ספר שופטים

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בסדרת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה מלכות ה' על ישראל בתקופת השופטים, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

שם הספר, שופטים, נמצא כבר בברייתא במסכת בבא בתרא, בה מנויים ומסודרים ספרי התנ"ך. השם נובע מהשופטים - מנהיגי העם בעת ההיא, עליהם נסב חלקו העיקרי של ספר שופטים. בשם זה נקרא הספר גם בתרגום השבעים.

השם שופט, במובנו הרחב, מבטא לא רק את הדנים בין אנשים בעסקי ממונות, אלא גם מושלים ומצביאים, ההולכים בראש צבא עמם כדי להושיעו ולשפוט בינו לבין אויבו. שימוש כזה נמצא במספר מקומות במקרא, למשל בפרק ג': "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה.". גם תרגום יונתן מתרגם את המילה "שופטים" כ"נגידין" - כלומר מנהיגים.

תוכן הספר

את ספר שופטים ניתן לחלק על פי תוכנו לשלושה חלקים עיקריים.

חלק ראשון, המסתיים בפרק ב' פסוק ה', עוסק בנושא התנחלות בני ישראל בארץ, כהמשך למסופר בספר יהושע. הכתוב מתאר את כיבוש נחלות יהודה ושמעון על ידי שני השבטים ואת חלוקת האדמות. בהנגדה לסיפור זה, מופיע פירוט של שבטים שלא סיימו ליישב את שטחי ארצם ולגרש מהם את השבטים הכנעניים, תושביה הקודמים של הארץ. בסופו של החלק, מופיע קטע תוכחה על ההזנחה של כיבוש הארץ, הנאמר על ידי מלאך ה', העולה אל העם מן הגלגל אל הבוכים.

בחלק השני, המסתיים בפרק ט"ז, מתוארת בצורה כרונולוגית ומסודרת תקופת השופטים. מובאים בה מעשיהם של השופטים - עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, (ושל יעל אשת חבר הקיני שלא הייתה שופטת), גדעון, אבימלך, תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, יפתח הגלעדי, אבצן מבית לחם, אילון הזבולוני, עבדון בן הלל הפרעתוני ושמשון הגיבור. בראש חלק זה מופיעה סקירה קצרה על הדפוס ההיסטורי המרכזי של התקופה: עם ישראל עובד עבודה זרה, כעס ה' על עמו ושעבודם בידי עמים זרים, שוב העם אל ה', שליחת שופט ביד ה' שמושיע את העם, וחוזר חלילה.

החלק השלישי, הכולל את הפרקים י"ז-כ"א, כולל שני סיפורים מתחילת תקופת השופטים המשקפים את מצבו הרוחני של העם בתקופה זו, שבה "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א, כה). הסיפור הראשון, סיפור פסל מיכה, הוא מעשה של גזל ועבודה זרה, השם ללעג את עובדי העבודה הזרה, ההופכים כסף גנוב לאליל, תוך כדי הונאה נוספת, ולבסוף ה"אליל" עצמו נגנב מהם בכוח הזרוע. הסיפור השני, מעשה פילגש בגבעה, הוא תיאור של ירידה מוסרית, שראשיתה בגילוי עריות וברצח, וסיומה במלחמת אחים, ובהיכחדו כמעט של שבט מישראל. שני סיפורים אלו, מצורפים לספר כנספח, בהקשר לתקופה ולנסיבות.

השופטים

• עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז משבט יהודה.
• אֵהוּד בֶּן גֵּרָא משבט בנימין.
• שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת כהן משבט לוי.
• פרק ד' פסוק ד'-פרק ו' -דבורה הנביאה ובעלה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם משבט נפתלי.
• פרק ו' פסוק י"א-פרק ח' פסוק ל"ב - גִּדְעוֹן (יְרֻבַּעַל) בֶּן יוֹאָשׁ משבט מנשה.
• פרק י' פסוק א'-ב' - תּוֹלַע בֶּן פּוּאָה משבט יששכר.
• פרק י' פסוק ג'-ה' - יָאִיר הַגִּלְעָדִי משבט מנשה.
• פרק י"א-י"ב פסוק ז' - יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי משבט מנשה.
• פרק י"ב פסוק ח'-י' - אִבְצָן מִבֵּית לֶחֶם משבט יהודה.
• פרק י"ב פסוק י"א-י"ב - אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי.
• פרק י"ב פסוק י"ג-פרק י"ג - עִבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי משבט אפרים.
• פרק י"ג פסוק כ"ד-פרק ט"ז - שִׁמְשׁוֹן בן מנוח משבט דן.

