גילוי עריות

גילוי עריות, היא מצוות לא תעשה, מהאיסורים החמורים ביותר בתורה. האיסור כולל איסור משכב עם קרובי משפחה, או אשה נשואה, משכב זכר ובהמה וי"א שבכלל איסור זה גם כן עם אשה נשואה (ואפילו היא אשתו) או פנויה נידה.

איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות. מהתורה ("ראשונות לעריות") ישנו איסור על 11 קרובות משפחתו של גבר: אימו, אחותו, בתו, אשת אביו, אשת אחיו, ואשת דודיו, דודותיו, כלתו ונכדותיו. ו-7 קרובות משפחת אשתו שנוצרו בשל זיקת הנישואין: אמה, סבתותיה מצד אמה ואביה, ובתה ונכדותיה מצד בנותיה ובניה, ואחותה. מדרבנן ("שניות לעריות") קיימים 20 סיווגים נוספים של קרובות משפחה, שרובן הן בדור השני לפניו כמו סבתא, וסבתא רבתא (הן שלו והן של אשתו), ובדורות השלישי הרביעי לאחריו כמו כלת הנכד ונינה. על פי רוב הפוסקים הטווח של חלק מהאיסורים הללו הוא עולמי, עד סוף כל הדורות לשני הכיוונים. קרובי משפחה שמותרים בחיתון הם בני דודים, דוד ואחייניתו, ואחים חורגים.

יהרג ואל יעבור

על אף שעל כל המצוות הדין הוא שאם כפו אותו לעבור על עבירה מסוימת יעבור ואל יהרג, וזאת מכיון שהתורה מצווה אותנו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שונים הם שלושת העבירות החמורות והם עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, עליהם הדין "יהרג ואל יעבור".

לא רק במצוות אלו עצמן חומר האיסור הוא עד כדי כך ש"יהרג ואל יעבור", אלא אף בדברים ששייכים לאחת משלוש העבירות אף שאינם גוף ועיקר האיסור, אלא גוררים את האדם לאיסור או שיש בהם שמץ וזיקה לאיסור, (בלשון התלמוד: ""אביזרייהו""- היינו אביזרים וחפצים) גם הם ב"יהרג ואל יעבור". הן באיסור גילוי עריות, והן בעבודה זרה והן בשפיכות דמים.

בגילוי עריות יש לאו מיוחד של "לא תקרב" בה אסרה התורה גם קרבה של גילוי עריות, ולכן כל קרבה כל שהיא המביאה לידי האיסור, הרי היא בכלל האיסור דאורייתא של לא תקרב, ויהא ביהרג ואל יעבור. בין איסורים אלו נמנים: הסתכלות - המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל כו', שמיעת קולה - קול באשה ערווה, וכדומה.

איסור יחוד

איסור יחוד עם אשת איש הוא איסור מהתורה. מדרבנן גזרו גם על יחוד עם אשה פנויה. סנהדרין כא. ב.

בשנת תנש"א התריע הרבי על הפירצה בה בת ואשה נוסעים עם נהג גבר במונית (טעקסי) בה עוברים לפעמים על איסור דאורייתא של יחוד.

גדולי הפוסקים מתייחסים לנושא וקובעים כי אם נוסעים במקום שאין עוברים בה רבים, עוברים על איסור יחוד. יש להחמיר גם בדרך שעוברים בה רבים, אם הוא באופן שקשה לראות מבעד לחלון את הנעשה במונית. בשעת הדחק יש להקל באופן האחרון.

כמו כן להורים ששאלו אודות אימוץ, אמר הרבי כי עליהם לקחת בחשבון שלא להיכשל באיסור יחוד, וחיבוק ונישוק, שהרי דין הילד המאומץ כדין זר.

איסור הסתכלות בנשים

בענין איסור הסתכלות נאמר בגמרא: אסור להסתכל באשה נאה, ואפילו פנויה, אשת איש ואפילו מכוערת.

בגמרא כתוב: המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה אפילו דומה למשה לא ינקה מדינה של גהינם. הפוסקים מבארים כי האיסור הוא כהדגשת לשון הגמרא "כדי להסתכל בה". (מלבד החילוקים הנוספים: א. בין מעות שהם דבר קטן ושם שייך יותר ה"להסתכל בה". ב. המרצה פרש"י מונה.)

מבואר בחסידות שבחוש הראיה נמצא ומתגלה תענוג האדם" ולכן אדם הרואה ומסתכל בהסתכלות אסורה הראיה נחקקת בו ומורידה אותו מטה מטה ומביאה לידי רע בפועל. (ואפילו אדם עובד ה' שפעל בעצמו שאין לו שייכות לדברים רעים גם עליו פועלת הראיה איזו שהיא התפעלות אלא שמצד היותו עובד ה' הרי זה עובר ואינו נחקק בנפשו ומיד חוזר לעבודת ה'. אלא אם כן מדובר באדם שעל ידי עבודתו הרי הוא מופשט לגמרי מכל גשם (בשעת עבודתו) שאז אין זה פועל בו שום התפעלות).

