שמחה עלברג
| הרב שמחה עלברג | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]יושב ראש אגודת הרבנים בארצות הברית | |
| הרב עלברג | |
| לידה | שנת תרע"א |
| וורשא, פולין | |
| פטירה | ח' בחשוון, תשנ"ו |
| ניו יורק | |
| מקום פעילות | ניו יורק |
הרב שמחה עלברג שימש כיו"ר אגודת הרבנים בארצות הברית. הוציא לאור ספרים רבים, ביניהם ידוע הגיליון שבעריכתו "הפרדס". היה ידיד חב"ד ומעין חסיד של הרבי.
ביוגרפיה
הרב עלברג נולד בשנת תרע"א בוורשה לרבי אהרון שמעון וגיטל עלברג, מגדולי חסידי סקרנוביץ. חונך אצל סבו (אב אמו), הרב אליהו יהודה ליפשיץ, אב"ד בעיר גריצה בפולין, שהיה מצרפו לאסיפות גדולי הדור. בצעירותו היה מהמחזור הראשון בישיבת "חכמי לובלין" ובהמשך נהיה למקורבם של רבי מנחם זעמבא ורבי אברהם ווינברג (בעל ה"ראשית בכורים"). במקביל למד גם בכולל לעילוים בוורשה "עמק הלכה", בראשו עמד רבי נתן שפיגלגלס.
בשנת תרצ"ו, בהיותו בן עשרים וחמש שנה, הדפיס את ספרו הראשון "מנחם ביכורים". בהסכמתו כותב רבי מנחם זעמבא "אהובי תלמידי, הבחור המצוין בכשרונותיו הנעלים, בקי טובא וגם בהבנה ישרה". לספר גם הסכמות של רבו, הרב שפיגלגס ושל האדמו"ר מסוקולוב. בזמן המלחמה נדד והגיע לישיבת סלבודקה בעיר קובנה. בהמשך הגיע גם לשנחאי, שם למד בישיבת מיר. בהיותו בשנחאי נשא לאשה את בת רבי יהודה זעליג סלוצקר, רב העיר חרבין שבסין. באותה תקופה גם התיידד עם הרב מאיר אשכנזי, חסיד חב"ד ורבה של שנחאי בימים ההם.
כשהגיע הרב עלברג לארצות הברית הכירו בגדולתו התורנית והיה איש סודם כל גדולי ישראל ובעיקר היה עוזרו האישי של הרב משה פיינשטיין[1]. כחמישים שנה שימש כחבר פעיל באגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה ושנים רבות אף היה היושב ראש שלה. במקביל גם היה העורך של הירחון התורני "הפרדס" שהיה במה מכובדת לפירסום דברי התורה של גדולי ישראל. בשנת תשנ"ה ייסד והקים את המתיבתא "בית אברהם ועמק הלכה", על שם רבותיו גאוני פולין.
בערב חג הסוכות שנת תשנ"ו לקה הרב עלברג בהתקף לב קשה ומצבו הלך והחמיר. ביום רביעי ח' במרחשון, בהיותו בן שמונים וחמש שנה, נפטר ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.
הקשר לחב"ד
הערצתו הגדולה של הרב עלברג, הייתה עוד מתקופת ראשית נשיאותו של הרבי, בכל זאת האירוע הבא, חיזק זאת לאין ערוך.
