בית המקדש הראשון

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ציטוטים באורך לא אנציקלופדי.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

בית המקדש הראשון היה בית המקדש שנבנה על ידי שלמה המלך. עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, שאז נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

הדמיה של בית המקדש הראשון

בניית המקדש

כשישב דוד המלך על כסא מלכותו שבירושלים, בארמון עשוי אבן, הציקה לו העובדה שהוא יושב בבית אבן, בעת שבית ה' בנוי מעצים ויריעות. לכן ביקש רשות מאת ה' לבנות בית מפואר שם ישרה הקב"ה את שכינתו. הקב"ה הסכים לדבריו, אך הודיע לו שלא הוא יבנה את הבית, אלא בנו שלמה, שימלוך אחריו לאחר מותו.

דוד קנה את המקום המיוחד לבנין בית המקדש, הוא גורן ארוונה, מלך היבוסים - הר הבית, שם בנה לאחר מכן שלמה המלך את בית המקדש.

לאחר מותו של דוד והמלכת שלמה המלך אסף גם הוא חומרי בנייה לצורך בניין המקדש - בעיקר אבנים שנחצבו על ידי מומחים מצור. כמו כן ייבא שלמה עצי ארז הלבנון שהובאו בדרך הים לחוף יפו, ומשם בשיירות לירושלים. עצים אלה נרכשו מחירם מלך צור, כפי שמסופר בספר מלכים.

עבודות הבנייה בוצעו בהנחייתו של אומן בשם חירם ממטה נפתלי, שנשלח לשם כך בידי חירם מלך צור, בשנה הרביעית למלכותו של שלמה, במלאכה השתתפו כ-150,000 איש ביניהם 80,000 חוצבים ו-70,000 סבלים כמס אשר גבה שלמה. הבית נבנה מאבני גזית והתקרות ארזים. כמו כן צופו קירות הבית מבפנים ארזים על מנת שיוכלו לצפותם זהב.

בחודש בול (חשוון) בשנה האחת עשרה למלכותו של שלמה, שבע שנים לאחר תחילת הבנייה נשלמה בניית המקדש.

בניית המקדש מתוארת גם היא בספר:

(יד) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ; (טו) וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן, צִפָּה עֵץ מִבָּיִת, וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים; (טז) וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי (קרי: מִיַּרְכְּתֵי) הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת, וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים; (יז) וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי; (יח) וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים, הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה; (יט) וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'; (כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר, וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז; (כא) וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר, וַיְעַבֵּר ברתיקות (קרי: בְּרַתּוּקוֹת) זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב; (כב) וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב, עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת, וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב; (כג) וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ; (כד) וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית, עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו; (כה) וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי, מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים; (כו) קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה, וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי; (כז) וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי, וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף; (כח) וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב; (כט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן; (ל) וְאֶת-קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן; (לא) וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן, הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית; (לב)וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב, וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב; (לג) וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל מְזוּזוֹת עֲצֵי שָׁמֶן מֵאֵת רְבִעִית; (לד) וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת עֲצֵי בְרוֹשִׁים, שְׁנֵי צְלָעִים הַדֶּלֶת הָאַחַת גְּלִילִים וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית גְּלִילִים; (לה) וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים, וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה; (לו) וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית, וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים; (לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו; (לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו, וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים.

— מלכים א' פרק ו', פסוקים י"ד-ל"ח

במעמד חנוכת בית המקדש שא שלמה המלך דברי תפילה וברכה, ובהם פירוט ארוך על ייעודו של בית המקדש:

(יד) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד. (טו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. (טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. (יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (יח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ. (יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. (כ) וַיָּקֶם ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית ה' אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

— מלכים א' פרק ח', פסוקים י"ד-כ"א

מבנה הבית

מבנה היכל בית המקדש היה בעל גובה של 30 אמות, אורך של 60 אמות ורוחב של 20 אמות. ההערכות של גודל האמה נעות לרוב בין 42–60 סנטימטר, ועל פי כך גובהו כ-12.5-18 מטרים, אורכו כ-25–36 ורוחבו כ-8.4-12 מטרים.

האולם

אולם הכניסה עמד במזרח המבנה. אורכו 20 אמות ורוחבו 10 אמות. גובהו של האולם 120 אמות. בקדמת האולם עמדו שני עמודים שנקראו יכין ובועז שגובהם 18 אמות וראשם 5 אמות סה"כ 23 אמות וראשם היה מגולף בצורת שושן ומעוטר ברימונים ושרשראות כמסופר בספר מלכים:

(כא)וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז (כב) וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן, וַתִּתֹּם מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים.

