אלקים

שמותיו של הקב"ה
7 שמות שאינם נמחקים
הוי"ה · אדנ"י · א"ל · אלהי"ם · אלו"ה · צבאו"ת · שד"י
מילויים לשם הוי"ה
שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן
שמות נוספים
אהי"ה · שם מ"ב · שם ע"ב (ע"ב תיבות) · א"ל אדנ"י · א"ל הוי"ה · א"ל שד"י · אגל"א · י"ה
כינויים
אלופו של עולם · הקב"ה · ה' אחד · עצמות ומהות · קדמון · אדון · אדם העליון · לא אדם · מלך מלכי המלכים · אויבערשטער · שלום

שם אלקים הוא אחד משבעת שמות הקב"ה שאינם נמחקים. עניינו הכללי הוא גבורה וצמצום, אך יש בו כמה וכמה עניינים פרטיים.

שמש ומגן ה' אלקים

פשט הפסוק הוא שהקב"ה משפיע שפע לנבראים על דרך השמש, וגם שומר ומגן עליהם כדרך סככה שעושים לצל. אך פירושו הפנימי של הפסוק הוא ששם אלוקים אינו מגן מפני השמש אלא הוא חלק מהשמש עצמה. היינו, שהבריאה אינה משם הוי' לבד אלא בשיתוף עם שם אלוקים: עצם התהוות הנבראים היא ע"י שם הוי', אך "צורתם" (הן הצורה הגשמית והן תכונותיהם הרוחניות) היא משם אלקים.

וביאור העניין בקצרה, מצד שם הוי' הנבראים בטלים במציאות בשורשם, מאוחדים ומיוחדים בו – עד שאינם עולים בשם מציאות כלל (על דרך אור השמש כפי שכלול במקורו בגוף כדור השמש טרם שיצא להאיר בחלל העולם). מצד שם זה אין כמובן העלם והסתר, ואין מקום לקיום תורה ומצוות (שהרי תורה ומצוות עניינם להמשיך אלוקות בעולם. ומה טעם להמשיך אלוקות במקום שממילא הוא אלוקות?).

וזה שהנבראים מרגישים עצמם למציאות הוא מצד שם אלוקים ה"מצייר" צורות בשם הוי' (על דרך זכוכית צבעונית שמעבירים דרכה אור לבן – שהזכוכית לא משנה את מהות האור, אך משנה את "פעולתו", שקודם היה לבן וכעת הוא ירוק).

ונמצא שה' הוא האלקים – מדת הגבורה ושם אלוקים אינו דבר הפוך ונפרד ממדת החסד ושם הוי', אלא הם דבר אחד ממש (וראה הרחבה בעניין זה בערך גבורה שבחסד.

בגמטריה "הטבע"

שם אלוקים גם מורה על הנהגת הקב"ה בטבע. "אלהי"ם" בגימטריא "הטבע". להבדיל משם הוי"ה שמורה על הנהגת הקב"ה כפי שהוא למעלה מהטבע.

ק"כ (120) צירופי שם אלקים

בכללות

כל קבוצה של חמש אותיות אפשר לסדר במאה ועשרים אופנים. ומכיון ששם אלקים הוא מדת הגבורה והצמצום מורים צירופים אלו על מאה ועשרים מדריגות של צמצום העלם והסתר האור וקדושתו, לבלתי יתגלה אור אין סוף ב"ה כמו שהוא - שלא יתבטלו העולמות במציאות, ויהא נראה העולם ליש ודבר נפרד.

בפרטות

ק"כ צירופים אלו נקראים "גבורות ממותקות", והיינו, גבורות שפנימיותן היא חסד. "פעולתן" היא גבורה אך כוונתן היא חסד (כגון אב המנקה את בנו בעוד התינוק צורח במר לו, או הלקאת החוטא (ע"י בית דין) כדי לנקותו מעוונות). והיינו, בפרטות נחלקים ק"כ צירופים אלו לשניים: פנימיותם (ע"ב הצירופים הראשונים) היא חסד, וחיצוניותם (מ"ח הצירופים האחרונים) גבורות.