בשנת תש"כ ביקר הרב עלברג בעיר מילאנו וביקש להיפגש עם שליח הרבי בעיר, הרב גרשון מנדל גרליק. הם קבעו להיפגש והרב גרליק הכין ארוחה לכבודו, אליה הזמין מנכבדי העיר. כאשר נשא הרב עלברג את נאומו, הזכיר בפליאה את התעמולה הגדולה שעושים משנת המאתיים להסתלקות הבעל שם טוב, שכל באותה שנה. הרב גרליק שידע עד כמה הרבי בעד העניין הזה, קטע בעדינות את נאומו של הרב עלברג ואמר לו: "אילו מישהו היה נעמד ומדבר על האבא שלכם, הייתם מוחים כנגדו, ומה אעשה כאשר דיברתם כך על האבא שלי". בסיום הארוחה נפרדו שני הרבנים באווירה טעונה. לאחר זמן קצר קיבל הרב גרליק מכתב מהרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, מזכירו האישי של הרבי ובו נכתב שבחזרתו של הרב עלברג מביקורו במילאנו, תיאר בצורה יוצאת דופן את אומץ ליבם של שלוחי הרבי והתפעלותו מהיכן הם שואבים זאת. במקביל קיבל הרב גרליק הוראה מהרבי, שבכל פעם שיבקר בניו-יורק, שיטלפן אל הרב עלברג, לדרוש בשלומו.
באחד מבקוריו של הרב עלברג במילאנו בתקופת "בין הזמנים", היו באותה זמן בחורים "טנקיסטים" שנסעו עם טנק המבצעים לפעילות באיטליה. בהיותו במילאנו, קביל הרב עלברג הוראה ממכירות הרבי שישוחח עם הבחורים בעניינים תורניים ושאף יצטלם איתם.
ביקוריו ב-770
הרב עלברג החל לבקר תכופות יותר בהתוועדויותיו המרכזיות של הרבי ב-770 והיה מתדיין עם הרבי, בין השיחות, על הנושאים המדוברים. גם הקשר שלו עם הרבי התחזק והוא נהפך להיות כעין חסיד חב"ד. הוא היה נכנס אל הרבי גם בזמנים שאינם מקובלים והפגישות ביניהם היו ארוכות. כאשר הפסיק הרבי לקבל אנשים ליחידות, היו מסדרים לו שולחן מיוחד ב"גן עדן התחתון" (הפרוזדור שלפני חדר הרבי ב-770) ושם הייתה נערכת פגישתם. כמו כן, היו ביניהם קשר מכתבים הדוק, בנושאים הלכתיים הקשורים לתוכן דברי הרבי בהתוועדויותיו (חלקם פורסמו בספרו "שלמי שמחה").
הרב עלברג היה משתתף-נואם קבוע בכינוסי התורה שנערכו אחרי כל חג ב-770. הרבי היה מתעניין בחידושי התורה אותם השמיע ואף היה משוחח אתו עליהם. בראש חודש ניסן שנת תשל"ד כשהרב משה פיינשטיין הגיע ליחידות אצל הרבי, התלווה אליו הרב עלברג והיה עד לשיחה תורנית שהייתה ביניהם, במשך כשעה. בהתוועדות שנערכה ביום י' בשבט תשל"ו בו בחר הרבי שבעים ואחד זקנים שיפסקו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, היה הרב עלברג אחד מהרבנים הללו והוא אף התכבד לשאת דרשה הלכתית בנושא.
במוצאי חג אחרון של פסח בשנת תשל"ח שמע הרב עלברג דברים חריפים מהרבי למצב הביטחוני בארץ ישראל, הוא סיכם את הדברים לעצמו והם פורסמו לאחר מכן בשבועון כפר חב"ד[2].
