יש בה מעלה מסויימת על מרכבת ישעיה.

תחלת הנבואה היא בשלוש הדרגות המהוות את המקור לשלוש הקליפות הטמאות: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה. . עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת", ובדרגה המהווה את המקור לקליפת נוגה המעורבת מטוב ורע: "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב".

במרכבת יחזקאל, מוזכרים חיות ואופנים, עליהם מוסבר בחסידות שהם עושים רעש גדול כמו שנאמר "קול כנפיהם כקול מים רבים", היות והביטול שלהם לאלוקות אינו ביטול במציאות, ומצד העדר ההשגה שלהם באלוקות יש בהם התפעלות גדולה מהאלוקות שהם משיגים.

הברואים המוזכרים במעשה מרכבה הם אריה שור נשר ואדם, שהם מקור החיות הרוחני של כל הברואים בעולם, ש'פני אריה' הוא השורש הרוחני לאריה שלמטה שהוא 'המלך שבחיות', ו פני שור' הוא השורש הרוחני לכל הבהמות שלמטה, ו'פני נשר' הוא השורש לכל העופות, והחיות והבהמות הם בבחינת גבורה כמו שכתוב "בוערות כמראה הלפידים", שלכן גם כל החיות והבהמות שהשתלשלו מהם הם בבחינת גבורה.

על תוכן הלשון 'מעשה מרכבה' מבואר בחסידות, שענין המרכבה הוא שאין לה רצון משל עצמה, וכל מהותה הוא שימוש רצון הרוכב עליה, וכך כל הפרטים והמלאכים המוזכרים בנבואה זו, ענינם הוא ביטול מוחלט לקב"ה.

הלימוד ממעשה מרכבה

בתורת החסידות מצינו הוראות שונות שניתן ללמוד ולהפיק ממעשה מרכבה, ובראשם שהעבודה דתפילת שמונה עשרה היא בדוגמת מעשה מרכבה, שבתחילה מצד ההתבוננות באלוקות וההתפעלות הנגרמת מכך האדם הוא בהתעוררות והתלהבות, אך כשמגיע לשמונה עשרה צריך להגיע למצב של "בעומדם תרפינה כנפיהם", ולהגיע למצב שהגילוי האלוקי ירומם אותו.

מהלשון 'דמות חיות' החוזרת ונשנית פעמים רבות, לומד הרבי שכל מה שיהודי רואה למטה, צריך הוא לדעת שנשתלשל מהמקור הרוחני שלו למעלה, וכן בנוגע לעצמו שכאשר הוא קורא על "דמות אדם להנה", הוא יודע שתפקידו ומהותו הוא להיות בדוגמת האדם שעל הכסא, ולשמש את קונו בשלימות.

בפי חסידים מקובל שהעיסוק בסיפורי צדיקים הוא בדוגמת העיסוק במעשה מרכבה, עד כדי כך שמבחינה מסויימת עדיף העיסוק בסיפורי צדיקים על העיסוק בלימוד 'הוויות דאביי ורבא'.

לקריאה נוספת

• ספר הליקוטים - דא"ח צמח צדק, ערך 'מרכבה' עמוד א'תקל
• דוד אולידורט, מעשה מרכבה במשנת חב"ד, גליון 'באור החסידות' סיון תשנ"ו עמוד 6
• תורה אור פרשת יתרו
• לקוטי תורה פרשת האזינו
• לקוטי שיחות חלק ל"ג, שיחה לחג השבועות