זמבין

העיירה זעמבין (קרויה גם בשם ז'עבין או ז'עמבין. באנגלית: Zembin. ברוסית: Зембин) היא עיירה במחוז בוריסוב בפלך מינסק ברוסיה הלבנה. בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הרש"ב פרחה במקום קהילה חסידית תוססת, בראשה בלט הרב אברהם לנדא (אברמ'קה ז'עמבינר) שהיה רב הקהילה ואחד מגדולי המשפיעים בחסידות חב"ד.

מבנה המקווה החסידי בעיירה ששרד את מאורעות השואה ומשמש היום אתר תיירות היסטורי

היסטוריה כללית

העיירה זעמבין, הייתה נקודת היישוב הראשונה שהוקמו בפלך מינסק. ההתיישבות במקום החלה בסביבות שנת ה'ר"ס. הבעלים הראשונים של המקום היה אציל בשם ראדזיוויל שחלש על אחוזה גדולה ביישוב וניהל את מרכזי התעסוקה של התושבים.

במאה השנים שבאו לאחר מכן, פרחה זעמבין מבחינה כלכלית, ואף קיבלה מעמד של עיר, אך לאחר מכן פרצו מלחמות, וקרבות עזים שהתחוללו באזור החריבו את העיר והרסו את הכלכלה של התושבים, עד שבמפקד אוכלוסין שנערך בשנת ה'תקל"ז נספרו 38 בתים בלבד, בית מרזח, מפעל לייצור בירה ושתי טחנות מים.

בשנת תקמ"ג, קיבל מושל המחוז החלטה לאפשר את התיישבותם של היהודים בעיירה, ותוך שנים ספורות צמחה שוב כלכלת העיירה ומצבה הדמוגרפי השתנה בצורה דרסטית. מאוחר יותר, הפכה זעמבין לתחתנת תעבורה מרכזית של משלוחים ודברי דואר, עקב מיקומה בסמיכות לגבול בין רוסיה ופולין.

במהלך מלחמת נפוליון בשנת תקע"ב, התקיים בסמיכות לעיר קרב קשה במהלכו נפגע אנושות גנרל צרפתי שבסופו של דבר מת מפצעיו ונקבר בעיר.

בשנים שלאחר מכן, המשיכה האוכלוסיה היהודית להתפתח, ובשנת תר"מ כללו תושביה היהודיים של העיירה כעשרים אחוז מכלל 600 המשפחות שהתגוררו בעיירה, ותוך שלושים שנה מספר היהודים הכפיל את עצמו והגיע ל-838 משפחות יהודיות, והפך לרוב בעיירה הקטנה.

הקהילה היהודית

גלעד זכרון לזכר יהודי זמבין שנספו בשואה

בעקבות גידול האוכלוסיה היהודית, הוקם בית כנסת בכיכר המרכזית של העיירה, על חורבותיה של הכנסייה המקומית, שהוקמה במקום זאת במקום צדדי וזניח.

התושבים היהודיים הפעילו בתי מלאכה, ובהם מתפרה, סנדלריה, 2 נגריות, 2 פחחיות, בתי מלאכה לעיבוד עורות, טחנת קיטור גדולה, שתי מאפיות, ו-2 בתי בד. בנוסף, היה המקום גם מרכז רוחני ליהודי הסביבה ופעל בו תלמוד תורה יהודי על טהרת הקודש בו התקיימו לימודים בשפת האידיש, ומקווה טהרה מפואר יחסית למקובל באותן שנים.

בקיץ של שנת תר"ס פקדה שריפה קשה את העיירה שפגעה בכל הבתים ואף גבתה אבידות בנפש.

במהלך השואה בחודש תמוז תש"א נכבשה העיירה על ידי כוחות הכיבוש הנאציים, שריכזו את התושבים היהודיים מחוץ לעיר בגטו שהוקם בסמיכות לבית החיים היהודי של העיירה, ובכ"ב בתמוז טבחו את 927 היהודים שרוכזו בגטו.

העיירה כיום

לאחר חיסולו של הגטו, פסקה ההתיישבות היהודית במקום, ונכון להיום לא מתגוררים שם יהודים כלל.

העיירה נחשבת למרכז התרבותי של האזור, ובתחומה נמצאים בית הספר התיכון המחוזי, בית הרפואה, סניף בנק ודואר, ספרייה עירונית, ומרכז קולנוע ובידור.

הקהילה החב"דית בזעמבין

ערך מורחב – תומכי תמימים זעמבין

בעיר הייתה קיימת קהילת חב"דית קטנה כבר בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הזקן. בסיפורי חסידים מקובל כי עם צאתו ממאסר בי"ט כסלו קהילת החסידים בעיר פיארו את השולחנות במפות לבנות ונרות דולקים.

הרב הראשון של קהילת חב"ד בעיר היה הרב אברהם לנדא שכיהן כרב העיירה במשך שלושים שנה עד שהוא הפך לדמות החסידית המזוהה ביותר עם העיירה, והוא מוכר יותר בכינוי שקיבל אצל חסידים "אברהמק'ה ז'עבינער".