עם הרב גרליק
בשבועון כפר חב"ד התפרסם סיפור פלאי על הרב עטנר עם הרב גרשון מנדל גרליק: "באחת השנים באמצע זמן הקיץ הודיעו מהמזכירות של כ"ק אדמו"ר שהרב עלברג מגיע בשבוע הבא לאירופה ואני מתבקש לעמוד לימינו. בדיוק באותו שבוע היתה צריכה להתקיים באנטוורפן חתונה של אברך אחד ששהה בעבר במילאנו, ומצאתי את עצמי במבוכה: מצד אחד אני מוכרח להופיע בחתונה, מאידך הרב עלברג אמור להגיע ואינני יודע באיזה יום, ואם לא אהיה בבית לא יהיה אפילו מי שיענה על הטלפון כשהאורח יגיע. החלטתי לבסוף לנסוע לאנטוורפן, אבל במשך כל הנסיעה והחתונה הייתי מוטרד מהמחשבה שנסעתי ממילאנו אף על פי שעלי לעמוד לימינו של הרב עלברג. המחשבה לא נתנה לי מנוח, ולכן החלטתי במהלך החתונה לנסוע בחזרה כבר למחרת בבוקר למילאנו. בינתיים לחצו עלי האברכים באנטוורפן להשאר עוד יום אחד ומשום מה נכנעתי להם. למחרת בבוקר יצאתי לבית הנתיבות, ובעודי ממתין לרכבת שמעתי פתאום שמישהו קורא לי מרחוק: "מה אתה עושה כאן הרי אני מחפש אותך", ואכן האיש שקרא לי היה לא אחר מאשר הרב עלברג!
"הרב עלברג אמר לי שהוא נוסע עתה לעיירה מונטריי בכדי לבקר את הגאון רבי יחיאל ווינברג זצ"ל בעל ה"שרידי אש", וכיון שאני פנוי הוא מבקש שאתלווה אליו. "כאשר עלינו לאוטובוס ראינו באחד המושבים יהודי שפניו מעידות עליו שהוא רב ובר אורייין. כשהלה ראה אותי עם הרב עלברג הוא השמיע צעקה של הפתעה: "זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות" והוסיף: "דע לך שהרבי שלך הוא נביא בפועל"! וכך סיפר: אני והרב עלברג הגענו לאירופה בכדי להשתתף בדין תורה. לפני שיצאנו מניו יורק היינו ביחידות אצל הרבי מליובאוויטש, והרבי אמר להרב עלברג שבהיותו באירופה ילך לבקר את הרב גרליק. הרב עלברג שאל את הרבי: "היכן אוכל למצוא אותו, הרי זה באמצע הקיץ"? והרבי השיב: "כאשר תסיים עם הענינים שלך בודאי תמצא אותו". והנה לפני שעה וחצי סיימנו את הדין תורה והחלטנו לנסוע אל הרב ווינברג, התישבנו כבר באוטובוס והודיעו לנו שהנסיעה תצא בעוד חצי שעה. פתאום הרב עלברג קם ואמר שהוא מרגיש שעליו לרדת משום מה מהאוטובוס ולהסתובב כמה דקות בתחנת הרכבת. ועכשיו הוא חוזר איתך, בדיוק כפי שהרבי אמר[3].
שופרו של הרבי
בשנים תשט"ו-תשי"ח ניהל הרבי מאבק נגד אלה שניסו להתיר את הנסיעה באוניות ישראליות בשבת. הרב עלברג עזר לפירסום פסקו של הרבי ופירסם בבטאון "הפרדס" את דעתו ההלכתית של הרבי בנושא, דבר שעורר הדים נרחבים. במאמר משלו בו הוא מגבה את דעתו של הרבי וכותב "תיתי ליה לאדמו"ר מליובאוויטש וישר חילו על אומץ דעתו הגלויה ועל העמדה שנקט בשאלה זו, הנוגעת לנפשם של כמה אלפים המשתמשים באניות ישראליות אלו".
בתקופת מלחמת ששת הימים, כשבארץ ישראל שרתה בהלה גדולה ורבים ביקשו לעזוב את המדינה והרבי התנגד לכך, כתב הרב עלברג על ה"קרן אור גדול מחצרות ליבאוויטש" שב"אימרה מוצקה ומוחלטת" אומרת שאין לעזוב ואין לפחד ובודאי לא ינום ולא ישן שומר ישראל.