לפי מניין זה היו 12 שופטים כמניין השבטים. וישנה מימרה בחז"ל שבתקופת השופטים עמדו לישראל שופטים מכל אחד מהשבטים.

"שופטים מושיעים" ו"שופטים קטנים"

מקובל לסווג בין השופטים לפי היקף סיפורם:

"השופטים הגדולים" הם המושיעים, אנשי החיל שהצילו את עמם מהאויבים: עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, דבורה, גדעון, יפתח הגלעדי, שמשון, ועל פעולותיהם מסופר בהרחבה. תקופות השלום שבאו בעקבות מעשי ישועתם הן במספרים עגולים (40, 20, 80 שנה).

"שופטים קטנים" (או שופטים רצופים). מכונים השופטים שיש לגביהם הערה ביוגרפית קצרה בלבד (משך כהונתם, משפחתם ומקום קבורתם), ללא סיפור מעשי הישועה שעשו: תולע בן פואה (שופטים י' א-ב), יאיר הגלעדי (י' ג-ה), איבצן מבית לחם (י"ב ח-י), אילון הזבולוני (י"ב יא-יב), עבדון בן הלל הפִּרְעתוני (י"ב יג-טו).

נחלקו המפרשים אם שמגר בן ענת, ברק בן אבינועם, ואבימלך בנו של גדעון נחשבו גם כן לשופטים.

חיבור הספר

בספר שופטים נמצאים כמה מוטיבים עתיקים בתולדות עם ישראל. השאלה אותה שואל העם הוא "וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת", שייכת לתקופה בה עוד לא ידע העם סבל רב, והיא סמוכה ככל הנראה לתקופת ההתנחלות והניצחונות על עמי הארץ. עם זאת, מהפסוק החוזר על עצמו בחלקו השלישי של הספר "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" נראה כי המחבר היה כבר בתקופה בה היה מלך, ככל הנראה בתקופתם של שאול, דוד או שלמה - מלכים שהקב"ה היה מרוצה משלטונם.

אמרו חז"ל"...שמואל כתב ספרו ושופטים ורות...", נכתב ספר שופטים על ידי שמואל הנביא, חותמה של תקופה זו. לדעתם של חלק מהמפרשים, כוונת חז"ל בעניין זה כי הספר נכתב על ידי שמואל ותלמידיו, ולאו דווקא על ידי איש אחד.

הכרונולוגיה של הספר

בספר שופטים מתוארים שופטי ישראל בסדר עוקב, כשמפורטות שנות שפיטתם ושנות השעבוד שביניהן. מחיבור זה, אפשר לקבוע את מספר השנים המדויק של התקופה. להלן יפורט החישוב:

שעבוד לכושן רשעתיים	8 שנים
שפיטת עתניאל בן קנז	40
שעבוד לעמון ועמלק	18
השקט שלאחר מעשה אהוד בן גרא	80
שעבוד לכנענים	20
דבורה הנביאה וברק בן אבינעם	40
שעבוד למדין	7
שפיטת גדעון	40
אבימלך	3
תולע בן פואה	23
יאיר הגלעדי	22
שעבוד לפלשתים ועמון	18
שפיטת יפתח	6
אבצן	7
אילון הזבולוני	10
עבדון בן הלל הפרעתוני	8
שעבוד לפלשתים ושפיטת שמשון	40

לפי חישוב זה, אורכה הכולל של תקופת השופטים הוא כ-390 שנה.

לעומת זאת בנאומו של יפתח למלך בני עמון, מציין יפתח כי ארץ בני עמון כבר אינה בידיהם שלש מאות שנה. לפי החשבון לעיל, יוצא שמראשית תקופת השופטים עד לאותו מעמד עברו כ-319 שנה, ואם להוסיף זאת לכ-28 שנה של תקופת יהושע, עולה החשבון ל-347 שנה, ולא לשלוש מאות. לשאלה זו ניתנים מספר תירוצים. ספר סדר עולם וכן רוב הראשונים מבארים כי שנות השעבוד לארם נהריים, לעמון ולכנענים, מובלעות בתוך שנות השפיטה של השופטים הקודמים להן וכי תולע בן פואה ויאיר שפטו יחד רק 44 שנה, ושנותיהם - 22 ו-23 מעוגלות כלפי מעלה. מפרשים אחרים מסבירים זאת בכך שדברי יפתח עגולים בלבד ולא מדויקים.