— מלכים א' פרק ז', פסוקים כ"א-כ"ב

ההיכל

רוחבו של ההיכל היה 20 אמות ואורכו 40 אמות. קירותיו צופו עצי ארז שצופו זהב. רצפתו של ההיכל הייתה עשויה עץ ברוש מצופה זהב וקיר ובו פתח עם פרוכת הפריד בין ההיכל לבין הדביר. דלתות ההיכל היו עשויות עץ שמן ומשקופיהם ברוש וצופו גם הן זהב.

הדביר

מידות הדביר (קדש הקדשים) היו מרובעות - 20 אמה רוחבו, 20 אמה גובהו, ו-20 אמה אורכו. אחד מההסברים שניתן להבדל בין גובה הדביר לגובה בית המקדש (30 אמה), היה שרצפת הדביר הייתה מוגבהת מעל רצפת ההיכל והאולם ב-10 אמות. רצפת הדביר וקירותיו ותקרתו צופו בעץ ארז וצופו זהב. בדביר הונח ארון הברית על אבן השתייה ושלמה המלך הוסיף שני כרובים עשויים עץ זית (עץ שמן) מצופי זהב שגובהם 10 אמות וכנפיהם פרושות מקיר אל קיר. מוטת כנפי כל אחד מהכרובים 10 אמות. הכרובים עמדו צמודים לקירות הדביר. לדביר לא היו חלונות. הדביר שימש מקום משכן לארון הברית, שבתוכו היו סט לוחות הברית השני ושברי הלוחות הראשונים. ובנוסף לארון הברית הועמדו למשמרת ארבעה פריטים: צנצנת מהמן שהיה במדבר לבני ישראל, צלוחית שמן המשחה, מקלו של אהרון הכהן שקדיו ופרחיו ודורון הזהב ששלחו הפלשתים כשהחזירו את ארון הברית לישראל אחרי שגנבו אותו. הדביר-קודש הקודשים-היה המקום הקדוש ביותר בבית המקדש: לקודש הקודשים היה נכנס רק הכוהן הגדול ורק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

מזבח העולה

המזבח במקדש היה גדול יותר מהמזבח במשכן.

מזבח זה היה עשוי אבן, עם זאת הוא מכונה "מזבח נחושת" בפסוק, משום שהוא נעשה כתחליף למזבח הנחושת שעשה משה במשכן. אולם יש מפרשים שעל אף שעיקרו נעשה מאבנים היה גם מצופה בארזים המצופים נחושת ועל שם כך היה נקרא גם הוא "מזבח הנחושת".

בספר דברי הימים מתואר שאורכו ורוחבו היו עשרים אמה, וגובהו - עשר אמות, אולם חז"ל במשנה הסבירו כי שטח זה של עשרים אמה אינו מתייחס אלא למקום המערכה - השטח הפנוי למערכת האש שעל המזבח, בעוד שהשטח הכולל של המזבח היה עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה.

אחז מלך יהודה הזיז את המזבח שעשה שלמה ממקומו, והציב במקומו מזבח גדול יותר בדמות מזבח שראה בדמשק.

חורבן הבית

בית המקדש הראשון עמד על תלו כארבע מאות ועשר שנים עד שהועלה באש בתשעה באב ג'של"ח, על ידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, שכבש את ירושלים והחריבה. כלי המקדש נבזזו ונלקחו לבבל, כפי שמסופר בספר מלכים ב:

(ח) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; (ט) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ.

— מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-ט'

בחסידות

אודות בית ראשון מובא בתניא:

והנה כשהיה בית ראשון קיים שבו היה הארון והלוחות בבית קודש קדשים, הייתה השכינה שהיא מלכות דאצילות- שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא - שורה שם, ומלובשת בעשרת הדברות ביתר שאת ויתר עז, בגילוי רב ועצום יותר מגילויה בהיכלות קודש קדשים שלמעלה בעולמות עליונים, כי עשרת הדברות הן כללות התורה כולה דנפקא מגו חכמה עילאה דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא, וכדי לחקקן בלוחות אבנים גשמיים לא ירדה ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות העולמות עד עולם הזה הגשמי, כי עולם הזה הגשמי מתנהג בהתלבשות הטבע הגשמי, והלוחות מעשה אלהים המה, והמכתב מכתב אלהים הוא למעלה מהטבע של עולם הזה הגשמי הנשפע מהארת השכינה שבהיכל קודש קדשים דעשיה, שממנה נמשך אור וחיות לעולם העשייה, שגם עולם הזה בכללו אלא בחינת חכמה עילאה דאצילות שהיא כללות התורה שבי' הדברות נתלבשה במלכות דאצילות ודבריאה לבדן, והן לבדן המיוחדות באור אין סוף שבתוכן הן הנקראות בשם "שכינה" השורה בקודש קדשים דבית ראשון על ידי התלבשותה בי' הדברות החקוקות בלוחות שבארון בנס, ומעשה אלהים חיים [הוא עלמא דאתכסיא המקנן בעולם הבריאה כנודע לי"ח].

— ליקוטי אמרים - פרק נ"ג

קישורים חיצוניים

• סיור וירטואלי בבית המקדש הראשון, מתוך אתר 'בית המקדש'.