בחודש אייר שנת תשל"ב, לרגל שבעים שנה להולדת הרבי, כתב הרב עלברג ב"הפרדס" מאמר על "מהותה של ליובאוויטש" והוא כותב "מסירות נפש. בשתי המילים האלה כרוך כל תוכנה ונשמתה של ליובאוויטש. מסירות נפש הוא העמוד והבריח התיכון והיסוד, עליהם מתבססת חסידות ליובאוויטש. הוא המעיין הנובע והבלתי פוסק, ממנו שואבת ליובאוויטש את כל כוחותיה הרוחניים." בהמשך הוא מרחיב על מעלת המסירות נפש של החסידים ברוסיה והמשכו כאן בארצות הברית.
במאמר נוסף[4] הוא מתאר את המצב בארצות הברית, שלא היה ניתן למצוא אדם צעיר מזוקן, עד שהגיע הרבי מליובאוויטש. בראיון שהעניק ל"שבועון כפר חב"ד"[5] הוא מדבר על התפשטותה של חב"ד בעולם ופריצתה אל מעבר לגבולות ה"חצר". על בנייתה את היהדות בארצות הברית ועל החזרת ה"צורה היהודית" לשם. ב"אלגמיינער ז'ורנאל"[6] כתב על יצירתה של חב"ד את תנועת התשובה ו"קירוב רחוקים" והגישה לכל יהודי בצורה אבהית עד להבאתם לכפני השכינה. ולמרות שתחילה לעגו לחב"ד, הרי היום כולם מודים שטוב עשו ועושים. בחודש שבט תשל"ד כתב ב"הפרדס" על השלוחים הפזורים ברחבי העולם וקשייהם ושאת הכל ממריץ הרבי. בהמשך המאמר הארוך הוא מביא סיפורים מיוחדים על התחלת השליחות בהונג קונג ובספרד.
לאחר ביקורו של הרב סולוביצ'יק בהתועדות י' בשבט תש"מ, כתב שהגדרת הרבי היא בשני מילים - "מנהיג ישראל". "אפשר להיות אדם גדול מאד גאון וצדיק, אבל לא מנהיג. הרבי מליובאוויטש הוא מנהיג". לקראת י"א בניסן תש"נ כתב דברים דומים והשווה את הרבי למנהיגים קמאים שהקריבו את כל אשר להם למען כלל ישראל.
ב"הפרדס" בחודש שבט תש"ל הוא כתב על היות הרבי ממשיך בכל דיוקי הפרטים את אדמו"רי חב"ד שלפניו ומייחד מהם שהוא הגיע לאין שאף אחד מקודמיו לא הגיע. בשבועון "כפר חב"ד"[7] כתב על כברת הדרך המוצלחת שחב"ד עשתה ואת אשר עוד לפניה, ש"אדם גדול אמיתי אינו שבע רצון על דברים שעשה".
ביום כ"ה באדר תשמ"ט התקיימה בניו-יורק אירוע לציון הופעת הכרך העשירי של אגרות קודש של הרבי. הרב עלברג נכח באירוע והוא אמר: "המעיין בסגנון אגרות הקודש של הרבי שליט"א, סגנון קצר ובהיר מאין כמוהו, נזכר מיד בלשון הרמב"ם, לשון שכל מילה שבו מדויקת ומחושבת, בחסרון ובהוספת מילה אחת מקשים קושיות ומתרצים תירוצים. ואמנם, המעיין בחידושי התורה שבאגרות הקודש רואה את גודל הדיוק בכל תיבה ותיבה, מעין מה שאמרו חז"ל: ראשונים - למה נקרא שמם סופרים, לפי שהיו סופרים כל אות ואות שבתורה.. כסגנונו המיוחד והנפלא של הגאון רבי חיים מבריסק".