מעגל ספר שופטים

מעגל ספר שופטים הוא סדר קבוע של חטא, עונש, זעקה וישועה. מעגל ספר שופטים מתרחש כך: ראשית, בני ישראל מבצעים חטא (בדרך כלל כאשר בני ישראל חטאו הם עבדו אלוקים אחרים). שנית, לאחר שבני ישראל ביצעו את החטא, ה' מענישם (כאשר בני ישראל חוטאים, העונש שלרוב ה' נותן הוא שיעבוד. שלישית, זעקה: לאחר שבני ישראל נענשו הם זועקים (מבקשים עזרה) אל ה' ומבקשים ישועה (כלומר, אדם שיושיעם). לבסוף, לאחר שבני ישראל זועקים אל ה', ה' שולח לבני ישראל ישועה, כלומר אדם שיושיעם.

דוגמאות

פרק ד'

חטא: "ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת". בני ישראל עשו מעשה רע בעיני אלוקים, ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוקים אחרים.

עונש: "וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו - סיסרא והוא יושב בחרושת הגויים". ה' משעבד את בני ישראל לכנענים.

זעקה: "ויצעקו בני - ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה". בני ישראל זועקים ומבקשים עזרה מה'.

ישועה: "ודברה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא". ה' שולח ישועה (במקרה זה מושיעה) לבני ישראל כדי שתושיעם.

פרק ו'

חטא + עונש: "ויעשו בני - ישראל הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד - מדין שבע שנים". בפסוק זה, ניתן לראות שבני ישראל מבצעים חטא וה' מענישם. בני ישראל עשו מעשה רע בעיני ה', ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוקים אחרים. בשל המעשה הרע של בני ישראל ה' הענישם בכך ששיעבדם למדין במשך שבע שנים.

זעקה: " וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני - ישראל אל - ה' ". בני ישראל מבקשים עזרה מה' ושישלח להם ישועה.

ישועה: "וישלח ה' איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר ה' אלוקי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואוציא אתכם מבית עבדים". ה' משיב לישראל ואומר כי ישלח מושיע והוא יושיעם.

הרקע ההיסטורי של תקופת השופטים

עם תחילת תקופת השופטים, מעט לאחר תום תקופת הכיבוש וההתנחלות, החלו תהליכים שונים שגרמו לשינויים אזוריים. שארית הכנעני יושב הארץ החלה מתחזקת בעמקים ודוחקת את בני ישראל לכיוון הר אפרים - אזור שלא נתיישב בתקופה הקודמת. אף־על־פי שהיישוב בהר אפרים ובהרי הצפון התחזק, נותרו שבטים רבים כשהם יושבים בעמקים, לעיתים כמעט מעורבים עם תושבי הארץ הכנענים. הקשיים אותם עבר כל שבט לבדו - בין אם בבעיות של הקמת יישובים חדשים או בבעיות ביטחון - גרמו להפחתת הקשר בין השבטים, דבר שמנע התארגנות לשליט מסודר ואף הפחית את הסולידריות בין השבטים, כפי שהתגלה למשל במלחמת סיסרא. באזורים מסוימים נוצרה מתיחות בין ישראל לכנעני, ואילו באזורים אחרים נוצרה התקרבות מסוימת שכללה דו קיום ולימוד מערכיהם ותרבותם של העמים השכנים. חולשה זו של עם ישראל ככלל, הביאה את העמים שממזרח לישראל כעמון, עמלק ומדין לבוא לארץ ישראל לשם ביזה ומלחמה.

בשלב מאוחר יותר, נכנסו לארץ הפלשתים - שהיו לוחמים מאומנים בעלי צבאות סדירים שבאו מכיוון הים, לחצו את שבטי ישראל והדפום הרחק משפלת יהודה אל ההר. לעומת הכנעני שהובס פעם אחת ולא חזר יותר, ולעומת עמי המזרח שהיו באים רק לעיתים, היוו הפלשתים איום קבוע על העם, והם הפכו להיות הגורם הצבאי המשמעותי ביותר במאות השנים הבאות. למעשה, עד ימי דוד לא ירד עולם של הפלשתים מצוואר בני ישראל. כנראה, היה האיום הפלישתי אחד הגורמים העיקריים לבקשת העם למנות להם מלך - ובכך גם לבוא תקופת השופטים אל קיצה.

בתורת החסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.