אברהם דריזין (מאיור)
הרב אברהם דרייזין - מגדולי המשפיעים, ממנהלי ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות ובארץ הקודש.
,_Avraham_04.jpg)
ילדותו
נולד בי' בחשוון בשנת תרס"א, בעיירה מיור שברוסיה הלבנה, לאביו, הרב דובער ולאמו מרת יהודית. זקניו, אבי אביו ואבי אמו, היו חסידי חב"ד. כונה בשם "אברהם מאיור", כינוי זה ניתן לו על שם העיירה בה נולד.
אחיו ואחיותיו, יהודה לייב, חיים יצחק וחיה שרה - נרצחו בימי מלחמת העולם השניה, על ידי הנאצים ימ"ש יחד עם משפחותיהם.
ילדותו עברה בישוב מאיור - ישוב קטן שכלל שבעים משפחות יהודיות וגוי אחד בלבד, אפילו בית כנסת 'מתנגדי' לא היה בעיירה.
במשך השנים למד אצל שלושה מלמדים: אחד שלימדו גמרא; בתו של שוחט העיירה שלימדה אותו תנ"ך, עברית, דקדוק וכתיבה; המורה השלישי היה גוי שלימד אותו רוסית ומתמטיקה. כשמלאו לו שתים-עשרה שנים נסע ללמוד בעיירה דרויא, הסמוכה למיור. שם למד ב'חדר' אצל מלמד שלימדו גמרא.
בגיל ארבע-עשרה, כשסיים את לימודו בדרויא, התלבט לאיזו ישיבה לנסוע על מנת להמשיך את לימודיו, האם לישיבה ליטאית, או לישיבה החבדי"ת תומכי תמימים ששכנה באותה עת בליובאוויטש. רבה של מיור - על אף שהיה מתנגד, התקרב לחב"ד במשך השנים, התפלל בנוסח האר"י, ונהג במנהגי חב"ד - היה ידיד קרוב למשפחתו של ר' אברהם, וגם היה דואג לנערים שלמדו תורה, לכן הוא הציע לאביו שר' אברהם יסע ללמוד באחת הישיבות הליטאיות הגדולות שהיו אז בסלבודקה או בקובנה, שם היו ראשי ישיבות מפורסמים כמו ר' ברוך בער לייבוביץ ועוד. להוריו היה קשה להחליט. הם היו אנשי ישוב קטן, והיו חסרי קשר עם 'העולם הגדול', התקשו להחליט לאיזה ישיבה לשולחו, מחמת חוסר ידיעתם והשגתם במצב הישיבות באותה עת. אחיו שהיה מבוגר ממנו, היה ירא שמים, אך לא למד בישיבה. הוא סיים גימנסיה רוסית ועסק במסחר. הוא היה מוכשר בצורה בלתי רגילה, ממש עילוי. יחד עם זאת היה בקי גם ב'הויות העולם', והוא זה שהחליט שר' אברהם צריך לנסוע לליובאוויטש.
בליובאוויטש
ר' אברהם נסע לליובאוויטש מצויד במכתב המלצה מרבה של דרויא. הנסיעה ארכה לילה שלם. בבוקר הגיע לעיירה רודניא, ומשם לליובאוויטש. יחד איתו הגיעו עוד עשרות נערים, שבאו לישיבה. סדרי הקבלה וההרשמה היו קשוחים וקשים מאד ורובם של אותם נערים לא התקבלו.
ר' אברהם התקבל לחדרים, לשיעורו של ר' יחיאל קומיסר.
לנערים בגילו לא הייתה פנימייה. מי שהיה בידו כסף ששלחו לו הוריו, היה מסתדר איכשהו. אבל מי שלא היה לו כסף, נאלץ 'לאכול ימים' (לאכול אצל תושבי ליובאוויטש, כל יום בבית אחר). הוריו שלחו לו בכל חודש 6 רובל, (סכום גדול, באותם הימים) בכסף זה שכר חדר, יחד עם עוד נערים ספורים, בביתה של אלמנה מבוגרת, בשם פייגא ריישא. יחד אתם היה ישן בחור מבוגר, ששימש כמשגיח.
מצב זה נמשך עד מלחמת העולם הראשונה, אז נותק כל אזור מיור מרוסיה וסופח לפולין, מסך של ברזל הבדיל בינו לבין משפחתו. כמובן שהתמיכה שהיה מקבל מהוריו פסקה מלהגיע והוא נאלץ לעזוב את האכסניה. אז עבר ללון על ספסל בבית הכנסת שבליובאוויטש ו'אכל ימים' אצל בעלי בתים בליובאוויטש.
מאוחר יותר עלה ל'שיעורים', לשיעורו של ר' שמואל בער בריסוב.
עברו שלוש שנים לשהותו בליובאוויטש, ורק אז התירה לו ההנהלה לנסוע לביתו במיור (בימים ההם נפתח הגבול עם פולין, והיתה אפשרות לבקר במיור).
לאחר שחזר לליובאוויטש וסיים את ה'שיעורים' עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים שעדרין, שהייתה ישיבה לצעירים. שם התחיל ללמוד לבד. בישיבה בשעדרין למד אצל המשפיע ר' שאול דב זיסלין.
נוסע לרבי לתשרי במסירות נפש
לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית - כאשר ברוסיה השתוללו הכנופיות בכל מקום, הייתה סכנה אמיתית לנסוע לרבי. פלוגות של פורעים וחוליגנים, ארבו בדרכים לאזרחים תמימי דרך, כאשר הקרבן העיקרי והראשוני היו היהודים. אזרחים נמנעו לנסוע בשל הפחד ששרר בדרכים בינעירוניות או ברכבות. למרות הכל, היו חסידים ותמימים שהרהיבו עוז בנפשם ונסעו להסתופף במחיצת אדמו"ר הרש"ב שהתגורר ברוסטוב. ר' אברהם, שלמד באותה תקופה בקרעמנצ'וג, נסע לרבי לקראת תשרי תר"פ, כפי שהוא עצמו סיפר לימים: "התעורר בי הרצון להיות אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב. נסעתי בדרך-לא-דרך שנמשכה מספר ימים, עד שלאחר ניסים רבים הגעתי בשלום לרוסטוב. כשנכנסתי ל'יחידות' אמר לי הרבי: "צריכים להתנהג כמו אברהם אבינו - לא צריכים לחפש מסירות נפש!"[1].
מנהל ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות
בשנות הצ' היה מנהל ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות. במסירות נפש גדולה, עשה רבות בכדי שהתמימים יוכלו ללמוד.
ממנהלי תומכי תמימים לוד
מספר שנים היה ממנהלי תומכי תמימים לוד. סייע רבות בגשמיות וברוחניות.
משפיע בארצות הברית
לקריאה נוספת
