אוסטריה
אוסטריה היא מדינה במרכז אירופה, רפובליקה המורכבת מ-9 מדינות[1], הגובלת בליכטנשטיין ובשווייץ במערב, באיטליה ובסלובקיה בדרום, בהונגריה ובסלובקיה במזרח ובגרמניה ובצ'כיה בצפון.
היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כבר לפני 3000 שנה התקיימו במקום שבטים נוודים שונים, ובזמן שלטון הרומאים חולקה המדינה לשלושה אזורי שליטה, ועם שקיעתה של רומא, התיישבו במקום גם שבטים סלאביים וגרמניים.
מקור השם אוסטריה הגיע מהשליט האירופי 'קרל הגדול' שהקים באזור את "רוזנות הסְפָר המזרחי", ובהמשך לזה נקראה המדינה בשם 'אוסטריה' שמשמעותה בגרמנית היא "ממלכת המזרח".
לפני כשמונה מאות שנה החליף שלטון בית הבסבורג את שלטונם של בית באבנברג ששלטו בה קודם לכן, ובית הבסבורג שלט במדינה עד סוף מלחמת העולם הראשונה. במהלך שנים אלו הדפה אוסטריה נסיונות השלטות וכיבוש של האימפריה העות'מאנית, השתתפו במלחמת 30 השנה, ושימרו את המדינה כמדניצה נוצרית-קתולית.
כאשר העותמאנים הובסו באירופה ונחתם הסכם קרלוביץ, נמסרו לידי אוסטריה שטחים רבים, בהם רוב שטחה של הונגריה, טרנסילבניה וסלובניה, ובהמשך לכך אוסטריה הגדילה את השטחים המסופחים אליה וכבשה את שלזיה ובוהמיה, ובהמשך התרחבה אף יותר כאשר במחצית השנייה של המאה ה-18 במסגרת חלוקת פולין סיפחה לשטחה את גליציה.
אף שהשלטון במדינה נחשב ליברלי, ושם דגש על סובלנות, חינוך, צבא וכלכלה, סבלו היהודים מגזירות שונות שנועדו 'לחנך' אותם.
בתקופת הבעל שם טוב השתתפה אוסטריה במלחמת שבע השנים, והובסה באחד הקרבות על ידי פרוסיה, בתחבולה ממנה למד הבעל שם טוב דרך בעבודת השם.
בזמן מלחמת נפוליון השתתפה אוסטריה נגד צרפת, ולאחר תבוסת נפוליאון אירחה את קונגרס וינה שנועד להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה.
לאחר דיכוי המהפכה בשנת תר"ח, הוקמה "האימפריה האוסטרו-הונגרית" תחת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, שהתקיימה קרוב לשבעים שנה, עד למלחמת העולם הראשונה, שפרצה בעקבות הרצח של יורש העצר האוסטרי.
בשנת תר"פ הפכה אוסטריה לרפובליקה דמוקרטית, ובמשך שלוש עשרה שנה סבלה ממצוקות שונות, ובשנת תרצ"ג הפך אותה הקנצלר אנגלברט דולפוס לדיקטטורה בראשותו.
חמש שנים מאוחר יותר סופחה אוסטריה במהלך ה'אנשלוס' על ידי הנאצים (כאשר השליט הנאצי ימח שמו היה בעצמו יליד אוסטריה), ולאורך מלחמת העולם השניה היו האוסטרים שותפים מלאים לפעולותיה של גרמניה, מעשי המלחמה והרצח ההמוני, כאשר אוסטרים רבים נמנו על מנהיגי המשטר הנאצי.
עם התבוסה במלחמת העולם השניה, חולקה אוסטריה ל-4 אזורים עליהם שלטו ברית המועצות, אנגליה, צרפת, וארצות הברית.
בשנת תשט"ו עזבו הכוחות הזרים את המדינה, ובשנת תשנ"ה הצטרפה אוסטריה לאיחוד האירופי.
