אף

האף (שברוב המקומות נקרא "חוטם") הוא מקום כניסת הנשמה לגוף, וכמאמר חז"ל "מי שנפלה עליו מפולת צריכים לבדוק אותו עד חוטמו", שמשם היא נכנסת ומשם היא יוצאת. ומכיון שעיקר הנשמה הוא שכל נקרא החוטם שער המוחין (דהיינו, המוחין הם תחילת הנשמה המלובשת בגוף, ונכנסים דרך שער החוטם, ומתלבשים תחילה במוח).

תחילת ציור האדם

החוטם הוא תחילת "ציור" האדם. עניינו של האדם הוא התכללות שלושת הקוים (ימין, שמאל ואמצע), והחוטם הוא המקום הגבוה ביותר בו ניכרים שלושת הקוים (שני הנקבים והמחיצה שביניהם). מטעם זה אמרו חז"ל" "אין מעידיו אלא על פרצוף פנים עם החוטם (מה שאין כן המצח‎ הוא למעלה מבחינת אדם שבאדם).

נקבי החוטם (פרדשקא הימני והשמאלי)

שני נקבי החוטם הם שתי מדרגות, וכמאמר הזוהר"מחד נוקבא (נקב הימני) חיין ומחד נוקבא (נקב השמאלי) חיין דחיין". ומבואר בזה דבנקב הימני נמשך המקיף דאור ישר (מקיף דחיה, המגיע בחיצוניות עתיק) ובשמאלי המקיף דאור חוזר (המקיף דיחידה המגיע בפנימיות עתיק).

עניינם בעבודה

נקב הימני היא העבודה "מלמעלה למטה"; העבודה בתפילה תורה ומצוות, הממשיכה גילוי אלקות בתוך העולם הזה הגשמי.

נקב השמאלי היא העבודה "מלמטה למעלה"; עבודת התגברות על מניעות ועיכובים, העלמים והסתרות – להעלות את העולם ולעשותו כלי לאלקות (גילוי בו האמת הפנימית שלו. שלא זו בלבד שאינו מפריע אלא עוד זאת שמסייע לקדושה). עבודה קשה זו מעוררת את כוחותיה הפנימיים ביותר של הנשמה ולכן דווקא היא מגיעה ב"פנימיות עתיק".

עניינם בכלי המקדש

בחוטם נמצא חוש הריח, ושני הנקבים שבו הם כנגד שני המזבחות.

מזבח החיצון וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין". ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות באלוקות המלובשת בעולמות, אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את כוחותיה של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה).

מזבח הזהב עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות בהפלאת אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות.

אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות שתי הבחינות הן בקטורת בלבד: קטורת של כל השנה וקטורת של יום הכיפורים (וכשמדובר באופן כזה, אזי ריח הקרבנות הוא חלק מעניין האכילה).

בעל החוטם

מבאר הרבי הצ"צ, שמאמר חז"ל לבעל החוטם אני מתפלל מכוון לעיתים לאריך אנפין ולעיתים לאור אין סוף. דהיינו, כאשר ז"א נקרא אדם אז א"א נקרא בעל החוטם, ו"אדם גדול".

אבל לגבי אוא"ס אריך אנפין הוא בחינת אדם בלבד, ואז אור אין סוף הוא בעל החוטם.