הבעל שם טוב
רבי ישראל 'בעל שם טוב' (נכתב בראשי תיבות בעש"ט), ראש מחנה הצדיקים הנסתרים בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.
נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח (25 באוגוסט 1698) נפטר בו' בסיוון (יום א' של חג השבועות) ה'תק"כ (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה מזי'בוז'.
רבי הלל מפאריטש העיד בשם מורו רבי מרדכי מטשערנאביל ששמע מאביו המאור עינים כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל[1].
תולדות חייו
תקופת לידתו
בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ המרד הקוזקי באצילים הפולנים, כשבמהלכם בוצעו ביהודים פוגרומים רבים המכונים פרעות ת"ח ות"ט.
כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני בעם ישראל היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה בחסידות "עילפון", כדוגמת אדם שהתעלף ושקוע בתרדמה.
ר' פנחס מקוריץ אמר[2] שנשמת הבעל שם טוב ירדה לעולם, כדי להעיר את נשמות ישראל מעילפונם.
הרבי מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ששם האדם מגיע מעצם הנפש, כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' והקב"ה הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה ישראל) לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם[3].
לידתו
על הנסיבות שקדמו ללידתו סיפר תלמידו המגיד ממעזריטש[4]: הוריו שהיו עקרים מלידה, עם פרנסה בשפע, הקדישו את מירב כספם להכנסת אורחים, כמו כן בכל שבת היו מזמינים עשרות אורחים לשבת. משמיים רצו לבדוק עד כמה חזקה מידת ההכנסת אורחים שלהם. באחד השבתות, לקראת סוף סעודת יום השבת, נכנס לביתם אורח תמהוני ולמרות שר' אליעזר בטוח היה שהאורח חילל את השבת[5], כיבדו ואירחו כראוי גם לאחר הביקורת שמתחו עליו האורחים האחרים. לאחר השבת גילה ה"אורח" לר' אליעזר אשר הינו אליהו הנביא שנשלח מהשמיים לנסותו, וכיוון שעמד בניסיון יזכה לבן שנשמתו תאיר את העולם. מברכה זו נולד רבי ישראל בעש"ט.
רבי ישראל נולד בעיר טלוסט[6] לאביו ר' אליעזר ולאמו שרה ביום שני י"ח באלול שנת תנ"ח[7] (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים[8]).
חינוכו
היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מהקב"ה בעצמו" ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"[9]. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.
בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר הלימודיו אצל מלמדו[10], ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מהצדיקים הנסתרים אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש באליהו הנביא.
נישואיו
בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את הישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד החדרים ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו בגדי איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו בהתבודדות ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת ת"צ עברו לטלוסט שבגליציה והחל שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.
פעליו
התעסקותו בחינוך ילדי ישראל
לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילידם חיות רוחנית, בין היתר על ההקפדה בעניית אמן, וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים[11].
עבודתו זו היה עושה בשמחה ואהבה אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, המגיד ממזריטש התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את ספר התורה באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"[12].
בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מהמחנה הנסתרים, דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.
ראש מחנה הנסתרים
בהיותו בן 14 (ה'תע"ב) נכנס לחבורת מחנה הנסתרים, אשר היתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי אדם מרופשיץ.
לפני פטירתו של מנהיג מחנה הנסתרים רבי אדם בעל שם, הודיעו לו בחלום למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש מוארך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר הנישואין[13].
בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.
ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו אחיה השילוני, ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שבתורת הנגלה והקבלה כפי שנלמד בגן עדן[14]. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.
התגלותו
ביום י"ח באלול שנת תצ"ד, הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו אחיה השילוני להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ויראת שמים והפצת פנימיות התורה. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.
במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.
בשנת ת"ק, עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי חסידים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את הרמב"ם, הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים לאידיש.
באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות לארץ ישראל, שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.
עלייתו להיכל המשיח
בראש השנה שנת תק"ז עשה הבעש"ט עליית נשמה לעולמות העליונים. בעליה זו אמר לו מלך המשיח כי ביאתו תלויה בהפצת מעיינות החסידות, תיאור העליה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' גרשון מקיטוב, וזה לשונו:
בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי...ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד...ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.
— ספר 'בן פורת יוסף' בסופו, נדפס גם בתחילת ספר 'כתר שם טוב'.
בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות.[15]
הניצחון על ה'פרנקיסטים'
בכ"ו בתמוז שנת תקי"ט ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו בגניזה החרסונית נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' כסלו תש"כ עונה הרבי לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת תק"כ).
תורתו
כתיבת והדפסת דבריו
הבעש"ט היה גאון עצום בנגלה ובנסתר[16]. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל רבותינו נשיאנו[17]. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת האידיש, אך מעולם לא כתב בעצמו את תורתו ואימרותיו. תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:
- תולדות יעקב יוסף - נכתב על ידי תלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה, הודפס בשנת תק"מ.