לאורך השנים, שימשה אוסטריה כמדינת מעבר ליהודים רבים שיצאו מברית המועצות בדרכם לישראל, ונציגי הממשל תמכו בפורומים בין לאומיים במדינה ישראל.
המדינה נחשבת לאחת המדינות המתויירות ביותר, עם כ-20 מיליון תיירים בשנה, המבקרים בהרי האלפים הנמצאים בשטחה, במוזיאונים ואוצרות האומנות ומבנים אדריכליים עתיקים, בעלי חיים, ועוד.
אוכלוסיית המדינה מונה מעל ל-9 מיליון איש, רובם דוברי גרמנית.
יהדות אוסטריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הקהילה היהודית באוסטריה היא אחת הקהילות העתיקות ביותר, שככל הנראה שרשיה כבר בזמן הכיבוש הרומי, כאשר ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על התיישבות יהודית במדינה לפחות מתחילת האלף החמישי לבריאת העולם.
בשלהי תקופת ימי הביניים שימשה אוסטריה כמרכז תורני חשוב, היהודים נהנו מאוטונומיה מסויימת, עסקו במסחר וגביית מס והגיעו לתפקידי מפתח, וגדולי ישראל שנודעו בשם "חכמי וינה" או "גדולי אסטרייך" התיישבו במדינה וייסדו בווינה בית מדרש שהיה לגדול בתי המדרש באשכנז באותם ימים. בין רבני הקבוצה נמנים ר' טוביה מווינה, ר' יונתן מווינה ור' יצחק בן משה שהיה רבו של המהר"ם מרוטנבורג. יצחק בן משה כתב בווינה את פירושו המפורסם לגמרא "אור זרוע". בתקופה זו גם נבנה בית הכנסת העתיק ביותר שנמצא עד היום בחפירות הארכיאולוגיות.
פריחת הקהילה היהודית באוסטריה נמשכה פחות ממאה שנה, ודעכה עם העברת השלטון לדוכסי בית הבסבורג שהיו נוצרים אדוקים והחלו לדחוק את רגלי היהודים ולגזור עליהם גזרות אנטישמיות.
בשנת ה'ק"פ הועלו למוקד 270 יהודים בשל עלילת שווא, והשאר גורשו בחוסר כל, כאשר היתה זו המדינה הראשונה באירופה שגירשה את תושביה היהודים, ובעקבות כך כונתה אוסטריה באותו הזמן בשם "ארץ הדמים".
בשנת ה'רכ"ט ביטל הקיסר פרידריך השלישי שנודע בחיבתו ליהודים (ובשל כך כונה "מלך היהודים") את צו הגירוש, אך כעבור כמה עשרות שנים בשנת ה'שט"ז עלה לשלטון המלך פרדיננד הראשון, שהחל להטיל מיסים כבדים וגזר על היהודים לשאת אות קלון, ומשם ואילך הלך והחמיר בהדרגה מצבם של היהודים, ובהמשך אף נחקקו חוקים מיוחדים שהגבילו את מספר היהודים במדינה, וביניהם הגזירה שרק לבן הבכור מותר להתחתן. עם זאת, יהודים בודדים כן זכו לתפקידי מפתח, כשאחד הבולטים בהם היה שמשון ורטהיימר, ששימש כיועץ כלכלי והיה לאחד היהודים המשפיעים ביותר באירופה.
עם עלייתו של הקיסר פרנץ יוזף לשלטון בשנת תר"ח, הוא שיפר את מצב היהודים במדינה, ובשל כך זכה לכינויי הערצה "הקיסר ירום הודו" (הקיר"ה) וחיברו עבורו תפילות ושירים שהודפסו בסידורי התפילה.
במקביל, באותה תקופה פרחה תנועת ההשכלה ורבים מבני יהדות אוסטריה נסחפו אחריה, כשחלקם הופך לחלק אינטגרלי מאושיות התרבות האוסטרית ותרם בצורה משמעותית לחיי הספרות, התיאטרון והמדע. בין הידועים שבהם היו הפסיכולוגים זיגמונד פרויד וויקטור פרנקל.