בההתועדות י"ט כסלו תשמ"ו שוחח הרב עלברג הרבה עם הרבי בזמן הניגונים, ולבסוף שמעו את הרבי מציע לו להעניק ראיון לשבועון "כפר חב"ד". ואכן בגליון 221 התפרסם ראיון מקיף עמו, בו דובר בעיקר על הסכנה שבאי תיקון חוק מיהו יהודי, ועל האפשרות שהיתה אז לתקנו אם רק היו רוצים בכך באמת[8]. בראיון נאמר בין היתר "מיהו יהודי זו גזירה איומה על כל כלל ישראל בכל מקום שהם . . היו במהלך הזמן הרבה מאד אכזבות. הראשונה שבהן היתה כאשר התברר לפתע חלקו של הרב . . ב"קירור" כל הנושא . . ארץ ישראל הוצפה כתוצאה מהחוק האומלל בהמוני גוים הרשומים כ"גרים" . . הבושה והחרפה הכי גדולה בכל העסק הזה היא, שלאחר כל זאת הגענו למצב שבו אומר ראביי שינדלר שהוא אסיר תודה לרב . . על חלקו באי תיקון החוק." בחודש סיון תש"ל כתב ב"הפרדס" מאמר בנושא מיהו יהודי.
מבצעי הרבי
ביום כ"ז בניסן תשמ"ח יצא הרב עלברג במכתב גלוי בענין תהלוכות ל"ג בעומר המאורגנות ביוזמתו של הרבי. הוא כותב על התועלת החינוכית שבזה והצטרפותם של גדולי ישראל לתהלוכות. לקראת סיום הרמב"ם בשנת תש"נ כתב מכתב אוהד על תקנת הרמב"ם של הרבי. במאמר שכתב לאחר מלחמת המפרץ בשנת תנש"א כתב שוב בעניין מסירות נפשו של הרבי בתקופת המלחמה.
לאחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא, בשנת תשמ"ח הגיע הרב עלרבג לנחם את הרבי. הם שוחחו בעניין מה שלא מצינו הספד של אברהם ויצחק בעת פטירת שרה ודבריהם נדפסו בספר "והחי יתן אל לבו".
ביום כ"ז בטבת תשנ"א עבר בחלוקת דולרים והרבי חייך אליו ואמר לו: "בתוך כל הנערים"?! באותה הזדמנות מסר ספר חדש שהדפיס וכן מכתב פדיון נפש עם שמות שביקש להתפלל עבורם. הרבי דיבר עמו אודות "קול קורא" שיצא אז מאת "אגודת הרבנים".
בשנת תשנ"ב כאשר הוציא הרב שלום דובער וולפא את ספרו "יחי המלך" על הלכות מלכים ברמב"ם הוא קיבל הספר את הסכמתו של הרב עלברג.
רבי שמחה עמד בקשר קבוע ותמידי עם הרבי. באחד מפגישותיו עם הרבי ביקש ממנו הרבי להוציא לאור גליון מיוחד "הפרדס" לרגל מלואת 150 שנה להסתלקותו של האדמו"ר הזקן והרב עלברג הסכים[9].
