ברדיצ'ב

ברדיצ'ב^[1] (באוקראינת: Бердичів) (ברוסית: Бердичев) היא העיר המרכזית במחוז ז'יטומיר שבמערב אוקראינה. בשנת תשס"ג הגיע לעיר בשליחות הרבי, הרב משה שמואל טאלר. הרב טאלר הקים במקום בית חב"ד, מקווה, סמינריון וגני ילדים.

היסטוריהעריכה

העיר נוסדה בשנת ה'רט"ז. במשך מאות שנים הייתה העיר תחת השלטון הפולני. מאוחר יותר היא נכללה בברית המועצות, ולאחר התפרקותה באוקראינה.

במשך שנים היה בעיר מרכז יהודי גדול, והיא אף כונתה אז "ירושלים דווהלין". במשך תקופה ארוכה שכן בעיר בית דפוס יהודי. מי שכיהן כרבה הראשון של העיר, היה המקובל רבי ליבר הגדול מברדיצ'ב. לאחריו, כיהן ברבנות בשנת תקמ"ה רבי לוי יצחק מברדיטשוב שהקים במקום קהילה חסידית, ואף נטמן שם.

ערב מלחמת עולם הראשונה התגוררו בעיר כ50,000 יהודים, בעקבות מספר פוגרומים ועלייתו של השלטון הסובייטי, הצטמצם מספר היהודים ל23,000. במהלך השואה נרצחו יהודי העיר בשנים תש"א - תש"ב על ידי הנאצים.

כיום מתגוררים בעיר כ600 משפחות יהודיות. בית הקברות היהודי במקום שפוץ, ועל קברו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב הוקם אוהל. בנוסף במקום קיים מלון יהודי בשם "קריית קדושת לוי".

בית החיים בעיר וציונו של רבי לוי יצחק מברדיטשובעריכה

אחרי הסתלקותו של רבי לוי יצחק הוא נטמן בעיר ברדיטשוב ונבנה לו 'ציון' מיוחד, בזמן השואה כוסה ה'ציון' והתגלה רק בזמן מגיפת הקורונה בשנת תש"פ.

בשנת תשע"ח טען הרב טאלר כי קברו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב נמצא מטרים אחדים, מהמקום המקובל כציונו, והוא הקים במקום החדש מצבה לר' לוי יצחק ובניו. ובקיץ תש"פ נחשף על ידו קברו המקורי של ר' לוי יצחק, סנטימטרים ספורים מהקבר המקובל הראשוני^[2].

בשנת תשפ"ב ביוזמת שליחי הרבי בעיר, התחילו שיפוצים בבית הכנסת של רבי לוי יצחק מברדיטשוב^[3].

בבית החיים בעיר קבורה הרבנית שרה דרברמדיקר בתו של אדמו"ר האמצעי - נישאה להרב אליעזר דרבדמיקר בן הרב מאיר מפיקוב בן רבי לוי יצחק מברדיטשוב^[4].

חסידות חב"ד בעירעריכה

ערך מורחב – תומכי תמימים ברדיטשוב

אדמו"ר הזקן ערך בשנת תק"ע סיור במקום, בכדי לנחם את בני משפחתו של רבי לוי יצחק שנפטר בתחילת השנה בכ"ה תשרי. לבקשת רעייתו של רלוי"צ, הוא נשאר שם לחג הפסח^[5].

בשנת תרצ"ה נוסד במקום ישיבת תומכי תמימים. המשפיע בישיבה היה ר' חיים שאול ברוק, והמשגיח ר' יעקב שץ. המוסרי שיעורים היו ר' משה רובינסון ור' בערל גורביץ'. תלמידיה המבוגרים של הישיבה, נמנו על תלמידי ישיבת תומכי תמימים זיטומיר. בטבת תרצ"ח נאסרו תלמידי הישיבה על ידי השלטונות הסובייטים, והישיבה נסגרה^[6].