אוסטריה זכתה לארח מספר קונגרסים משמעותיים, כשהנודע ביותר מביניהם היתה הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בשנת תרפ"ג, במהלכה הכריז הרב מאיר שפירא מלובלין על יוזמת הדף היומי.
בזמן פלישת גרמניה הנאצית לאוסטריה בשנת תרצ"ח היו בה 200,000 יהודים, כ-70,000 מהם נספו בשואה ועוד רבים התבוללו ונטמעו בין הגויים. רבים מבני הקהילה הצליחו לברוח מהמדינה ערב הסיפוח, בעקבות עלייתם של אנשי שלטון אנטישמיים לתפקידי מפתח, ואף לאחר הסיפוח, באמצעות חסידי אומות העולם דוגמת הקונסול הסיני חה פנגשאן שסיכן את חייו ואת מעמדו כאשר הציל אלפי יהודים באמצעות הנפקת אלפי ויזות.
לאחר סיום המלחמה, החלה לפרוח במדינה קהילת עקורים שהקימו מחדש את חיי הקהילה היהודית המקומית.
בשנת תש"ל נבחר בפעם הראשונה בתולדות אוסטריה יהודי לתפקיד הקנצלר (מקביל לתפקיד ראש הממשלה במדינת ישראל), מר ברונו קרייסקי, אשר שימש בתפקיד במשך שלוש קדנציות רצופות עד שנת תשמ"ג וזכה לפופולריות גדולה.
בשנת תשנ"א הכירה הממשלה האוסטרית על אחריותה בפשעי השואה, וכחלק מכך החל בשחזור בית הכנסת באינסברוק שנהרס בליל הבדולח, ובהמשך פתחה מחדש את הספרייה היהודית בווינה והחל משנת תשס"ה העבירה פיצויים לעשרות אלפי ניצולי שואה אוסטרים-יהודים.
מרכז היהדות הגדול ביותר באוסטריה הוא בעיר הבירה וינה, בה פועלים בתי כנסת, בית אבות יהודי, מוזיאון יהודי, ועוד.
בין יהודי אוסטריה יש מספר קהילות חרדיות מבוססות, קהילות של יוצאי בוכרה וגיאורגיה, קהילה גדולה של חסידי חב"ד ומקורבים (ראו לקמן), קהילות חסידיות וליטאיות, חרדים-מודרנים, ועוד.
נכון לשנת תשפ"ג, מתגוררים באוסטריה כולה כ-14,000 יהודים, רובם המוחלט בוינה.
חסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקובל בשם אדמו"ר הזקן שכאשר הקדושה היא לא לפי ערך הדור, גם הצד של ה'לעומת זה' הוא לא לפי ערך הדור, והדוגמא לכך מהמגיד ממעזריטש שהיה לא לפי ערך הדור, ובימיו הקיסר באוסטריה היה יוזעף השני, שהיה קליפה קשה מאוד שלא לפי ערך הדור[2].
בזמן אדמו"ר הצמח צדק הודפס ספר התניא בווינה בשנת תרי"ח.
בשלהי שנת תרמ"א בחזרתו ממעיינות מרפא, עבר אדמו"ר המהר"ש דרך אוסטריה[3]. כאשר בידינו נמצא תיעוד נוסף משיחה של אדמו"ר המהר"ש בקארלסבאד בינו ובין המשנה למלך אוסטריה[דרוש מקור].
בתקופת אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – המסע לוינה (תרס"ג) |
בשנת תרמ"ה ביקר אדמו"ר הרש"ב בוינה לצרכי בריאותו[4], שככל הנראה[דרושה הבהרה] היתה שהות קצרה בדרכו לפריז שם התעכב משך זמן ממושך יותר לצרכי בריאותו.
