נצחיות התורה
| י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם | |
|---|---|
|
נצחיות התורה היא האמונה שהתורה שנתן ה' למשה רבינו במתן תורה תישאר נצחית, וה' לא יחליף אותה באחרת, לא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה. אמונה זו היא חלק מי"ג עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם.
בתורת החסידות מבוארת הסיבה לנצחיות התורה, שהיא מכיוון שהקב"ה הכניס בתורה את עצמו, לכן כשם שהוא נצחי ולא שייך בו שינוי, כך התורה נצחית. כמו כן מרחיבה תורת החסידות את משמעותה של נצחיות התורה בכך שלכל פרט ממנה, גם כזה שאינו יכול להתקיים היום בגשמיות (כמו סיפורי התורה, או מצוות שאינן נוהגות כיום), יש משמעות ברוחניות - כהוראה בעבודת השם שלנו.
עיקר האמונה של נצחיות התורה ומקורותיו
הרמב"ם כלל את נצחיות התורה כאחד מעיקרי האמונה[1]. בספרו היד החזקה מרחיב ומביא את המקורות לכך:
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר: את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו[2]. ונאמר: והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת[3]. הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר: חוקת עולם לדורותיכם[4]. ונאמר: לא בשמים היא[5], הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
— משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ט, הלכה א
ובמקום אחר כותב:
ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן, הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.
— משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח פרק יא, הלכה ג (עם השמטות הצנזורה)
דברי הרמב"ם אלו נוסחו גם בנוסח "אני מאמין": "זאת התורה לא תהיה מוחלפת", ובפיוט "יגדל אלוקים חי": "לא יחליף הא-ל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו".
הטעם לנצחיות התורה
רבי יוסף אלבו, בספרו העיקרים, חלק על הרמב"ם שקבע את נצחיות התורה כעיקר באמונה. לדעתו, הפסוק "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", כוונתו לאסור עלינו - מקבלי התורה - לערוך בה שינויים, אך לא מופרך שהקב"ה נותן התורה ישנה אותה כשיעלה ברצונו. הוא משווה את התורה למזון - המשתנה בהתאם לגיל האוכל: תינוק ניזון מחלב, וכשגדל יותר ניזון מלחם, ואחר כך מבשר; וכך גם בתורה ייתכנו שינויים לפי מצב המקבלים (כפי שמצינו לפני מתן תורה, שעל אדם הראשון אסר הקב"ה לאכול בשר[6], ולנח התיר זאת[7])[8].
גם לדעת העיקרים, בפועל לא תשתנה התורה - בהתאם לאמונה בנבואת משה הגדול בנביאים לפניו ואחריו, ולכן מופרך שתינתן תורה טובה יותר מזו שנתן משה. אבל עדיין הקשה על הרמב"ם שמנה את נצחיות התורה כעיקר בנפרד מנבואת משה[9].
האברבנאל הגן על הרמב"ם, והסביר שנצחיות התורה מוכרחת בגלל נתינתה מה' שהוא נצחי, ובנתינתה ידע ה' את צרכי המקבלים בכל הזמנים, ולכן כשם שחוקי הגוף ומזונותיו הטבעיים הם נצחיים, על אחת כמה וכמה שחוקי הנפש הם נצחיים[10].
הרבי מסביר את דברי הרמב"ם לפי ההסבר הפנימי בנצחיות התורה[11]: מכיוון שבמתן תורה הכניס הקב"ה את עצמו בתורה[12], לכן לא ייתכן בה שינוי, כי כשם שהוא נצחי ולא שייך בו שינוי, כך התורה נצחית[13]. לפי זה מובן שאין התורה דומה לציוויים לאדם ולנח שלפני מתן תורה, שבהם לא היה החידוש שהקב"ה הכניס את עצמו בהם[14]. ומובן גם מדוע מנה הרמב"ם את נצחיות התורה כעיקר בפני עצמו ולא כחלק מנבואת משה, כי נצחיותה היא בגלל מעלתה כתורת ה' שלמעלה מנבואה[15].
הערות שוליים
- ↑ פירוש המשניות הקדמה לפרק חלק, היסוד הט'.
- ↑ דברים יג, א.
- ↑ דברים כט, כח.
- ↑ ויקרא ג, יז. ועוד.
- ↑ דברים ל, יב.
- ↑ בראשית א, כט וברש"י.
- ↑ בראשית ט, יג.
- ↑ העיקרים, מאמר שלישי, פרק יג ואילך.
- ↑ שם, פרק כ.
- ↑ ראש אמנה, פרק י"ג.
- ↑ כך מגדירו הרבי בלקוטי שיחות חלק ה' ע' 240.
- ↑ כמאמר חז"ל "אנכי - אנא נפשי כתבית יהבית" (שבת קה, א).
- ↑ לקוטי שיחות חלק ה' שם. חלק י"ט ע' 182. חלק כ"ג ע' 33.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ג שם, הערה 12. וכן הוא בראש אמנה שם.
- ↑ לקוטי שיחות חלק י"ט שם, הערה 47.