פסח

פסח הוא אחד משלושת הרגלים, החג הינו בן שבעת ימים וחל בין הימים ט"ו - כ"א ניסן. בחוץ לארץ החג נמשך עד לכ"ב ניסן. ביום הראשון שומרים יום טוב, וביום האחרון הוא גם יום טוב בפני עצמו המכונה שביעי של פסח, ונחגג זכר לקריעת ים סוף.

מצוות החג

בזמן שבית המקדש היה קיים היו כל ישראל עולים לירושלים ובי"ד ניסן מקריבים את קרבן פסח.

איסור אכילת חמץ ואיסור קיום חמץ בכל מקום הנמצא תחת רשותו. האיסור הוא אפילו על פירור חמץ, לכן נזהרים ומנקים את הבית היטב לפני החג.

אכילת מצה, המצווה נתקנה זכר למצות שאכלו בני ישראל כשיצאו ממצרים, שנאמר: "מצות יאכל את שבעת הימים" ^[1]. המצוה היא לאכול בלילה הראשון כמות של כזית מצה.

בחסידות ניתן הסבר פנימי ורוחני לכל אחד ממצות אלו:

על אכילת מצה מבאר אדמור הזקן: "מצות יאכל את שבעת ימים"^[2], להאכיל מצה שהוא מוחין דאבא, את שבעת הימים, שהם ז' מדות, דהיינו להמשיך ביטול בכל ז' המדות ^[3].

איסור אכילת והחזקת חמץ על פי פנימיות הוא כי חמץ שהוא בצק תפוח מסמל את הישות והגאווה וגסות הרוח המאוסה שצריך להשמיד לגמריי.

ליל הסדר

בלילה הראשון - ובחו"ל בשני לילות הראשונים, עורכים "ליל הסדר". בו מקיימים מצוות רבות, בתוך הסדר הנאמר מתוך הספר הגדה של פסח, והם: ארבע כוסות, אכילת מרור, אכילת מצה, אמירת הלל, החלק המרכזי הינו אמירת קטעי שבח והודיה להקב"ה על הניסים והנפלאות.

בלילה זה תופסים הילדים חלק עיקרי בסעודה ובמצווה, עיקר מטרתו של ליל הסדר הוא כפי שמגדיר זאת הפסוק "והגדת לבנך", התורה מצווה על כל אב משפחה לספר לילדיו בליל הסדר את סיפור העם כשיצאו ממצרים עם כל הפרטים והניסים שהתרחשו, ולכן נוהגים במנהגים תמוהים מעט על מנת לעורר את תשומת ליבם של הילדים ולעורר את תמיהתם, ולענות על שאלותיהם.

ארבע קושיות

ההגדה של פסח מספרת שישנם ארבע בנים הנמצאים בליל הסדר, חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול, המטרה היא להביא את כולם למודעות החשובה של יציאת מצרים,

בנוסח ההגדה שקוראים בליל הסדר מופיעים ארבע קושיות (המתחילים "מה נשתנה") מפורטות על מנהגי הלילה הזה, את שאלות אלה נוהגים לתת לילדים לקרוא בקול.

הרבי מחדש שישנו עוד סוג של ילד בנוסף לארבע שההגדה מונה, והוא הבן החמישי שמצבו יותר חמור והוא אינו מגיע כלל לליל הסדר ואינו מודע לתורה ומצוות, ולכן ציווה הרבי על כל שלוחיו ברחבי העולם לקיים סעודות ציבוריות של ליל הסדר שבו מביאים יהודים שבגדר הבן החמישי ומספרים להם גם על ניסי יציאת מצרים וגדולת השם.

את הסעודה חותמים במשפט הנסוך בתקווה לבא הגאולה תיכף ומיד: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

שמות החג

בתורה נקרא החג בשם "חג המצות", אך בשולחן ערוך וכן בשפת העם הוא נקרא בשם "חג הפסח". הרבי מסביר כי החג נקרא בשם חג הפסח ע"ש קרבן פסח, והוא על דרך השמות חג המצות, השבועות, הסוכות. ובפרט לפירוש המכילתא^[4] שע"י הקרבן פסח - פסח ה' על בתי בני ישראל. ואף שזמן קרבן הפסח הוא בערב פסח והלילה שאחריו - הרי גם חג השבועות הוא ע"ש ז' שבועות שקדמו לו. ^[5]

מעות חיטים

מידי שנה בשנה מידי חג הפסח גובה מחנה ישראל מעות חיטים - מימון צורכי החג למשפחות נזקקות מאנ"ש בכל העולם. בראש החלוקה עמד ועומד מזכירו של הרבי הרב שלום מענדל סימפסון. יחס מיוחד נודע מהרבי לחלוקה זו ופעמים רבות עורר על כך בשיחות הקודש.

זהירות מחמץ

ערך מורחב – חמץ

במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (פסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר)^[6].