שלום דובער גוראריה

בארי גוראריה (שלום דובער גוראריה) (תרפ"ג - תשס"ה), היה בנו של הרב שמריהו גוראריה חתנו של אדמו"ר הריי"צ, והיה נכדו היחיד. בצעירותו היה חביב מאוד בעיני אדמו"ר הריי"צ והרבי, אך בשנים מאוחרות יותר מעל בספרים שהיו בבעלות ספריית ליובאוויטש.

תולדות חיים

נולד בכ"ה שבט תרפ"ג לאביו הרב שמריהו גוראריה ולאמו חנה גוראריה, ביתו וחתנו של אדמו"ר הריי"צ.

הן בסעודת השלום זכר^[1], הן בסעודת הברית והן בסעודת הבר מצווה^[2] אדמו"ר הריי"צ התוועד עם המשתתפים בשמחה ונשא שיחות קודש.

בסמוך לבר המצווה שלו קיבל מצלמה במתנה מסביו הרבי הריי"צ, אותה מכר ברבות השנים. בשנת תשפ"א נמכה המצלמה במכירה פומבית. רוב התמונות המצויות בידינו כיום מהרבי הריי"צ צולמו על ידו.

בצעירותו למד בישיבת תורה ודעת בברוקלין ואף הוסמך שם לרבנות. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס אוניברסיטת קולומביה.

בשנת תש"י לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ התאכזב מכך שהחסידים ואביו בחרו ברבי ולא באביו להיות הרבי הבא של חסידות חב"ד, ניתק את קשריו עם חסידות חב"ד ועם הרבי. באותה תקופה עבר להתגורר בניו ג'רזי.

בי' סיוון תשי"ג נשא בארי לאישה את מינה, בת הרב אלתר דובער חסקינד^[3].

בחלק מהשנים השתתף בסעודות בבית אדמו"ר הריי"צ שנערכו בחגים. בלילות הסדר בנוכחות הרבי, היה היחידי שהיסב בנוכחות הרבי, למרות שאביו הרש"ג לא היסב, כחסיד לפני רבו^[4].

ערך מורחב – פרשת הספרים

בשנת תשמ"ה גנב בעידוד אימו וללא ידיעת אביו, דודתו הרבנית חיה מושקא והרבי, מאות ספרים מספרייתו של סביו הרבי הריי"צ על מנת למוכרם, כשאת חילקם כבר הצליח למכור. כשהתגלתה הגנבה הרבי התייחס אליה כאל ערעור על פעילותה של חסידות חב"ד, נצחיותה ונצחיות הרביים שלה. היות וברי סירב לדון על הספרים בבית דין, קיבלה אגודת חסידי חב"ד אישור מרבנים לתבוע אותו בבית משפט. כעבור למעלה משנה של משפט, ניצחה אגודת חסידי חב"ד ופסקה שהיות והרבי הריי"צ אינו אדם פרטי ספריו שייכים לחסידים, והספרים הושבו אל הספרייה. בערי ואימו השיבו על כך בכמה ערעורים שנדחו.

בסוף ימיו עבר לניו ג'רזי עם אימו.

נפטר בד' אדר ב' תשס"ה מבלי שהשאיר צאצאים אחריו.

משפט הספרים

ערך מורחב – פרשת הספרים

בשנת תשמ"ה התגלה על ידי חסידי חב"ד, שבארי נוטל ספרים רבים מספריית אגודת חסידי חב"ד^[5] ומכר מהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, הרבנית חיה מושקא, ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.

לאחר שסירב בארי להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדראלי בניו יורק. במשפט, שכונה משפט הספרים, טענו האגודה והרבי שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא של אגודת חסידי חב"ד. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-תשמ"ז לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה (ה' בטבת, "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח") בין חסידי חב"ד כיום של שמחה, וכהוראת הרבי קונים בו החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

לאחר ניצחונו של הרבי עירער בארי על פסק הדין אך הערעור נדחה, והספרים הוחזרו לידי אגודת חסידי חב"ד.

לקריאה נוספת

הרב שלום דובער לוין, "משפט הספרים", פרק י"ג מתוך ספריית ליובאוויטש - סקירת תולדותיה על פי מכתבים תעודות וזכרונות, ברוקלין, תשנ"ג - באתר ספריית חב"ד.
דידן נצח הרב שמואל לובעצקי, הוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי (הוצאה ראשונה תשס"ו. הוצאה שני' תשס"ז).
דידן נצח הרב משה בוגמילסקי, (באנגלית תשס"ז. בעברית תשס"ח).