שביתת כלים

שביתת כלים היא איסור שנאסר רק לפי שיטת בית שמאי, ולפיו אסור ליהודי להשכיר כלים לנכרי, מכיון שלשיטתם אדם מצווה על שביתת כליו.

בברייתא

בגמרא מובאת ברייתא: " תנו רבנן פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה ומתמלאת והולכת כל היום כולו ומניחין מוגמר תחת הכלים (ערב שבת) ומתגמרין והולכין כל היום כולו ומניחין גפרית תחת הכלים (ערב שבת עם חשיכה) ומתגפרין והולכין כל השבת כולה ומניחין קילור על גבי העין ואיספלנית על גבי מכה (ערב שבת עם חשיכה) ומתרפאת והולכת כל היום כולו אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום".

בטעמה של הברייתא נחלקו האמוראים: לפי רב יוסף, האיסור להניח חיטין לתוך ריחיים אם לא יטחנו מבעוד יום הוא מכיון שמובא בברייתא "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות שביתת כלים", והסיבה לכך שלפי בית הלל מותר להניח גפרית תחת הכלים היא משום אין זה משום שלשיטתם שביתת כלים מותרת, אלא מכיון שהכלים אינם משתתפים בפעולת העישון בשבת. לעומת זאת לפי רב אושעיא בית הלל אינם סבורים כלל שקיים איסור שביתת כלים מהתורה.

בהלכה

בשו"ע פוסק אדמו"ר הזקן: " מותר להשאיל כלים ולהשכירם לנכריא ואף על פי שהנכרי עושה בהם מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווין על שביתת הכלים שלנו, שלא יעשה בהם הנכרי מלאכה בשבת או שלא תיעשה בהן מלאכה בשבת מאליה".