סעודת שור הבר והלווייתן
סעודת שור הבר והלווייתן הוא כינוי לסעודה שתערך בימות המשיח בה ישתתפו בני ישראל ויאכלו מבשרם של שור הבר והלווייתן.
קודם לסעודה זו תערך התגוששות בין בעלי חיים ענקיים בשם לוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור ינתץ (ינגח) את הלווייתן באמצעות קרניו.
התפריט
בסעודה זו יאכלו המשתתפים מבשרו של הלוויתן. וכך אומרת הגמרא:
אמר רבה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: 'יכרו עליו חברים', ואין 'כרה' אלא סעודה, שנאמר: 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין 'חברים' אלא תלמידי חכמים, שנאמר: 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני';
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר: 'יחצוהו בין כנענים', ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב'. ואי בעית אימא, מהכא: 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ'.— תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא עה, א
בסעודה זו יגישו גם מהמן - לחם מן השמים.
לקינוח יגישו עסיס רימונים.
לאחר ברכת המזון על כוס מיין המשומר, יטעמו כולם מהכוס של ברכה.
המשתתפים בסעודה
על פי המדרש[1] ישתתפו בסעודה כל הצדיקים ביחד עם שלושת האבות, משה רבינו, אהרן הכהן ודוד המלך.
בברכת המזון יסרב כל אחד מהם לזמן - בתואנות שונות: אברהם יסרב מפני שיצא ממנו ישמעאל, יצחק מפני שיצא ממנו עשיו, יעקב מפני שנשא שתי אחיות בחייהן, משה רבינו מפני שלא זכה להכנס לארץ, וכו' - עד שיגיע דוד המלך ויענה בפסוק "כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא[2]", אכן לי נאה ולי יאה לברך.
הכוס עליו יזמן דוד, יכיל מאתיים עשרים ואחד לוג, בגימטריא של (כוסי) רויה[3].
שחיטת שור הבר
שחיטתו של שור הבר יערך על ידי הקב"ה, שישחט באמצעות הסנפירים החדים של הלויתן[4]. חכמים במדרש מקשים על כך ששחיטה זו אינה על פי גדרי ההלכה מכיון ששחיטה כשרה היא רק באם זה נעשה על ידי אדם עם סכין, ר' אבין מתרץ ש"תורה חדשה מאיתי תצא".
הרבי מסביר[5] את התשובה של ר' אבין ש"תורה חדשה מאיתי תצא" אין הכוונה שהתורה תשתנה מכיון שהתורה נצחית ולא תתחלף, אלא שדיני השחיטה הנוהגים כיום אינם מדברים על מקרה זה.
שחיטת שור הבר בחסידות
בתורת החסידות, שור הבר והלויתן מורים על שני דרגות בעבודת ה' של האדם.
הלויתן מקומו בים "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה) שזה מורה על העבודה הרוחנית ביחוד יחודים עליונים ונעלים.
שור הבר מקומו ביבשה "עלמא דאתגליא" (העולם המגולה) שמורה על העבודה בבירור גשמיות העולם.
לעתיד לבוא על ידי זה שהלויתן ישחט את השור הוא בעצם יעלה את הבירורים שלו לדרגות העליונות בקדושה[6].
בשור הבר והלויתן, יהיו ניצוצות מהנשמות של בני ישראל שעבודתם היתה בזמן הגלות, בבחינה הקטנה היותר של ממלא כל עלמין, ועל ידי אכילת הצדיקים שלעתיד לבא, שעובדים את ה' בבחינת סובב כל עלמין, יתעלו נשמות אלו לדרגה הגבוהה יותר של סובב[7].
סעודה כפשוטה או לא
דעות הראשונים
חכמינו הראשונים מציגים גישות שונות באם סעודה זאת תתחרש בפועל או שזהו רק משל ודימוי לתהליך רוחני.
הרמב"ם כותב כי זהו חזון רוחני: "הטובה, שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים... [ו]חכמים קראו לה דרך משל... סעודה"[8].
לשיטתו של הרמב"ם הביטוי 'סעודה' אינו אלא דימוי ההנאה שתהיה לנשמות הצדיקים מהרוחניות - להנאה גופנית מאכילה. הראב"ד משיג על פרשנות זו וכותב: "ואם זו היא הסעודה - אין כאן כוס של ברכה!". כלומר: בתלמוד מסופר על 'כוס (יין) של ברכה' שיישא מי שיברך את ברכת המזון בסעודת הלווייתן ושור-הבר, ואילו אם הסעודה היא רק מושג רוחני - על מה יברכו ברכת המזון?
בזוהר מופיעות שתי הגישות גם יחד. מצד אחד נאמר, כי "היין המשומר" שיישתה בסעודה האמורה - "אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם.. ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא". דברים דומים גם מופיעים על שור-הבר והלווייתן. אך מצד שני, נאמר שם בהמשך הדברים, כי אכן תתקיים סעודה גשמית ממש.
התיווך של הרבי
הרבי מליובאוויטש מכריע[9] כי לאמתו של דבר אין כל מחלוקת בדבר, וגם הרמב"ם סבור שתהיה זו סעודה פיזית. וכפי שכותב הרמב"ן: "ואמת שמענו, שהרב הגדול [הרמב"ם] מחזיק במדרשי רבותינו ובאגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן". אלא שיחד עם זאת, תוביל הסעודה את המשתתפים בה לדרגות קדושה גבוהות: בשור הבר ובלווייתן טמונים ניצוצות קדושה נשגבים, שכאשר ייספגו בנשמות הסועדים - הם יעלו את הנשמות אל מדרגות נעלות, אותן מכנה הרמב"ם: "השכר שאין שכר למעלה ממנו".
זמן הסעודה
הסעודה תערך בימות המשיח עוד לפני זמן תחית המתים[10].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מאמרים באתר תבנית:חב
- שחיטה בסנפיר
- השפים שיכינו את סעודת הגאולה
- בשר צלוי, עסיס רימונים ולחם מן השמים
הערות שוליים
- ↑ ויקרא רבה, פרשה יג
- ↑ תהילים קטז, יג.
- ↑ יומא עו, א
- ↑ ויקרא רבה, פרשה יג
- ↑ קונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תשנ"א
- ↑ ליקוטי תורה תחילת פרשת שמיני
- ↑ ליקוטי תורה צו ז, ג
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ח, הלכות ג, ד
- ↑ אגרות קודש של הרבי, כרך ב עמודים עו-עז
- ↑ קונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תשנ"א. הרבי מוכיח זאת מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה, ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא היתה שאלה זו תקפה מכיון שבזמן זה המצוות בטילות