מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל המלחמה הסתיימה רשמית ביום ל' תשרי תשל"ד, עם זאת בצד הסורי הסתיימה המלחמה בי' בסיוון תשל"ד.

רקע

הפסקת אש אחרי מלחמת ההתשה

בשיחת שבת פרשת מטות-מסעי, כ"ח תמוז תש"ל: "פשוט וברור, שכל "הפסקת-האש" הזו, היא הסחת דעת, כיון שבזמן הזה, נאצר רוצה לבנות ולהכניס נשק לתעלת סואץ. כעת, הנשק שנקנה והתקבל מהצרפתים והרוסים עומד בלוב, וממתין למשלוח. ממתינים רק לרגע שבו יפסיקו להפציץ, ואז יוכלו לשלוח את כל הנשק, ולהתחיל לבנות שם".

קריאותיו של הרבי לא נענו, ותחזיתו התבררה כמדוייקת, כאשר יום אחד בלבד לאחר חתימת הסכם אש הפרו אותו המצרים, והחלו בהכנות מאסיביות למלחמת יום הכיפורים.

ההכנות למלחמה

בערב חג השבועות תשל"ג יצא הרבי בקריאה לדאוג לכך שבחופשת הקיץ יקבל כל ילד יהודי חינוך תורני. הוא תבע, ביקש והתחנן לפעול עם ילדים בכל דרך אפשרית: בלימוד תורה, בנתינת צדקה, הוספה בקייטנות ובמחנות קיץ, ריכוזם ליד הכותל המערבי בימי הסליחות ובעשרת ימי תשובה, רישומם לחינוך על טהרת הקודש ועוד. כל זה כדי שיפעלו להשבית אויב ומתנקם כלשון הפסוק בתהלים פרק ח': "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... להשבית אויב ומתנקם".

בחודש אלול פנה הרבי לשלוחים בצפת שישפצו מחדש את בית הכנסת צמח צדק עד הימים הנוראיים.

ערב "ימי בין המצרים" פנה הרבי במכתב לכל ילדי העולם וביקש להוסיף בתורה וצדקה בכדי להשבית גם את אותו אויב שהביאנו לימי בין המצרים ועודו מתנקם בעמינו עד היום הזה. את הוראתו הדחופה ביום ח"י אלול לרכז ילדים בכותל המערבי לתורה תפילה וצדקה סיים במלים: "ועל ידי שיסיימו את השנה באופן כזה ישביתו אויב ומתנקם... ויבוטלו כל הענינים הבלתי רצויים... וכל הקטרוגים שיכולים להיות... וכמו שכתוב ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם... שיזרקו את השטן מבית דין של מעלה..."

ביום ו' תשרי ערך הרבי סיום על מסכת חלה והאריך אודות שייכותם של חלקים ממצרים ומסוריה לארץ ישראל. למחרת עמד שעות ארוכות וחילק מטבעות, לנתינת צדקה, לאלפי ילדים יהודים שהובאו לבית מדרשו לפי בקשתו.

המלחמה

ביום הכפורים תשל"ד קרוב לשעה 14:00, פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה אדירה מפתיעה, ומתואמת מראש על כוחות צה"ל בדרום ובצפון.

למרות התחזיות הקודמות ישראל לא פתחה במלחמה, אלא גייסה את חיילי המילואים ברגע האחרון. את הסיבה הסבירה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר: "כדי להראות לעולם שלא אנחנו התוקפנים".

בהזדמנות התבטא הרבי: "אילו פתחנו ראשונים במערכה היינו מנצחים תוך 24 שעות".

יום לאחר פרוץ המלחמה, רואיין הרבי על ידי העיתונאי גרשון יעקובסון ונשאל לתוצאות המלחמה, הרבי הפנה אותו הרבי למכתב כללי שכתב לפני יום כיפור ובו הסביר שתפילתה של חנה בספר שמואל א' כוללת את כל המלחמות שיהיו לעם ישראל עד לביאת המשיח ויסתיימו בנצחון ישראל ושהעיקר אצל יהודי מאז ומעולם זו האיכות, דרך התורה, שהיא המגבירה את האור ומגרשת את החושך. אז הבינו החסידים את שרשרת פעולת הרבי בקיץ האחרון וכן את סגנון סיום ברכתו בערב יום כיפור: "יהי רצון שהאיכות של עם ישראל תנצח את אויבי ישראל".

בשיחה שאמר הרבי בי"ג בתשרי, הסביר הרבי באופן נדיר כי יש מקרים של ניבא ולא ידע מה ניבא, והוסיף הרבי, "כל ההתעוררות של 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז' עליה עורר בחודשי הקיץ, הייתה בשביל המלחמה".