בשנת תרמ"ח נסע אדמו"ר הרש"ב פעם נוספת אל עיירת המרפא 'באד הא-ל', ושהה שם כחודשיים החל משלהי תמוז ועד שבוע לפני ראש השנה[5]. עם סיום הביקור בעיירת המרפא חזר אדמו"ר הרש"ב לוינה לדרוש ברופאים, והם המליצו לו לשהות בחודשי החורף בארצות חמות יותר, והוא נסע למענטאן שבצרפת[6].
בח' כסלו תרס"א ביקר אדמו"ר הרש"ב פעם נוספת בווינה, ושהה בה זמן קצר על מנת להצטייד בבשר כשר בדרכו לעיירת המרפא וואריסהאפן שבגרמניה[7].
בשנת תרס"ג שהה הרבי באוסטריה מי"ד שבט[8] ועד ח' ניסן יחד עם אדמו"ר הריי"צ במשך כחודשיים, לצורך טיפול בידו השמאלית[9]. אדמו"ר הרש"ב ראה בנסיעה זו גם מעין 'גלות'[10], ואדמו"ר הריי"צ התבטא על תקופה זו שהיתה לו את הזכות הגדולה והעונג הרוחני לשהות עמו תקופה ממושכת במהלכה מידי יום נועדו ללימוד משותף ואביו סיפר לו סיפורים שונים, כשהוא מסכם כי "מה שראיתי באותה השנה מאבי - אין לשער".
אדמו"ר הרש"ב נפגש בנסיעה זו לצורך רפואתו בדוקטור זיגמונד פרויד[11], וכן בנסיעה זו הניח את היסודות להמשך תער"ב[12].
גם בשנה שלאחר מכן, בה נסע אדמו"ר הרש"ב לצורכי רפואה בפריז, עבר בוינה ושהה בה ימים ספורים במלון 'רוססא' מיום שני ה' ניסן בערב ועד ליום רביעי בבוקר[13].
בשלהי שנת תרס"ו נסע אדמו"ר הריי"צ לצרכי רפואת זוגתו הרבנית נחמה דינה ושהו בה מתחילת חודש מנחם אב, ועד לאמצע חודש אלול[14].
גם בשנת תרע"ב שהה אדמו"ר הריי"צ בוינה, אך לזמן קצר, בשבת פרשת משפטים[15].
בשנת תרע"ד, כעשר שנים לאחר ביקורו הקודם של אדמו"ר הרש"ב בוינה, נסע שוב לצורך טיפול רפואי בשיניו, והגיע אליה בעיצומו של כ' חשון יום ההולדת החמישים ושלושה שלו, ושהה בה במלון 'ניו יורק'כשבועיים עד ליום חמישי ה' כסלו[16].
בתקופת אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקיץ של שנת תרפ"ט, זמן קצר לפני מסעו המפורסם לארץ הקודש, עבר מריגה לברלין עבר דרך וינה, ממנה המשיך לטריעסט.
בשנים הבאות אדמו"ר הריי"צ נסע מספר פעמים למקומות המרפא על יד וינה, כאשר מי שסייע לו היה האדמו"ר מקופיטשניץ, ממנהיגי היהדות החרדית בוינה שהיה לו קשרים קרובים ואישיים עם טובי הרופאים בעיר, ומלבד סיוע ביצירת קשר עם הרופאים, סייע לרבי באספקת ארוחות כשרות, מנייני תפילה בציבור, ועוד.
בחורף של שנת תרצ"ה נסע אדמו"ר הריי"צ לוינה כדי לדרוש ברופאים בקשר לחלישות הדיבור שלו ומצב בריאותו, ובאמצע חודש כסלו נסע לבית המרפא 'וועסט ענד' בפורקדסקוף שעל יד וינה. לנסיעה זו התלווה אליו הרבי ששמע ממנו ענינים רבים בחסידות והעלה אותם על גבי הכתב ברשימותיו. נסיעה זו נמשכה כארבעה וחצי חודשים[17], עם סיומם בתחילת חודש ניסן נסע הרבי הריי"צ לוינה וקיים שורת פגישות ואף קיבל אנשים ליחידות, ובי"ב ניסן חזר לביתו בוורשה. אחד האברכים הצעירים שנפגש עם אדמו"ר הריי"צ מספר פעמים בתקופה זו, היה הרב שמואל ווזנר שהפך לימים לאחד מפוסקי ההלכה החשובים ביותר.