ציטוטים על הרבי
| ציטוטים נבחרים ממאמר שפירסם הרב עלברג על הרבי בירחון "הפרדס":
"בכל תקופה ישנם יחידים יוצאים מן הכלל, העומדים מעל לסביבה שבה הם חיים. בגדולה הגאונית העצומה שלהם בתחומים רבים ושונים, בחכמה ודעת שלהם, בצדקותם וביראתם, רחוקים הם מלהשתייך לדור ההווה השטחי והרדוד.. הם חיים בתוכנו.. כדי לשמש דוגמא מופתית, כיצד צריך להראות גדול תורני בעל מוח גאוני, כסמל של תורה במדרגה מרוממת וכמופת של צדקות על טבעית.. כדברי הנביא יחזקאל "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה".. "הרבי מליובאוויטש, בעוצם גדולתו העל טבעית, אינו שייך לדור יתום שלנו, גדול הוא בעוצמת תכונותיו ומעלותיו הנדירות והיחודיות, עד.. שבכמה תחומים הוא יחיד הדור. בגלל שורה של תכונות נדירות שקשה למצוא לו דומה בשורת גדולי המעלה שיוכלו להשתוות אליו.. "מה היו הצעדים הראשונים של ליובאוויטש על אדמת אמריקה, קודם כל היא שאפה לשבור בכל הכוחות את חומת האדישות.. מי היה התובע והמעורר אשר הניח את היסוד החדש.. שריכז את האנרגיה הגדולה, האומץ והאמונה לצאת ולהשפיע על ההמון היהודי הגדול.. מי היה מחונן ומבורך בכוחות השמימיים.. היה זה הרבי מליובאוויטש.. "הרבי מליובאוויטש הוא אב ואם, לא רק לחסידים המוגדרים והמובהקים שלו, אלא גם לכל כלל ישראל.. בלא הבדל היכן הוא נמצא.. חסידי ליובאוויטש לא רק מתיראים מהרבי אלא גם אוהבים אותו אהבה עצומה. הם חורדים ממבטו - כאַב, ואוהבים אותו בכל להט הנשמה - כאם. "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. מפרשים ספרים חסידיים: גדולתו של משה התבטאה גם בכך, שהיה לו הכח הדרוש לומר בקול "לא כן"!.. למשה רבינו היתה גבורת קודש להתיצב נגד דעות של אחרים ולומר באומץ "לא כן"!.. מי ששמע פעם כיצד הרבי מליובאוויטש מצטט מקורות לדיבוריו הקדושים מש"ס בבלי וירושלמי, וגם מדברי גדולי בעלי הקבלה, יכול להבין היטב את ה"לא כן" שלו.. "הרבי מליובאוויטש לא רק קיבל לידיו את ליובאוויטש ההסטורית, אלא בפעליו נתן פירוש חדש לליובאוויטש. הוא שמר בקפידה על צורתה הקמאית ההסטורית, אבל באותו זמן, עקב הזמנים המיוחדים והסוערים של תקופתנו, העמיס עליה תפקידים חדשים, אשר כדי להגשימם ולבצעם נדרשו כוחות שמימיים אדירים עם הרבה מסירות נפש.. ליובאוויטש אינה יודעת הפסקה בתורתה ובפעילותה החסידית.. ברגע שבו תכנית אחת מתבצעת באה מיד תכנית פעולה אחרת.. מי עומד בראש כל הפעולות הטובות הללו, הרבי מליובאוויטש. |
בחודש שבט שנת תשי"א, מיד לאחר שהרבי קיבל את הנהגת חסידות חב"ד באופן רשמי, כתב הרב עלברג בירחון "הפרדס":
האדמו"ר מליובאוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסאהן הוא איש המעלה ומורם מעם בגאונותו ובצדקותו, גאון ובקי נפלא בכל חדרי התורה בנגלה ובנסתר, איש צדיק ותמים במעשיו ובעל מדות נעימות ביחוסו לבני אדם, אשר כל מי שהיה לו קשר עמו מתפלא מאצילות נפשו ועדינות רוחו . . מטבעו הוא הצנע לכת וענוותן גדול, מימי נעוריו שם לילות כימים בשקידה נפלאה על דלתי התורה והיראה ועסק בעבודת ה' על פי דרכי החסידות, אבל מעולם היה מתנהג בהתבודדות בצנעה ובחשאי . . כבוד קדושת חותנו האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל היה מחבב את חתנו הרב מנחם מענדל שליט"א במאד מאד, והרבה פעמים דיבר בשבחו לפני מקורביו והפליא מאד את גודל גאונותו וצדקתו ואת רוחב דעתו התקיפה והישרה.
— ירחון "הפרד"ס", תשי"א
בחודש אלול של אותה שנה (תשי"א) כתב:
האדמו"ר מרן מנחם מענדל שליט"א, שהוא הדור השביעי לנשיאי חב"ד, ממשיך עבודת הקודש של חב"ד בכל היקפה, הן באמירת מאמרי חסידות חב"ד בכל שבת קודש מברכים, יו"ט ויומי דפגרא, והן בקבלת אנשים ל"יחידות" ג' פעמים בשבוע בזמן קבוע והן במכתבי תשובה לשואליו, נוסף על עבודתו בעסקנות הצבור בהרבצת תורה ויראה בכל העולם.
