תענית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תענית נחשבת במקום קרבן, בימינו שאין בית המקדש קיים.

מעלת התענית

האריז"ל גילה על פי חכמת האמת מספר הצומות לכמה עונות וחטאים, אף שאין בהן כרת ולא מיתה בידי שמים. לדוגמא: על הכעס קנ"א תעניות וכו', על איסור דרבנן כמו סתם יינם, יתענה ע"ג תעניות, על ביטול מצוות עשה דרבנן כמו תפלה יתענה ס"א תעניות.

סוד התענית היא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ב"ה, כמו הקרבן שנאמר בו ריח ניחוח לה'.

אדמו"ר הזקן קובע בספר התניא[1] שבימנו אלה הגופים חלשים ועדיף לפדות את התעניות (שאינם מד' הצומות אותם תקנו חז"ל) בצדקה, וכמשו שכתוב 'וחטאך בצדקה פרוק'.

בימי התעניות נוהג הרבי לומר דברי כיבושין המכילים בדרך כלל, דברי סנגוריה על עם ישראל. הרבי הזכיר פעמים רבות כי יום התענית הוא יום רצון לה' וניתן לפעול בו עניינים נעלים.

תענית דיבור

חסיד אחד בא אל אדמו"ר המהר"ש ליחידות והתאונן שהוא בעל תחבולות, כל דבר הוא "לוקח" בערמומיות. אמר לו המהר"ש שעליו לצום שש מאות תעגיות, והחסיד נשאר תמה מאוד. אמר לו המהר"ש: מה אתה חושב, שצום נקרא שלא לאכול מנץ החמה עד השקיעה?, זה נקרא לרזות. תענית היא עבודה. חשוב כל יום חמשה עשר רגעים זה אודות עצמך, בלום פיך מלדבר, אין הכוונה למחשבת דא"ח, אלא פשוט לחשוב אודות עצמך[2].

הערות שוליים

  1. אגרת התשובה - פרק ב'.
  2. ספר השיחות ה'תש"ד [לה"ק] עמוד קינ.