- צוואת הריב"ש - מכיל גם מתורתו של הבעש"ט כפי שנאסף על ידי רבי ישעיה מיאנוב ויצא בתשל"ה, מחדש על ידי קה"ת, בהוראת הרבי.
- כתר שם טוב - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים.
בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט בגניזה החרסונית, שנרכשו על ידי אדמו"ר הריי"צ, ופורסמו בגליונות התמים.
ביאת המשיח תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי בראש השנה שנת תק"ז עשה עליית נשמה והגיע עד להיכלו של מלך המשיח. שאל הבעל שם טוב את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה",[18] כשכוונתו על מעיינות תורת החסידות, אותה גילה ולימד הבעל שם טוב וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא הגאולה.
שבע התורות
| ערך מורחב – שבע התורות |
שבע התורות של הבעל שם טוב שנתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בשנת תרנ"ב. בשמיני עצרת תרנ"ג סיפר אדמו"ר הרש"ב פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר במשך יותר מארבעים שנה, ובשנת תרצ"ז נתגלה ונתפרסם לרבים על ידי אדמו"ר הריי"צ.
שיטתו
השגחה פרטית
|
| ערך מורחב – השגחה פרטית |
דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של פרעה - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם[19].
משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו הדגל מחנה אפרים[20] אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.
משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה[21].
לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא יתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.
קירוב היהודים הפשוטים
בח"י אלול תע"ד בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו אליהו הנביא לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את הקב"ה ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.
כח המחשבה
חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"[דרוש מקור]. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.
מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, בסעודת שבת. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר מעזיבוז היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל הבעל שם טוב בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לעצוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם בלבוש חומרי, או רוחני, שאפשר לתופסו רק בחושים נעלים ועדינים יותר[22].
העלאת הרע לטוב
לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.
בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.
בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי יתרון האור מן החושך, מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.
מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם[23].
למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב[24].
הנהגה ניסית ומופתית
סיפורי הבעש"ט
סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר שבחי הבעש"ט ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי מנחם מנדל מוויטבסק כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?
הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי אמונה פשוטה באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.
קפיצת הדרך
בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם ליסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להתשמש בקפיצת הדרך.
הסתלקותו
בחג הפסח שנת תק"כ חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל חג השבועות התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"חברה קדישא" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי נחמן מהורודנקא כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".
כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי לייב קסלר סיפר שראה את יציאת הנשמה "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".
בו' סיוון תק"כ - יום רביעי ראשון לחג השבועות, כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.
ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך אדמו"ר הזקן, שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נטלו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.
פולמוס סביב התאריך המדויק
בדורות האחרונים התעורר פולמוס בנוגע ליום המדויק בו הסתלק הבעש"ט - האם ביום הראשון של חג השבועות (ו' סיון) או ביום השני של חג השבועות (ז' סיון)[25]. בספר "שמועות וסיפורים" מובא הסיפור, כי בשנה אחת בחג השבועות התארח רבי לוי יצחק שניאורסון בביתו של אדמו"ר הרש"ב, ודיברו ביניהם אודות הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר אודות הדעה כי הבעל שם טוב הסתלק בז' סיון. ויאמר אדמו"ר הרש"ב בפסקנות, כי הבעש"ט הסתלק בו' סיון, ודוד המלך הסתלק בז' סיון. וישאל ר' לוי יצחק, אם כן יום הקבורה של הבעש"ט היה ביום טוב, ובקבורתו יכלו להתעסק רק הגויים! והאם אכן ראוי כי בקבורת גופו הקדוש יתעסקו אינם יהודים?! ויענהו אדמו"ר הרש"ב, כי גופו הקדוש של הבעש"ט לא היה צריך התעסקות כלל וכלל[26]. ואכן, בספר "היום יום" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש".
תמונתו
בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לשבתאי מסוים. הרבי אמר שתמונה זו שייכת לבעל-שם אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה)[27], אך לא לבעל שם טוב[28].
ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה[29], ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום שאדמו"ר מוהריי"צ אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב[30].
נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה צריך להיות י"ג תיקוני דיקנא ניכר בהזקן[31].
