חורבן הבית הראשון והשני

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חורבן בית המקדש התרחש בט' באב. בית המקדש הראשון חרב בשנת ג'של"ח, ובית המקדש (ראשי תיבות-ביהמ"ק) השני נחרב בשנת ג'תתכ"ח.

חורבן בית ראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]

11 שנים לפני חורבן הבית, נבוכנצר הגיע לארץ ישראל, בהגיעו החליט להעביר את מלך יהודה שבאותה תקופה, יהויקים. יהויקים לא הסכים להינע, וחיליו הכריחו אותו לעשות כן. במקומו, המליך נבוכדנצר את אחיו, יהויכין. אך יועיו יעצו לו להמליך את אחיינו של יהויקים, מתניה.

הוא השביע אותו שלא למרוד בו, ולאחר שמתניה נשבע, נבוכדנצר שינה את שם מתניה, לצידקיהו. על שם כך שאם צדקיהו ימרוד בו, יענש מידי שמים.

גלות החרש והמסגר[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שצדקיהו הומלך, הגלה נבוכדנצר לבבל את ראשיה ונכבדיה של ארץ יהודה, בהם ראש הסנהדרין מרדכי היהודי, גם הנביא יחזקאל ירד איתם.

זו הייתה מכה קשה לאלו שנשארו בירושלים, ונקראה גלות החרש והמסגר, כי כל אלו שלאחר שאמרו משהו כולם נהיו חרשים מלשמוע משהו אחר וכו'.

מרד צדקיהו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעקבות יועציו, ובניגוד לנבואות ירמיהו הנביא, המלך צדקיהו פתח מרד. בעידודי נביאי השקר ששיקרו ואמרו לכולם שה' יעזור ליהודים ושישראל ינצחו את נבוכדנצר, בעצת יועציו אסר את ירמיהו בבור סיד, שיטבע שם, ורק בזכות תלמידו של הנביא, ברוך בן נריה, ניצל.

צדקיהו התגרה בבבלים, והכעיס את נבוכדנצר.

המצור והחורבן[עריכה | עריכת קוד מקור]

נבוכנצר בנה חומה עבה, ויצר מצור על ירושלים ת"ו. המצור היה נורה ואיום, וכמו שכתוב באיכה:

דבק לשון יונק לחיכו וכו'

אלפים מתו ברחובות והמצב היה נורא,

מחוץ לחומה נבוכדנצר מינה את נבוזראדן שר הטבחים להחריב את ירושלים

בט' אב הבבלים שרפו את הבית הקדוש וגלות בבל החלה

סיבת החורבן ותקנות הרבי לימי בין המצרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

החורבן ארע בגלל עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. הרבי מלך המשיח הורה ללמוד בימי בין המצרים את הלכות בית המקדש ברמב"ם וכו'

נקווה שהמשיח התגלה אלינו תכף ומיד ממ"ש, אמן![עריכה | עריכת קוד מקור]