בי"ז טבת תרצ"ו אדמו"ר הריי"צ נסע שוב לפורקרסדורף לצורכי בריאותו, יחד עם בתו מרת שיינא, ושהה בה כחמשה שבועות עד לכ"ד שבט[18], ובחודשים תמוז-אלול של אותה שנה, בדרכו לטיפולים אצל ד"ר גערזאן בפריז, התעכב שוב מספר ימים בסנטוריום וועסט ענד בהליכתו ובחזרתו, אז הצטרף אליו הרבי בדרכם יחד לאוטבוצק שם שהו בחודש החגים. בדרך, עצר אדמו"ר הרי"צ לשהות קצרה בוינה עצמה והתאכסן במלון קונטיננטל, בו אמר בכ"א אלול את מאמר החסידות ד"ה 'לך אמר ליבי'.
בי"ג טבת תרצ"ז נסע שוב אדמו"ר הריי"צ לשבוע בבית המרפא 'וואלד סענטאריום' בפרכטלדסדורף, משם המשיך לפריז, ובז' אדר חזר לפרכטלדסדורף ושהה בו חודש נוסף עד לי"א ניסן אז חזר לאוטבוצק, גם בביקור זה הצטרף הרבי אל אדמו"ר הריי"צ.
לאחר השואה, חלק מחסידי חב"ד הגיעו למחנות העקורים הרבים שהוקמו על אדמת אוסטריה, ביניהם הרב נפתלי גלוסקין ששהה במחנה המעבר וועגשייד שם עסק עם רעייתו בחינוך במוסדות חב"ד הזמניים שהוקמו במקום, 'בית אולפנא לנערים' ו'בית שרה'.
תחת נשיאות הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – תומכי תמימים וינה |
בשנת תש"מ, שלח הרבי לאוסטריה את הרב יעקב יצחק בידרמן, ובאופן חריג הורה שילוו אותו בנסיעתו ואוטובוס של חסידים ליוה אותו ואת רעייתו לשדה התעופה קנדי.
שנים ספורות לאחר הגעתו, ייסד את מוסדות החינוך 'קמפוס לאודר חב"ד' בשנת תשמ"ד, תחילה כחטיבת ביניים ובהמשך נפתח גם בית ספר יסודי.
בשנת תש"ס נוסף גם בית ספר תיכון, ונפתחו כתות "חיידר" לילדי אנ"ש, ובשנת תשס"ג הוקמה האוניברסיטה היהודית "לאודר ביזנס סקול", כדי לתת מענה לסטודנטים יהודים, שלא יאלצו ללמוד באווירה נכרית שמעודדת התבוללות[19]. היוזמה זכתה להסכמה של גדולי תורה[20]. בהמשך הוקם בצמוד אליה "מרכז למורשת היהדות"[21].
עם התרחבות עבודת השליחות בווינה, הצטרפו אליו 22 זוגות נוספים של שלוחים. כמו כן, נטל חלק ביוזמה להביא שלוחים לכמה מערי אירופה במדינות הסמוכות לאוסטריה ופתיחת מרכזי חב"ד בהם, ביניהם בערים זלצבורג, בודפשט ועוד.
באמצעות הרב בידרמן נודע או אף נוצר קשר בין מספר אישים לבין הרבי. ביניהם: הפסיכולוג ד"ר ויקטור פרנקל, ממציא שיטת הריפוי "לוגותרפיה"; מר שמעון ויזנטל הנודע בתואר "צייד הנאצים"[22]; מר רונלד לאודר נשיא הקונגרס היהודי העולמי ולשעבר שגריר ארצות הברית לאוסטריה[23].
