המשכן

ערך זה עוסק באוהל מועד - המשכן. אם התכוונתם למשמעויות אחרות ב'אוהל', ראו אוהל - פירושונים.

המשכן (מכונה בתורה גם "אוהל מועד") הוא כינוי למקום המיוחד להשראת השכינה החל מהאוהל שהוקם על ידי עם ישראל במדבר, ועד לבנייתו של בית המקדש בירושלים. בו ניצב ארון העדות ובו הוקרבו הקרבנות. בעת נסיעת העם במדבר נסע המשכן יחד עמם ממקום למקום.

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בתחילה מקום המקדש לא היה קבוע, והיה נקרא - 'משכן'. המשכן הראשון הוקם על ידי משה רבינו במדבר. לאחר מכן כשנכנסו לארץ ישראל עבר המשכן גלגולים רבים, בתחילה כארבע עשרה שנה בגלגל, לאחר מכן בשילה שלוש מאות ששים ותשע שנה, ולאחר מכן כחמשים ושתיים שנה בנוב וגבעון.

'משכן שילה' על אף שהיה בנוי מקירות אבן, לא היה נחלה נצחית. חז"ל למדו על הפסוק "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" - מנוחה זו שילה, נחלה זה ירושלים^[^{דרוש מקור]}. כלומר שהמשכן עדיין לא שימש כנחלה נצחית.

בתחילה המשכן היה בנוי מיריעות וקרשים, אך ב'משכן שילה' קירותיו היו מאבנים ובמקדש היה כולו עשוי מאבנים. בחסידות מוסבר שפרט זה מורה שבבית המקדש שהיה גילוי אלוקי נעלה כבר יכלו לבנות אותו מדומם לעומת המשכן (בכללותו) שיכל להשפיע רק על הצומח - קרשי המשכן, ועל החי - יריעות^[1].

הציווי על המשכן

איסוף הכספים ובניית המשכן וכליו

מבנה המשכן

צורת ומידות המשכן היו דיוקן של ציור מעשה בראשית וציור גן עדן^[2].

חנוכת המשכן

המשכן כמרכז החיים היהודים

בעת חנייתם של בני ישראל במדבר המשכן היה ממוקם במרכז המחנה וסביבו חנה העם בסדר מסודר. הלוויים והכהנים חנו סביב למשכן ובסמוך אליו, ובמעגל רחב יותר חנו שנים עשר השבטים שלושה לכל צד.

מחנה ישראל התחלק באופן כללי לשלושה: מחנה ישראל, מחנה לוויה ומחנה שכינה. מחנה שכינה הוא המשכן, מן הקלעים ולפנים ונאסר על כל הטמאים לסוגיהם להיכנס אליו.

לאחר הכניסה לארץ

בתורת החסידות

פנימיות הכוונה של הקב"ה בבריאת העולמות היא שהעולם יהיה דירה בתחתונים, ודבר זה בא לידי ביטוי בעיקר על ידי המקדש, שבו השראת השכינה.

על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אמרו חז"ל: "בתוכו" לא נאמר אלא "בתוכם", והכונה היא בתוך כל אחד מישראל, כלומר שמהמשכן נמשכת השכינה לכל ישראל. ועל ידי המשכת השכינה מהמשכן לישראל, נמשכת השכינה גם לכל הבריאה כולה.

במקדש היו "שלושה דיורין", שהם: עזרה, קודש וקודש הקדשים.

בעזרה עמד המזבח החיצון שעליו הקריבו קרבנות. בקודש עמד המזבח הפנימי שעליו הקטירו קטורת. בקודש הקדשים עמד ארון הברית שבו הלוחות - תורה.

עיקר השראת השכינה והתגלות העצמות במקדש - הייתה בקודש הקדשים במקום הארון, ולכן נראה בו הנס ש"מקום הארון אינו מן המדה" - "נמנע הנמנעות".

בסוף ימי הבית ראשון, גנז המלך יאשיהו את ארון הברית במערות ומחילות שמתחת הר הבית, כדי שלא יפול ביד אויב, ומאז - וגם בימי בית שני, לא היה הארון בקודש הקדשים.

עשית דירה לו יתברך בתחתונים על ידי המקדש היא בשלושה שלבים:

אהל מועד.
משכן שילה.
בית המקדש.

אף על פי שעל כל השלושה הנ"ל נאמר "ושכנתי בתוכם", מכל מקום יש הבדל גדול ביניהם.

אהל מועד הוא המקום שבו מתקיים השלב הראשון של המשכת והתגלות השכינה למטה, וכמו שכתוב: "ונועדתי לך שם", וכן הוא אומר: "ונעדתי שמה לבני ישראל" שהוא המקום שבו קובע ה' מועד כדי להוועד עם בני ישראל.

אבל מכל מקום עדיין אין זה מבטא את שלימות ענין הדירה בתחתונים, שהרי בעיקרו - עשוי המשכן מעורות וצמר - סוג החי, ומעצי שיטים - סוג הצומח, שהם הסוגים העליונים שבנבראים.

ואף על פי שגם עפר המשכן (דומם) הוא חלק מהמשכן, וכפי המובן גם מהציווי - "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן וגו'" - דבר המוכיח שגם בעפר הדומם של המשכן ישנה קדושה וסגולה רוחנית, אבל מכל מקום זה רק החלק הטפל שבמשכן, ואילו עיקרו של המשכן היה מסוג הצומח והחי.

דבר נוסף בענין אהל מועד - היותו דירת ארעי ולא קבע, וכמו שכתב "ואהיה מתהלך באהל", שאף על פי שבשעה שהוקם המשכן הייתה בו השכינה אפילו בעפר המשכן, וכנ"ל, אך מכל מקום משפורק המשכן -בנסוע המחנה- לא נשארה קדושה בקרקע זו, והרי היא ככל המדבר הגדול והנורא כו'.

ומזה הראיה, שבמשכן עדיין לא חדרה השכינה לפנימיות ועצם החומר.

משכן שילה היה שלב מתקדם בעשיית הדירה בתחתונים, שקירותיו היו בנויים מאבנים - דומם, אף על פי שגגו היה עדיין מיריעות מסוג החי.

בית המקדש היוה את שלימות הכונה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, שמלבד היותו כולו מאבנים (דומם) הנה השכינה וגילוי אור אין סוף ברוך הוא חדר לתוך פנימיות ועצם החומר - דירה ממש בתחתונים ממש, באופן שהשכינה לא זזה לנצח - ממקום המקדש בהר הבית.

כי אף על פי שארון הברית שבו ועל-ידו שורה השכינה במקדש - נגנז כנ"ל, מכל מקום, מאחר שמקום הגניזה הוא בהר הבית מתחת לקודש הקדשים, לא זזה השכינה ממקומה במקדש.

אפילו בזמן הזה כאשר אומות העולם מקיימים שם בית עבודה זרה ושעירים ירקדו שם רח"ל, בכל זאת נשאר המקום בקדושתו, ואין בכחם של רשעי האומות לסלק ח"ו את הקדושה מהר הבית.