פרשת צו

פרשת צו היא הפרשה השניה בספר ויקרא (מפרק ו' פסוק א' עד פרק ח' פסוק ל"ו).

הפרשה בקצרה

הקדמה: בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא, כתוב על הדינים של הסוגים השונים של הקורבנות שאנשים מביאים להקריב במשכן או בבית המקדש. בפרשה זו מסופר על משה רבינו שמעביר את הדינים של עבודת הכהנים על הקרבנות הללו.

• ראשון - ניתנים ההוראות לעבודת הכהנים הקשורים לקרבנות שנשרפים על המזבח וכן קרבנות שנאכלים על ידי הבעלים או הכהנים. התורה גם מצווה שכל אוכל שנוגע בבשר קדוש - הופך באופן מיידי לקדוש אף הוא.

• שני - הקרבנות אותם מקריבים הכהנים בעצמם. כהן רגיל ("הדיוט") מביא את הקרבן המדובר רק ביום בו הוא מוכשר לעבודה, כאשר לעומת זאת כהן גדול מביא את הקרבן מידי יום. מעניין לציין כי סוג הקרבן הזה נשרף כולו על גבי המזבח ואין לכהנים חלק ממנו לאכול. בהמשך כתובים גם את פרטי הדינים לגבי קרבן שגגה או קרבן חטאת שאדם מביא לאחר שחטא לה'.

• שלישי - קרבן השלמים. כמו כן אנו מצווים שלא לאכול דם של כל חיה או עוף. זאת הסיבה בשלה אנו (או הקצב בבית המטבחיים) מולחים את הבשר או העוף קודם האכילה כדי להוציא ממנו כל טיפת דם.

• רביעי - משה מושח את אהרן ואת בניו להיות כהן גדול וכהנים כדי שיוכלו לעבוד במשכן. משה אוסף את כל בני ישראל ומטביל את אהרן ואת בניו במקווה. לאחר מכן הוא מלביש אותם את בגדי הכהונה, ואז מושח בשמן המשחה את המשכן ואת כל כליו, וכמובן את אהרן ובניו.

• חמישי - המשך תיאור מינויו של אהרן ובניו לכהנים, על ידי הקרבת שור לקרבן לחטאת ואייל שנשרף על גבי המזבח.

• שישי - המשך תיאור מינוי הכהנים ותהליך הכנת הקרבנות, כאשר הוקרב אייל נוסף וחלק מהדם הותז על אהרן ובניו.

• שביעי - סיום תיאור תהליך מינוי הכהנים. משה משח אותם בשמן המשחה וציווה אותם לאכול בשר מסויים בפתח אוהל מועד. כל התהליך לקח שבעה ימים.

בתורת החסידות

הרבי מליובאוויטש מבאר בעבודת האדם לקונו, ש"חסרון כיס" מרמז על מצוות הצדקה, ומצוה זו נצרכת לזירוז מיוחד: מבואר בספר התניא שהטעם לזה שמצוות הצדקה שקולה כנגד כל המצות , ומעלתה גדולה ביותר הוא מפני שכאשר נותנים מעות, ש"במעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית", הנה כאשר במקום זה נותן מעות אלו לצדקה, נמצא ש"נותן חיי נפשו" ממש לה'. מצות הצדקה אינה קשורה רק ל"חיי נפש" האדם אלא גם להעולם שחוץ ממנו, שהרי הממון הניתן לצדקה הוא מחוץ לגופו של הנותן, והרי זה חלק מהעולם החיצוני. ונמצא שבנתינת צדקה מעלה האדם את כללות "נפשו החיונית" לה', וגם את העולם שמחוץ ממנו. והנה, כדי לזכך ולהעלות את הנחות ביותר צריך כוח נעלה ביותר. ועל פי זה מובן שהצדקה שמעלה היא את כללות נפשו החיונית לה' ואף את העולם שמחוצה לו, הרי הכח למצוה זו הוא מעומק פנימיות הנשמה. וזהו "ביותר צריך הכתוב לזרז" – מתי צריך האדם זירוז מיוחד ונתינת כח גדול "ביותר"? כאשר זה: א. "במקום" – כאשר הדבר קשור ל"מקום" ושטח העולם שחוץ לאדם המקיים את המצוה. ב. "שיש בו חסרון כיס" - גם באדם עצמו נוגע הדבר לכללות נפשו החיונית, בזה שהוא מחסר מעצמו דבר אשר "הי' יכול לקנות חיי נפשו החיונית".

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת צו -
• טקסט פרשת צו עם פירוש רש"י -
• פרשת צו בקצרה לילדים -
• קריאת התורה של פרשת צו עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין