שושנת יעקב (פיוט)
שושנת יעקב הוא פיוט המושר בקהילות ישראל לאחר קריאת מגילת אסתר בליל חג הפורים ובבוקרו, והוא מבטא את השמחה על הצלת עם ישראל וההודיה לקדוש ברוך הוא על הניסים.
מקורו של הפיוט הוא מתקופת אנשי כנסת הגדולה, והוא מתבסס על ניבי לשון הלקוחים מהמגילה עצמה.
היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפיוט 'שושנת יעקב' הוא קטע הסיום של הפיוט 'אשר הניא'[1] שנכתב כאקרוסטיכון 'מיסודם של אנשי כנסת הגדולה' בתקופת בית המקדש השני[2], במטרה לאומרו בחג הפורים לאחר קריאת מגילת אסתר, כשהוא מסכם את עלילת המגילה.
בעבר נהגו לומר את פיוט 'אשר הניא' המלא בקהילות אשכנז, בנוסח צרפת ונוסח איטליה, אך לא ביום הפורים בו נהגו לומר בחזרת הש"ץ פיוטי 'קרובות' מיוחדים לפורים, שכללו כבר תוכן דומה לפיוט זה[3], אך כן נהגו לומר את סיום הפיוט החל מ'שושנת יעקב', וכך השתרש המנהג עד היום בקהילות אלו, לומר רק מ'שושנת יעקב' ואילך, אף שאין אומרים 'קרובות'.
המשפטים שנכללו בסיום הפיוט, 'ארור המן', 'ברוך מרדכי' וכו', נתקנו על יסוד דברי הגמרא בתלמוד ירושלמי[4]: "רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב"[5], ובמסכת סופרים[6]: "...ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל, ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו, אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב", ועל דרך זה בתלמוד בבלי[7]: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", וכפי שנפסק להלכה בטור[8] ובשולחן ערוך[9].
נוסח הפיוט על פי אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי:
תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.
אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.
אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים.וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב:
ביאור הפיוט[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפיוט מיוסד על לשונות הלקוחים מדברי הנביאים והכתובים בכלל, ובדגש על מגילת אסתר, ובנוסף, רמוזים בו ענינים רבים הן על פי נגלה והן על פי פנימיות התורה, כפי שהתבאר בשיחות הרבי.
להלן תמצית של ביאורים על לשון הפיוט:
- שושנת יעקב – עם ישראל, שנמשלו לשושנה[10], ומכונים בפיוט דווקא בלשון זו היות שהיא 'לשון נופל על לשון' של העיר שושן, בה אירע סיפור המגילה[11].
- צהלה ושמחה – לשון נופל על לשון המגילה, 'והעיר שושן צהלה ושמחה'[12].
- בראותם יחד
- תכלת מרדכי – מבוסס על לשון הפסוק "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור", והדגש על תכלת דווקא, שמעורר ומזרז קיום המצוות[13].
- לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ - מבוסס על לשון הפסוק[14]: "וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי".
- ארור המן . . ברוך מרדכי – על פי לשון רבא[15].
- מרדכי היהודי – מבוסס על לשון הפסוק[16].
- אסתר בעדי – בלשון הפיוט בהרבה מהנוסחים מופיע 'מגינה בעדי'.
- ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים – במשפט זה ישנם נוסחאות רבות, ובספר המנהגים בהערה מופיע שהטעם לכך הוא ככל הנראה מפנת יראת הצנזורה, ששינו את הלשון מ'עובדי גילולים' ל'רשעים'.
- חרבונה זכור לטוב – הנוסח הוא חרבונה בה' ולא בא'[17], כיון שחרבונא הוא מלשון חורבן, וובה' הוא לשון בנין – 'חור בונה'[18].
לחנים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפי חסידי חב"ד מושרים ארבעה לחנים לפיוט זה:
- שושנת יעקב לחסידי אדמו"ר הזקן - הושר בפי מקהלת ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב
- שושנת יעקב מניקולייב - הולחן על ידי הבעל מנגן ר' שלום חריטונוב
- שושנת יעקב בלחן הרב חדקוב - לחן חסידי שהשתמר מפיו של הרב חיים מרדכי אייזיק חודוקוב מזכירו האישי של הרבי
- ניגון בימי מרדכי ואסתר - נרשם מפיו של הבעל מנגן ר' אליהו לייב ריבקין
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- סידור אדמו"ר הזקן עם הערות מקורות וציונים (רסקין) עמוד תרו
- יחזקאל סופר מנגן 'שושנת יעקב' במנגינת ראש חודש כסלו
| חג הפורים | ||
|---|---|---|
| ימי הפורים | פורים קטן · שבת זכור · תענית אסתר · פורים · שושן פורים · פורים משולש | |
| מצוות הפורים | משלוח מנות · משתה ושמחה · מתנות לאביונים · קריאת המגילה · ועל הניסים | |
| מנהגי פורים | זכר למחצית השקל · קרעפלאך · תחפושת · עד דלא ידע · אוזני המן | |
| מגילת אסתר | אחשוורוש · המן · אסתר · מרדכי היהודי · בגתן ותרש · ושתי · חרבונה · עשרת בני המן · זרש | |
| ענייני הפורים | מבצע פורים · חג הפורים והקהל · תקנת המשקה | |
| התוועדויות פורים | פורים תשי"ג · נס מבצע פורים תשל"ו | |
| ניגוני פורים | ויהי בימי אחשורוש · שושנת יעקב (א) · שושנת יעקב (ב) · שושנת יעקב (ג) · בימי מרדכי ואסתר · שושנת יעקב (חודוקוב) | |
הערות שוליים
- ↑ נוסח הפיוט המלא: אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים: בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵצֶר זָדוֹן מִזֶּרַע עֲמָלֵק: גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָקְשָׁה לּוֹ לָכֶד: דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה: הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים: וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב: זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר: חֶסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו: טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה: יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם: כִרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן: לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר: מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ: נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים: סָרִיסֶיהָ הִבְהִילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים: עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו: פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵנוּ: צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּחַת נַפְשׁוֹ: קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: רָאִיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי: תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:
- ↑ מחזור ויטרי.
- ↑ רבי מרדכי יפה, לבוש החור, סימן תרצ"ג סעיף ד.
- ↑ ירושלמי מגילה ג, ז.
- ↑ וכן במדרש רבה: רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב. אמר רבי פנחס חרבונה זכור לטוב. וכן במדרש שמואל פרשה א'. היברובוקס.
- ↑ מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד), פרק יד הלכה ו.
- ↑ מגילה ז, ב.
- ↑ טור אורח חיים תרצ.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים תרצ, טז.
- ↑ שיר השירים ב, ב, ושם נסמן.
- ↑ ספר הליקוטים דא"ח, ערך שושנה. לקוטי לוי יצחק בראשית עמוד IV.
- ↑ מגילת אסתר ח, טו.
- ↑ זוהר חלק ב, קנב, ב.
- ↑ ישעיהו מט, כג.
- ↑ במסכ מגילה ז, ב.
- ↑ מגילת אסתר ב, ה.
- ↑ במגילה מופיע בא' – פרק א' פסוק ט'.
- ↑ החיוב לומר זאת מופיע בירושלמי מגילה ג, ז. טור ושולחן ערוך תרצ, טז.