— ירחון "הפרד"ס", תשי"א
זמן קצר לאחר קבלת הנשיאות, פירסם הרב עלברג מאמר נוסף בירחון "הפרד"ס" בו הוא מתייחס להנהגתו החדשה של הרבי את תנועת חב"ד:
עם בחירתו של הרבי החדש בתור מנהיג לעדת ליובאוויטש, הורמה ליובאוויטש לגובהה ומרחבה ההסטורי. כי אכן מייצג הוא הרבי העכשווי בחינה מושלמת במאה אחוז של התפיסה העמוקה ביסודות החב"ד, ומאידך גיסא הלא הרבי הנהו אחד מגדולי דורנו בנגלה בלומדות, בבקיאות בספרות הרבנית לכל ענפיה, ונוסף על אלה איש הצדקות והפרישות. ואין כל ספק שאיתו יעלה כל בית ליובאוויטש הרמתה. ולא הגיע הרב למינויו התנשאותו, בגלל זכות היותו "נכד" בלבד. כבודו ויחוסו בזכות אישיותו העצומה, בגדלותו בכל שטחי התורה גדל ונעשה ראוי לתפוס את כסא מלכות ליובאוויטש . . וכקדם תהיה ליובאוויטש נציגתה של התורה הממוזגת, של תורת הנגלה והנסתר המשתזרים לאחדים. ואין פלא שאף אצל אנשי שם, יודעי דרך הרבי, דרך התורה, דרך הפרישות והצנע לכת, עורר מינויו של הרבי למנהיג ליובאוויטש תקוות גדולות בהתחדשות והחזרת העטרה ליושנה, כי הכרח חיוני הוא קיומה ועבודתה של ליובאוויטש על כל תוקפה וגבורתה בכל ארצות פזורנו, ובעיקר כאן באמריקה.
— ירחון "הפרד"ס", תשי"א
בספרו "שלמי שמחה" פונה הרב עלברג אל הרבי וכך הוא כותב:
הוד כ"ק אדמו"ר מרן שליט"א מליובאוויטש. בשיחתו הקדושה במוצאי פסח דהשתא שזכיתי לשמוע, ציין כ"ק דברי הרב בשולחן ערוך סימן תס"ב שכתב שני טעמים מדוע אין יוצאין במצה עשירה . . הריני בזה להמציא לכ"ק את מאמרי ההלכתי שכתבתי . . ישים נא עיניו הקדושות עליו והיה שכרי גדול. ומה מאד ישמח את לבבי אם יודיעני חוות דעתו הגדולה עליו . . בכל הכבוד וביקרא דאורייתא, המשתחווה מול הדרת קדשו.
— ספר "שלמי שמחה", חלק רביעי, סימן י'
ספריו
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 12-30.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ וכך כותב עליו הרב פיינשטיין "ידידי עוז הגאון הגדול המפורסם, מחדש נפלא בחריפות ובקיאות".
- ↑ גיליון 734
- ↑ שבועון כפר חב"ד גיליון 708
- ↑ "הפרדס" חוברת ט' שנת תשל"ח
- ↑ גיליון 149
- ↑ בשנת תשל"ט
- ↑ גיליון 67 מערב ראש השנה תשמ"ג
- ↑ מעניין לציין, כי הראיון היה חשוב לרבי עד כדי כך, שכאשר עברו 5 שבועות מאז י"ט כסלו והראיון טרם הודפס, כתב הרבי לעורך העיתון, הרב הלפרין: "ראיון הרב עלברג?! לאחר כמה וכמה שבועות!"
- ↑ אגרות קודש חכ"ג עמ' קפא