שער היחוד והאמונה - פרק ד'
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ד' - כח הצמצום
מבוא לפרק
פרק זה עונה על השאלה שבסוף הפרק הקודם: מאחר והנבראים בטלים למקורם כיצד יש להם מציאות, וכיצד יתכן שהם מרגישים את עצמם[1]?
גוף הפרק
| פרק ד |
|---|
| פרק ד כי הנה כתיב כי שמש ומגן ה' אלהים, פירוש מגן הוא נרתק לשמש להגן שיוכלו הבריות לסבלו כמארז"ל לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה רשעים נידונין בה כו', וכמו שהנרתק מגין בעד השמש כך שם אלהים מגין לשם הוי"ה ברוך הוא דשם הוי"ה פירושו שמהוה את הכל מאין ליש, והיו"ד משמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד כדפרש"י על פסוק ככה יעשה איוב כל הימים, והיינו החיות הנשפע בכל רגע ממש בכל הברואים ממוצא פי ה' ורוחו ומהוה אותם מאין ליש בכל רגע כי לא די להם במה שנבראו בששת ימי בראשית להיות קיימים בזה כמו שכתבתי לעיל. והנה בסידור שבחיו של הקב"ה כתיב הגדול הגבור כו' ופירוש הגדול, היא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים לאין קץ ותכלית, להיות ברואים מאין ליש וקיימים בחסד חנם ונקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כי גדול ה' ולגדולתו אין חקר ולכן משפיע גם כן חיות והתהוות מאין ליש לעולמות וברואים אין קץ שטבע הטוב להטיב. והנה כמו שמדה זו היא שבחו של הקב"ה לבדו, שאין ביכולת שום נברא לברוא יש מאין ולהחיותו, וגם מדה זו היא למעלה מהשכלת כל הברואים והשגתם שאין כח בשכל שום נברא להשכיל ולהשיג מדה זו ויכלתה לברוא יש מאין ולהחיותו, כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלמעלה משכל הנבראים כי היא ממדת גדולתו של הקב"ה, והקב"ה ומדותיו אחדות פשוט כדאיתא בזה"ק דאיהו וגרמוהי חד, וכשם שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג בוראו, כך אינו יכול להשיג מדותיו, וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו כדכתיב עולם חסד יבנה, כך ממש אין ביכלתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי כי אם בהסתר פנים, שהחיות מסתתר בגוף הנברא וכאילו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו ואינו התפשטות החיות והרוחניות כהתפשטות הזיו והאור מהשמש אלא הוא דבר בפני עצמו. ואף שבאמת אינו דבר בפני עצמו אלא כמו התפשטות האור מהשמש, מכל מקום הן הן גבורותיו של הקדוש ברוך הוא אשר כל יכול לצמצם החיות והרוחניות הנשפע מרוח פיו, ולהסתירו שלא יבטל גוף הנברא במציאות וזה אין בשכל שום נברא להשיג מהות הצמצום וההסתר ושיהיה אף על פי כן גוף הנברא נברא מאין ליש, כמו שאין יכולת בשכל שום נברא להשיג מהות הבריאה מאין ליש. [והנה בחינת הצמצום והסתר החיות נקרא בשם כלים והחיות עצמו נקרא בשם אור, שכמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו כך בחינת הצמצום מכסה ומסתיר האור והחיות השופע, והכלים הן הן האותיות ששרשן ה' אותיות מנצפ"ך שהן ה' גבורות המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב אותיות ושרש הה' גבורות הוא בוצינא דקרדוניתא שהיא גבורה עילאה דעתיק יומין, ושרש החסדים הוא גם כן חסד דעתיק יומין כידוע לי"ח: |
סיכום הפרק
כשם שאין ביכולת נברא להבין כיצד שם הוי"ה[2] בורא יש מאין[3], כך אין ביכולתו להבין כיצד שם אלוקים[4] מסתיר את שם הוי"ה ומונע מהנבראים להתבטל במציאות (אף על פי שהם כאור השמש טרם יצא מגוף השמש).
הסוגריים שבסוף הפרק
בסוף הפרק מתרץ אדמו"ר הזקן שתי שאלות שעולות דוקא בעקבות הסבר שיטת הבעל שם טוב[5]:
- מאחר והצמצום לא משפיע על ההתהוות[6], נמצא שריבוי הנבראים הוא מצד האלוקות - ואיך יתכן ריבוי באלוקות?
- תכלית התורה והמצוות להמשיך אלוקות לעולם. אם ממילא הכל בטל ואלקות נמצא בכל מקום[7] - מה צורך בתורה ומצוות?
ומתרץ, שמאחר והצמצום הוא מציאות אמיתית[8], הרי:
- הריבוי אינו מצד האור אלא מצד פעולת הכלים (באור).
- פעולת הצמצום באור היא אמיתית, ולכן מציאות הנבראים גם היא אמיתית.
ומסיים: שכח מדת הגבורה להעלים על מדת הגדולה הוא משום שבשרשן הן אחד ממש[9].
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק ג' |
פרקי שער היחוד והאמונה | הבא: פרק ה' |
הערות שוליים
- ↑ ואי אפשר לומר שמציאותם דמיון בעלמא, כי אז אין מקום לשכר ועונש, ולא לכל התורה והמצוות!
- ↑ שהוא מדת הגדולה.
- ↑ כפי שהתבאר בפרקים א-ג.
- ↑ שהיא מדת הגבורה.
- ↑ שהוסברה לעיל, בארבעת הפרקים הראשונים.
- ↑ אלא רק מכסה עליה שלא תורגש.
- ↑ ורק שמאתנו מוסתר הדבר.
- ↑ שהרי הוא שם אלוקים.
- ↑ המשך עניין זה יוסבר בהרחבה בפרק ו', לאחר שבפרק הבא יתורצו כמה שאלות נוספות.