הקהילה החסידית בעיר החלה להתפתח בעיקר בתקופת כהונתו של אברהמק'ה זעבינער, בתקופת נשיאותו של הצמח צדק ובתחילת זמן נשיאותו של אדמו"ר המהר"ש. עם פטירתו של רב העיירה, התמנה חתנו הרב מנחם מענדל הילביץ למלא את מקומו, אך בעקבות סיבוך משפטי שהעלילו עליו, לאחר שנים ספורות כרב הקהילה התחייב גלות לשלטונות, ואנשי הקהילה חיפשו רב שימלא את מקומו.

אדמו"ר המהר"ש שהנהיג את הקהילה באופן פרטני, והיה מעורב תחומי החיים הקהילתיים, הורה לקהילה למנות תחתיו את אחיו של הרב שמואל דובער מבוריסוב.

עם התייסדות של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש על ידי אדמו"ר הרש"ב בחודש אלול של שנת תרנ"ז, נפתחה בעיר מחלקה של הישיבה, בראשותו של המשפיע הרב שמואל גרונם אסתרמן. הסניף שהוקם בעיירה נחשב לסניף המרכזי של הישיבה, והתלמידים בעלי הכשרונות נשלחו ללמוד דווקא שם.

הישיבה פעלה בעיר עד לפטירתו של הרב שמואל בצלאל שפטיל (הרשב"ץ) בשנת תרס"ה (למעט תקופה של שנה וחצי, בה עברה הישיבה לעיירה קבוליץ בעקבות שריפה שכילתה את כל מבני העיירה), אז עבר הרב אסתרמן למלא את מקומו בסניף הישיבה בליובאוויטש ותלמידי הישיבה שלמדו בסניף בזעמבין עברו יחד איתו.

האוירה החסידית בעיירה הייתה לשם דבר, והחיים הקהילתיים בה פרחו ושגשגו. אנשי הקהילה התחלקו לקבוצת ה'עובדים' וה'משכילים', ולכל אחד מהם היה ניגון מיוחד שיוחס אליו. לניגון של החסידים שעסקו בעיקר בעבודת התפילה קראו בשם 'ז'עבינער הארץ' [= הלב מזעמבין], ולניגון של החסידים שעסקו בעיקר בלימוד מעמיק של תורת החסידות קראו בשם 'ז'עבינער קאפ' [= הראש מזעמבין]. ניגונים אלו מושרים עד היום בפי החסידים, ויש בהם ניחוח חב"די מובהק.

ההווי בעיירה גרם לאנשים רבים להתקרב לאורה של חסידות חב"ד. ביניהם בלט המשפיע החסידי הרב זלמן משה היצחקי שהגיע להתגורר בעיירה בעקבות נישואיו עם בת העיירה, ובעקבות המפגש היום-יומי והבלתי אמצעי עם הקהילה התקרב לאורה של חסידות חב"ד והפך לאחד הדמויות הדומיננטיות בהווי החב"די.

דמויות חסידיות בעיירה

• אברהם לנדא (אברהמק'ה ז'עמבינר) - רב העיירה במשך שלושים שנה
• שמואל גרונם אסתרמן - משפיע העיירה ומנהל סניף ישיבת תומכי תמימים המקומית
• מנחם מענדל הילביץ' - חתנו של אברהמק'ה ז'עמבינר וממלא מקומו של חותנו כרב העיירה
• שילם קוראטין - חתנו של הרב הילביץ ובתקופה מאוחרת יותר, משפיע דא"ח בישיבת תומכי תמימים
• אברהם ברוך פבזנר - חתנו של הרב הילביץ
• אלתר הילביץ - בנו של הרב הילביץ ונכדו של הרב אברהמ'קה ז'עמבינער
• גרשון שיפרין - תושב העיירה
• דוד שיפרין - יליד העיירה
• משה רוזנבלט (מאשה דער חוזר) - יליד העיירה
• אברהם אליהו אקסלרוד (נישא עם בת העיירה ממשפחת ריינעס המפורסמת והתגורר בעיירה בשנים תרפ"א -תקפ"ד)
• בער חאריק - תושב העיירה וחותנו של הרב שלמה זלמן הבלין
• גבריאל דבורקין - קצב בעל אמצעים שהחזיק הרבה ממוסדות הקהילה
• זלמן משה היצחקי - נישא עם בת העיירה ממשפחת ריינעס המפורסמת והתחיל ללמוד חסידות בתומכי תמימים המקומית
• חיים משה אלפרוביץ' - נשא את בת העיירה, התגורר בה מספר שנים, ובשנים מאוחרות יותר כיהן כמשפיע קהילת חב"ד ברמת גן
• יחזקאל רובין - שוחט העיירה ומנהל בית חרושת ליין
• אריה לייב שיינין - היה נשוי עםאחת מבנות העיירה, ובהמשך כיהן בהוראת אדמו"ר הריי"צ כרבה של דוקשיץ

הערות שוליים

‏