תלמידיו
- המגיד ממזריטש
- רבי יעקב יוסף מפולנאה
- רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב
- רבי זאב וולף קיצס
- רבי חיים מקראסנא
- רבי נחמן מהורדנקא
- רבי אריה לייב משפולי
- רבי מנחם מנדל מויטבסק
- רבי מנחם נחום מצ'רנוביל
- רבי פנחס מקוריץ
- רבי שמואל מקמינקא
- רבי אברהם אבא מקריבוש
- רבי דוד לייקס
- רבי לייב שרה'ס
- רבי יהודה לייב מפיסטין
- רבי זלמן מלוצק
- רבי אברהם מפודולסק
- רבי מנחם מנדל מפרימשלן
משפחתו
לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:
בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:
- רבי משה חיים אפרים מסדילקוב
- רבי ברוך ממז'יבוז'.
- נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי נחמן מברסלב.
צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:
- הרב אהרן זסלבסקי, רבה של קרמנצ'וג, נכד אדמו"ר הזקן (בן בתו, הרבנית פריידא) וחתן אדמו"ר האמצעי, נשא בזיווג שני את מרת חיה, בת ר' נחמן מברסלב, ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק רבי נחמן מברסלב.[32]
לקריאה נוספת
- ספר הזכרונות - אדמו"ר הריי"צ.
- ספר התולדות הבעש"ט - חנוך גליצנשטיין.
- המאירים לארץ - יצחק אלפסי.
- שבחי הבעש"ט - תקע"ה.
- נזר הבעש"ט - אברהם שמואל בוקיעט.
קישורים חיצוניים
- תיאור הסתלקות הבעל שם טוב - אתר חב"ד בישראל
- שבחי הבעל שם טוב מאתר היברובוקס
- כתר שם טוב, הטקסט השלם באתר ספריית חב"ד
- כתר שם טוב הספריה הלאומית
- גלריית תמונות מהציון במז'יבוז'
- סקירה אודות שנת המאתיים להסתלקותו
- רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו. הרב ד"ר יצחק אלפסי. אתר דעת.
- לקט שיחות אודות הבעש"ט הרב אברהם שמואל בוקיעט, שבועון 'בית משיח'.
- נתנאל לדרברג, מיהו הבעש"ט?, פרק מהספר "סוד הדעת"
- ניגוני הבעל שם טוב באתר "BeitChabad"
- בעקבות ירושות הבעש"ט שניאור זלמן לוין, שבועון בית משיח
- מפות ותמונות
- ציון הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: תמונות, מיקום.
- בית הכנסת העתיק של הבעש"ט באתר גוגל מפות: תמונות, מיקום
- מעין הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: תמונות, מיקום
הערות שוליים
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ע' 106
- ↑ ספר המאמרים תרס"ג עמ' קמ"ב
- ↑ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 471.
- ↑ שיחת ליל א' דחג הסוכות תרצ"ז
- ↑ כיוון שהיה זה ישוב קטן, האפשרות היחידה להגיע באמצע שבת היא מחוץ לתחום
- ↑ אדמו"ר הרש"ב סיפר בשם אדמו"ר הזקן שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" (התמים חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוטס היתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אוקפ" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).
- ↑ על פי הגניזה החרסונית. במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים.
- ↑ לקוטי דיבורים כרך א עמ' לא ואילך
- ↑ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 594
- ↑ ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567
- ↑ שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. אגרות קודש חי"ט עמ' ע וש"נ.
- ↑ אגרות קודש חלק כ"ד עמ' מז
- ↑ על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת פורים תשי"ח).
- ↑ במכתב לתלמידו רבי יעקב יוסף הכהן, מתאר הבעל שם טוב: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי"
- ↑ תורת שלום עמ' 113.
- ↑ ראה בספר סיפורים נוראים לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.
- ↑ אגרות קודש חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה
- ↑ כתר שם טוב בתחילתו.
- ↑ בעל שם טוב על התורה פרשת נח
- ↑ פרשת וילך
- ↑ בעל שם טוב על התורה פרשת וילך
- ↑ תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי
- ↑ וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה
- ↑ כתר שם טוב ח"א קצח, ב
- ↑ מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.
- ↑ דהיינו שהוא קבר את עצמו
- ↑ מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' דחג הסוכות תשכ"ו במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' קד).
- ↑ סקירה באתר חב"ד אינפו.
- ↑ כך כתב הרבי באגרות קודש, כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' תשרי... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר דמויות גדולי החסידות (להרב שצרנסקי, נדפס בתל אביב שנת תש"ה עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...
- ↑ שיחות קודש תשכ"ו עמ' 621.
- ↑ ליקוטי שיחות, כרך י"ט, עמ' 531.
- ↑ כתבה בעניין חילול מצבותיהם של ר' אהרן זסלבסקי, נכד אדמו"ר הזקן וחתן ר' נחמן מברסלב - http://www.umanshalom.co.il/html/news/breslov_news/breslov_news1/breslov_news3569.html
| הקודם: רבי אדם בעל שם |
נשיאי החסידות הכללית י"ח באלול תנ"ח - ו' בסיוון תק"כ |
הבא: המגיד ממזריטש |