קו בר לב

בשנת תש"ל בנה צה"ל מערך ביצורים ובונקרים על תעלת סואץ כהגנה מפני המצרים, הקו נחשב לבלתי חדיר וכונה 'קו בר לב' על שם הרמטכ"ל דאז חיים בר לב. עם סיום בניית הקו ביקש האלוף אריאל שרון מידידו הרב שלמה מיידנצ'יק לבשר לרבי על סיום הקו. באגרת חזרה^[1] כתב הרבי שאין כאן בשורה אלה ההפך, קו הביצורים עלול להפוך למלכודות עבור החיילים שבתוך. מה שאכן קרה כאשר הביצורים לא הצליחו לעצור את המצרים והפכו למלכודת בשביל החיילים שבתוך שנרצחו או נפלו בשבי.

כיבוש דמשק

במשך המלחמה דחף הרבי את הממשלה לכבוש את דמשק ואף התבטא על כך בהתוועדות בשבת:

את דמשק היה אפשר לכבוש בו ביום שהתחילו את ההתקפה... או ביום המחרת. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים, ולא היה צבא שעמד נגדם, ואז לא הייתה עיר הבירה... ואז סוריה הייתה מסכימה מיד להסכם שלום. ואז היו נפטרים מעוד חזית, היו משחררים 40,000 חיילים מהחזית הזו [=הצפונית]... גם ושינגטון חיכתה שיכבשו את דמשק (לפחות ביום האחרון), למרות שמן השפה ולחוץ הם התנגדו לכך, הרי לאמיתו של דבר הם חיכו שיעמידום בפני עובדה מוגמרת. שאלתי למה לא כבשו את דמשק וקיבלתי תשובה בסגנון הבא: "בגלל הימצאותם של צוקים וסלעים כאלה שקשה לכובשם", ומסגנון התשובה מוכח שהשאלה הייתה שאלה-טענה חזקה וטובה!"

— פרשת נח תשל"ד, שיחות קודש תשל"ד כרך א' עמ' 118

הרבי גם דיבר על כך בליל שמחת תורה תשל"ד בפני אריה מורגנשטרן ומנחם לוין, שהגיעו אז להקפות. הרבי ציין בשיחה עם השניים, שכיבוש דמשק היה מכריע את גורל המלחמה, והייתה מערערת על היציבות העולם המוסלמי, אותה סימלה דמשק. הרבי דחה את הטענות שרוסיה, תתערב בעקבות הכיבוש של דמשק, לטובת סוריה, והוסיף שההתנגדות האמריקאית היא רק מן השפה ולחוץ. הרבי גם דיבר איתם על משמעות המלחמה ובעיקר על חשיבות התקופה מבחינת תהליך הגאולה. בתום השיחה, הבטיחו השניים שהם יפעלו על ראשי המדינה לכבוש את דמשק^[2]..

מסר דומה קיבל מר יוסף צ'חנובר איש מערכת הביטחון באותם ימים, ממזכירות הרבי, שבו נמסר לו להפעיל לחץ על משה דיין שיורה לכבוש את דמשק. מר צ'חנובר קיים את ההוראה, ומסר את דבריו של הרבי, משה דיין שמע את הדברים והגיב: הרבי צודק, אבל אין לנו די כוח-אדם... החיילים צריכים להגן על תל אביב!...".

תקופה לא ארוכה לאחר המלחמה, ביחידות של חבר הכנסת אברהם ורדיגר ורעייתו, שאלה האישה את הרבי: כיצד יכולה הייתה ישראל - מדינה קטנה מוקפת שונאים כה רבים - להרשות לעצמה לכבוש את סוריה ולהחזיק בה?". הרבי הבהיר^[3]: "התכוונתי שייכנסו לדמשק, יוציאו משם את השבויים הישראלים ואת הפצועים וכל אלה שאנו יכולים ולכן גם צריכים להציל את חייהם, ומיד לצאת. לא התכוונתי שיתיישבו בדמשק."

ועידת ז'נבה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הפעילות החבדי"ת במלחמה

מיד עם פרוץ המלחמה, יצא הרבי במבצע מיוחד, כשהוא מבקש להגיע לכל חיילי צה"ל ולהביא להם מסר של אמונה, תקווה וביטחון. ההוראה הייתה גם לחלק לכל החיילים מטבעות לצדקה וכן להניח תפילין ולשמח את החיילים.

בהתוועדות ביום י"ט כסלו דיבר הרבי אודות המלחמה. באחת השיחות הסביר הרבי כי בכדי לנצח את האוייב, צריך נשק סודי; אלא שאם האויב מגלה את הנשק הסודי, אף הוא יכול להשתמש בו. ולכן צריכים להניח תפילין עם החיילים, זהו נשק שהאוייב לא מכיר ולא יכול לו, שכן בצד השני ישנם גויים, וגם אם יניחו תפילין, הרי אינם מקיימים בכך מצווה^[4].

לקריאה נוספת

הרב שלום דובער וולפא שלום שלום ואין שלום - תיעוד מסמכים, מאמרים וקטעי עיתונות מהתקופה.
ארבעים לנבואה, ארבעים שנה לנבואת הרבי על מלחמת יום הכיפורים. מוסף שבועון בית משיח, יצא לקראת יום כיפור תשע"ד.