ולהעיר, שזהו המבואר בתניא בעניין "ה' הוא האלקים". ששם אלקים אינו דבר נפרד משם ה' אלא הם דבר אחד ממש. ולא רק בשורשם אלא גם כפי שהם כוחות הנראים כשני הופכים "חסד וגבורה" – אש ומים: שהבריאה היא ע"י שניהם כאחד, שבריאה ע"י אחד מהם בלבד אינה אפשרית ואינה בריאה כלל.

מקומו בספירות

בגבורה

שם אלוקים שבגבורה הוא עניין "גבורה שבחסד", וראה עניינו בפסקה הקודמת.

במלכות

חמשת האותיות דשם אלקים הן "ה' גבורות מנצפך" המחלקות את הבל הלב לכ"ב אותיות הדיבור. היינו, כשם שבגשמיות מתחלק הקול הפשוט (היוצא מהבל הלב) להברות ואותיות ע"י חמשת מוצאות הפה, כך ברוחניות: בריאת העולם נעשית ע"י ספירת המלכות שהיא "כח הדיבור" האלוקי. שורש הדיבור הוא "הבל הלב העליון", הכח המחלק אותו לאותיות הן "ה' גבורות מנצפך", והדיבור עצמו הוא עשרת המאמרות בהן נברא העולם

בבינה

שם אלוקים שבבינה הוא שורש שם אלקים שבמלכות. היינו, כשם שה' גבורות מנצפך שבמלכות מחלקות את הבל הלב לאותיות הדיבור, כך ה' גבורות אלו עצמן שבבינה מחלקות את ההבנה השכלית לאותיות המחשבה.

בעתיק

בעתיק שם אלוקים ושם ה' הם דבר אחד ממש. והעניין הוא ד"לית שמאלה בהאי עתיקא", והיינו, שגבורה שבעתיק אינה הפוכה מחסד שבו אלא הן דבר אחד ממש. ויובן על פי משל, שכח ההשפעה שביד מתאפשר רק בזכות שקצה היד חלוק לחמש אצבעות. כדי לאחוז את המטבע ולתיתו לעני אי אפשר בלי חלוקת היד לאצבעות – היינו, שדוקא ע"י הצמצום והחלוקה לפרטים מתאפשרת ההשפעה.

ה' גבורות אלו (מנצפ"ך) כפי שהם בפנימיות הכתר (עתיק) נקראות גם "בוצינא דקרדוניתא", והן מה שנפל מהמקור שלא ע"י קו המדה בצורה מסודרת אלא ע"י הכאה. כמשל אדם שנפל לו פתאום שכל שלא לפי ערכו כלל. המשל לזה הם הניצוצות הנזרקים לכל עבר מברזל לוהט בעת שמכה בהם הנפח בפטיש, או הניצוצות היוצאים מהעלם לגילוי בעת שמכה על הסלע בפטיש - שיש בזה בחינת "כח המחלק" (היד המכה) ו"כח הנחלק" (הנצוצים שיצאו מהעלם אל הגלוי).

והנמשל: כדי לצרף אותיות למילים (לצורך בריאת העולם), חמש האותיות מנצפ"ך הן גם הכוח המחלק (ה"מוציא" את האותיות מההעלם, הלוקח אות אחת מהגרון ואות שני מהלשון וכו') וגם עושה ומצרף אותן למילים ומשפטים .

קדושת השם

כתב בעל השולחן ערוך "אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים, ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם. ואלו השבעה שמות: שם ההויה, ושם אדנות, ואל, אלוה, אלהים, שדי, צבאות. ויש גורסין גם כן אהי"ה אשר אהי"ה". ולכן נאסר לכתוב שמות אלו בכל מקום שיש חשש שמא במשך הזמן יזרקו או ימחקו (כגון מכתבים, עתונים וכו').

נשיאי חב"ד הדרו מאד באיסור זה (הנובע מכיבוד ה'), ונמנעו לכתוב מילים שיש בהן שייכות לשמות ה' גם במקומות שאין בהם קדושה. כגון במקום המילה "יהיה", כתבו: "יהי'", במקום אלוקים כתבו "אלו'" וכדומה. השמועה אומרת שמטעם זה הרבי לא כתב במכתבים בס"ד (שהוא ראשי תיבות של כינוי ה', שהרי "שמיים" הוא אחד מכינויי ה') אלא ב"ה (שכאן הוא רק "רמז לרמז" – כי במילים "ברוך השם" המילה "השם" אינה כינוי בפני עצמה, ורק רומזת לכינוי).