דובער ריקמן
הרב דובער (בערל) ריקמן (כ"ג כסלו תרנ"ט-כ"ז תמוז תשמ"ח) היה בוגר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שנאסר ונשלח לגלות בעוון סיוע למבצע הבריחה מרוסיה ולאחר עלייתו ארצה נמנה על מקימי שכונת נחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי, וכיהן כמזכיר ועד נחלת הר חב"ד עד לפטירתו.
תולדות חיים
נולד ביקטרינוסלב בכ"ג כסלו תרנ"ט במשפחה ברוכת ילדים (סה"כ 13 כולל שניים מאומצים).אביו הרה"ח ישראל ריקמן היה מנכבדי הקהילת היהודית בעיר. פעל במרץ ובהצלחה להכתרת אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי כרב העיר. אמו מרת דובה -בת למשפחה חב"דית מהעיר קרמנצ'וג.
בבעלות משפחת ריקמן הייתה חנות למכירת יין. חלק מהשכורה היה מיצור עצמי, בד"כ לקראת חג הפסח. בני המשפחה התפרנסו גם מטחנת הקמח שלהם שנמצאה בקרבת העיר. כל זה וכן הנדבות והתרומות שר' ישראל היה מחלק לנזקקים ביד הרחבה, בנה להם מוניטין של מפחה אמידה מאוד. ורק אחרי פטירתו של ר' ישראל התברר שהשאיר חובות רבות ליורשיו.
בילדותו זכה ללמוד עם הרבי בחיידר אצל הרב שניאור זלמן וילנקין והיה מחבריו הקרובים של הרבי דבר שנבע מעובדת היותם בני אותו גיל. בגיל תשע בלבד כבר נשלח ללמוד במחלקה לצעירים של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
עם סיום הלמודים עבר לגור בעיר חרקוב בה נהל את עסקיו. כאן נשא את העלמה שרה בת רב נח סג"ל, אשר כיהן כרב העיר, ורעייתו גיטל. כעבור שנים אחדות כמעט כל משפחת סג"ל עזבה את רוסיה ועלה ארצה. ר' דובער ושרה רעייתו התעכבו זמנית לצורכי סיום העסקים ובינתיים ירד ה"מסך הברזל" ושערי רוסיה נסגרו לעשרות שנים.
בשנת תרצ"ג משפחת ריקמן עם הבת הקטנה תמר החליטו להבריח את הגבול לאיראן דרך קווקז, אך זה לא הצליח. דובער נשפט והוגלה לשלוש שנות מגורים בעיר טומסק שבסיביר ומשפחתו הצטרפה אליו.
בתום שלוש שנות גלות התיישבה משפחת ריקמן במחוז מוסקבה בעיירה מלחובקה, הידועה כמרכז היהודי עם ביהכ"נ ובית העלמין. כאן נולד להם בן שלום. לאחר מכן עברו בעיירה הסמוכה קרסקובו.
הבריחה והמאסר
כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח לעומק רוסיה וקבע את מגוריו בטשקנט, ולאחר סיום המלחמה חזר עם משפחתו לקרסקובה שם נמנה על חשובי הקהילה החב"דית ועסק בפעילות מחתרתית, וזכה לארח בביתו את הרבנית חנה שניאורסון אמו של הרבי במסעה לעבר הברחת הגבול הרוסי.
בשנת תש"ז החליט לבדוק את האפשרות על הברחת הגבול דרך מעבר לבוב, ניסה את מזלו כמו חסידים רבים אחרים אך כשהגיע למקום התברר שהגיע מאוחר מידי והגבולות נסגרו והפיקוח על המעבר הוגבר כשחסידים רבים שעסקו בהברחה נעצרו.
הוא התבקש על ידי חברי הועד המארגן של מבצע הבריחה לנסוע לעיירה ברנוביץ' ולברר את השמועות בדבר אפשריות הברחת הגבול דרך שם, אך נתפס בדרכו על ידי בלשי הנ.ק.וו.ד. בי"ח שבט תש"ז.
מאסר זה היה חלק מקבוצת מאסרים שהתרחשה באותה תקופה, בה נאסרו גם החסידים ר' מרדכי גוראריה, ר' בערל לברטוב, ר' משה דוברוסקין ור' חיים אליעזר גורביץ.
לאחר חקירות מתישות שנמשכו למעלה משנה שלימה ולאחר שהועבר פעמים רבות בין בתי הכלא השונים, נגזרו עליו עשר שנות גלות, ובחודש ניסן תש"ח נשלח לנסיעה ארוכה לעבר מחנה העבודה בחברובסק שבמזרח רוסיה בסמוך לגבול עם יפן, שם ריצה את שנות גלותו.
העליה לארץ ישראל
בחודש כסלו תשל"א קיבל אישור יציאה מברית המועצות ועלה לארץ ישראל, שם התיישב בנחלת הר חב"ד והפך לאחד מהדמויות המרכזיות בחיים הציבוריים בקהילה המתגבשת, ונמנה על שבעת חברי הוועד המייסד של עמותת נחלת הר חב"ד, ובשנת תשל"א פתח על פי הצעת הרבי גמ"ח כספים לטובת בני הקהילה. תפקידו הרישמי היה מזכיר וועד נחלת הר חב"ד ובמסגרת זו היה מצטרף לפגישות השונות של עסקני חב"ד בארץ הקודש עם אישי מפתח ובעלי עמדות בכירות בפוליטיקה ובהנהגה הישראלית.
נפטר בכ"ז תמוז תשמ"ח, ונטמן בבית העלמין בחלקת חב"ד הר הזיתים שבירושלים. רעייתו שרה האריכה ימים אחריו, ונפטרה בגיל 99 בי"ט אייר תשס"א.
משפחתו
- בנו, ר' שלום ריקמן
לקריאה נוספת
- שניאור ברגר, קינדער האַלט זיך! - תולדות חייו בצירוף תרגום מתיק המאסר שלו, בתוך שבועון בית משיח גליון 339