תהילים כ"ה

לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא
א:לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא: ב: אֱ-לֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי: ג: גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם: ד: דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: ה: הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱ-לֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל-הַיּוֹם: ו: זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: ז: חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ ה': ח: טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: ט: יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: י: כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו: יא: לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנִי כִּי רַב הוּא: יב: מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר: יג: נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ: יד: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: טו: עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: טז: פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי: יז: צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: יח: רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי: יט: רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי: כ: שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ: כא: תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ: כב: פְּדֵה אֱ-לֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו.

"לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא" הוא המשפט הפותח בפרק כ"ה שבתהלים, מזמור שחיבר דוד המלך המסודר באקרוסטיכון לפי סדר האל"ף בי"ת, והתוכן שלו קשור עם חזרה בתשובה.

את המזמור נוהגים לומר בתפילת נפילת אפיים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הכ"ה ביום ההולדת ה-24, ועד ליום ההולדת ה-25.

תוכן המזמור

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "בו חסר (בו"ק) בגימטריא עם הכולל גיהנום והאומרו בכל יום אינו רואה פני גיהנום".

המזמור נאמר באקרוסטיכון לפי סדר אותיות האל"ף בי"ת, אך חסרות בו האותיות 'בו"ק', ולעומת זאת כפל במזמור את האותיות א' ר' פ', לשון רפואה, על שם הפסוק "ארפא משובתם אוהבם נדבה".

החלק הראשון של המזמור מביע את הביטחון בקב"ה, וכולל בקשות שיושיע אותו מיד אויביו, ומבקש עצה והדרכה כיצד לנהוג ושלא ייזכרו החטאים.

החלק השני כולל דברי שבח לקב"ה על טובו ועל אופן הנהגתו את העולם, ומבקש מחילה על מעשיו הלא טובים, כשלצד זאת מדגיש את השכר של מי שבוחר בטוב.

בסיום המזמור חוזר המשורר לבקש על ההצלה מהאויבים, וכופל את בקשתו שיצליח ללכת בדרך הטוב, ומבקש על הגאולה העתידה.

בתפילה

בתקופת הראשונים קבעו מנהג לומר מזמור זה בעת נפילת אפיים לאחר תפילת עמידה, ובספר הזוהר נאמר שבאמירת מזמור זה יש לכוון למסור את נפשו.

(בסדר התפילה, בסוף אמירת הפרק בנפילת אפיים מוסיפים את הפסוק האחרון מפרק ק"ל בתהילים: "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו").

בתורת החסידות

• אליך ה' נפשי אשא - לקשר מחשבתו ודיבורו במחשבתו ודיבורו של הקב"ה, והן גופי ההלכות ומעשה המצוות, ולכן נקראת התורה 'משיבת נפש', שמשיבה את הנפש למקורה ושורשה.
• זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה - הדגש בפסוק הוא שכל רחמי וחסדי ה' הם רק מה ששייכים לעולמות 'כי מעולם המה', אבל לגבי כפי שהוא בעצמותו, הרי הוא באין ערוך למידות אלו כלל.
• טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך - אף שמצד האמת והיושר, כשהולכים לפי מידת הדין הרי שאדם חוטא אין לו תקנה ותשובה, אצל הקב"ה ה'טוב' וה'ישר' אינם בסתירה זה לזה,

ראו גם

• נפילת אפיים

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק כ"ה, באתר ספריית ליובאוויטש
• אודות המזמור, בספר 'ואני תפילתי