לקראת שנת הלימודים תשפ"ג, נוסדה בעיר וינה ישיבת תומכי תמימים בסיוע השליח הרב יעקב יצחק בידרמן והרב ישראל נתנאלוב רב קהילת "בית הלוי" בעיר ובראשות הרב חיים פילדסטיל.
שלוחי הרבי במדינה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור זלמן ברגר, שמחה וחששות במחנות הפליטים באוסטריה, שבועון בית משיח, גיליון 624 עמוד 44 - 50 (י"ג כסלו תשס"ח)
- זושא וולף, אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה
- אדלייד (אוסטרליה) - בית משיח גיליון 877
| מדינות אירופה | |
|---|---|
| |
| 1. חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. |
הערות שוליים
- ↑ בורגנלנדה, קרינתיה, אוסטריה תחתית, אוסטריה עילית, זלצבורג, שטיריה, טירול, פורארלברג, וינה.
- ↑ ליקוטי סיפורים פרלוב. ואכן יש שמועה לא מבוססת שהמגיד ממעזריטש בצעירותו שהה באוסטריה פרק זמן כל שהוא ולמד בישיבת מטרסדורף.
- ↑ אגרת ח"י אלול תרמ"א. אגרות קודש שלו אגרת יז עמוד כד.
- ↑ שיחת ח"י אלול תש"ג.
- ↑ אגרת אדמו"ר הרש"ב ה' מנחם אב תרמ"ח. וראו גם אגרת י"ח מנחם אב, ואגרת ט"ו אלול אל ידידו הרב יעקב מרדכי בזפלוב.
- ↑ אגרת י' טבת תרמ"ט.
- ↑ אגרת ג' כסלו תרס"א לר' ישעיהו ברלין, ואגרת ח' כסלו לאדמו"ר הריי"צ. אגרות קודש חלק ג' עמודין קנו-קנח.
- ↑ במלון 'סטפני' שבוינה. וראה שיחת ב' ניסן תש"א שכותב שהגיע ביום שלישי ז' טבת.
- ↑ אגרת לר' ישעיה ברלין, ד' כסלו תרס"ג. ו' טבת תרס"ג. י"א שבט תרס"ג.
- ↑ שיחת י"ט כסלו תרפ"ג.
- ↑ הרחבה אודות המפגש ויחס רבותינו נשיאינו לשיטתו, ראו בספר אדמו"ר חב"ד ויהדות אוסטריה, עמוד 80.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ז עמוד 275. תורת מנחם חלק כ' עמוד 52. רשימת י"א סיון תרצ"א. רשימת סוכות תרצ"ג.
- ↑ אגרת תתסה, לבנו אדמו"ר הריי"צ (חלק ד' עמוד נד).
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ד' עמודים קנד-קסד.
- ↑ אגרת אדמו"ר הרש"ב לשמואל מיכל טריינין, חלק ו' עמוד קנד.
- ↑ אגרת לאימו מכ"א חשון תרע"ד, אגרות קודש חלק ב' אגרת שפח עמוד תשכד. שם עמוד תשכה. חלק ו' אגרת א'רסב.
- ↑ שנה זו היתה שנה מעוברת.
- ↑ כדי לחגוג באוטבוצק את חגיגת הבר מצווה של נכדו בכ"ה שבט.
- ↑ הרב בידרמן לשלוחים: שילחו את המקורבים
- ↑ אוניברסיטה מצילת נפשות בלב אירופה - תיאור הקמת האוניברסיטה בתוך גיליון מרכז רבני אירופה, עמוד 13.
- ↑ לאחר 20 שנות תרומות, לאודר חזר לוינה לקטוף פירות - דיווח באתר חב"ד און ליין.
- ↑ פרופיל על הקשר העמוק בין לאודר ותנועת חב"ד - אתר חב"ד און ליין.
- ↑ מר לאודר ביקר כמה פעמים אצל הרבי ואף קיבל אגרת מהרבי בה מוזכרת בין השאר תמיכתו במוסדות חב"ד בוינה.