וגם אדם עובד ה' שאין לו שייכות לרע (ברגש וכיו"ב) שחש שיש לו משיכה להסתכל ואינו מרגיש "התפעלות" בשעת ההסתכלות כי אם מסתכל בקור רוח. משיכה זו נובעת מעומק הנפש ומכחות הנעלמים שיכול שבכוחותיו הגלויים הרי הוא עובד ה' אמנם בכוחות הנעלמים הוא מקושר ומושקע ברע ולכן נמשך להסתכל. (וכשמקור המשיכה הוא מכוחות הנעלמים הרי זה בא בקור רוח לפי שהתענוג בראיה הוא מתענוג הנעלם שלא בא בהתגלות בהתפעלות) ובזה שמסתכל הוא מגלה את הרע שבו ולא יעבור בלי התגלות בפועל שיביאו לידי רע בפועל רחמנא ליצלן.

ועל כן מוכרח האדם בתחילה לעורר בעצמו יראת חטא וקבלת עול לגדור את כל החושים שלו כלומר, שיחוש שאינו פתוח לראות כל מה שבא מול עיניו אלא החושים מוגדרים ואינם חופשיים.ובפרט את חוש הראיה שהוא השרש לכל דבר רע ועל ידי זה ינצל מבלבולי הרע ויפעל ישועות בנפשו על ידי עבודת ה'.

"וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי רע רחמנא ליצלן, יגדיר את עצמו בחוש הראיה. ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז וידע אשר ממש בנפשו הוא ואם לא יגדיר את עצמו בזה כל עבודתו כאין ואפס נחשב ולא יפעול דבר בעבודתו ויגעתו ואדרבה ירד ר"ל מטה מטה..וגם אם יהיה ניכר לא יחוש לשיחת בני אדם..והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה.. ובמשך הזמן יתרגל כך.."

הסתכלות בנשים שנפטרו, ובבגדי נשים

לאחר הסתלקות הרבנית בכ"ב שבט, יצא לאור קובץ בשם "אמנו המלכה", ובתחילת החוברת נדפסה תמונתה. בעקבות פרסום הקובץ, כתב אחד הרבנים לרבי שלכאורה מן הראוי שלא לפרסם תמונות נשים. הרבי שלל את הערות וכמנהגו הכניס את התשובה תוך נוסח המכתב. נוסח המכתב הוא של הרב גבריאל ציננער, וההדגשות הם מהרבי.

"ב"ה, י"א באדר תשמ"ח לכבוד כ"ק אדמו"ר שליט"א."

"באתי להעיר אודות שיצא לאור ספר אמנו "המלכה" בודאי הבחין בהפשוט גם בלא הסתכלות כלל - אשר במהדורא אחרת הוסיפו בלי צבעים תמונה מהרבנית ולפי עניות דעתי אינו נכון - ואף דאמרו ח סנהדרין מכל מקום גמירי אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות ושולל בנוגע לאחרנייתא וגם קיימא לן באבן העזר סימן כ"א ס"א דאסור 1) להסתכל אף בבגדי 2) צבעונים של אשה 3) שהוא מכירה ומכלל הן אתה שומע שלילת האיסור כאשר אין ג' הנ"ל, ובפרט - כל הג' (ועי' באוצר הפוסקים סקי"ב בשם שו"ת הב"ח סימן י"ד דגם בבגד אשה שכבר מתה עיי"ש) מה שאין כן בנידון דידן, ועל כל פנים מדת חסידות להחמיר, אלא שעל ידי זה יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" - כנראה במוחש (ואולי זוהי סברת המוסיפים הנ"ל).".

במכתב זה מדגיש הרבי את ההיתרים לפרסם את תמונת הרבנית, מתוכם נשקפת בהירות כללית להלכות ההסתכלות. גם הרב השואל כותב במכתבו את הגמרא בסנהדרין כי חומר האיסור בראיית פני אשה הוא באשה אשר חיה, מה שאין כן באשה שמתה כבר קיים הכלל המקובל בידי חכמי הגמרא כי "אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות", ומכיון שמדובר באשה שאיננה בין החיים - לא חל איסור הסתכלות.

הרב השואל הדגיש במכתבו את האיסור להסתכל בפני ובבגדי אשה גם אם מתה, על פי האיסור שאסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, והב"ח פוסק כי אף באשה שהיא מתה קיים איסור זה. בתגובה לכך משיב הרבי דווקא מדברי הגמרא מודגשים שלושה תנאים לחלות האיסור: א. הסתכלות - ולא ראייה בעלמא לחוד. ב. בגדי צבעונים, - ועל כך השיב הרבי בראש המכתב כי במהדורה השניה של הספר פרסמו את התמונה ללא צבעים, כך שלא קיים איסור זה. ג. שהוא מכירה. ולכן באופן שחסר אפילו אחד מהתנאים הנ"ל, לא קיים האיסור - וכל שכן היכן שאין את כל שלושת התנאים.

על טענת הרב כי "על כל פנים מידת חסידות להחמיר" משיב הרבי כי מאידך יש להחמיר גם ב"והחי יתן אל לבו".

הרב גדליה אקסלרוד  מאריך לבאר שכוונתו של הרבי אך ורק לתמונת הרבנית ולא לנשים אחרות ואף כאלו שנפטרו כבר..