השתלשלות תורה שבעל פה
השתלשלות התורה שבעל פה כוללת את כל חידושי התורה מאז מתן תורה בהר סיני, ועד לדברי התורה המכוונים לאמיתתה של תורה ונלמדים על פי הכללים המסורים לחכמי ישראל מדור לדור, המתחדשים על ידי אנשים פשוטים בני דורנו.
הרבי פעל להנחלת זכירת סדר השתלשלות התורה שבעל פה אפילו אצל ילדים.
היסטוריה
במעמד הר סיני, כאשר הקב"ה נתן למשה רבינו את התורה שבכתב, הוא נתן לו יחד עמה גם את התורה שבעל פה ואת הכללים שבהם ניתן להשתמש כדי לדרוש את דברי התורה ולהבין דבר מתוך דבר.
מלבד ה'תורה', הכוללת חמשה חומשים[1] עד לימי בית המקדש השני, המשיכה להיכתב התורה שבכתב, הנביאים[2] וכתובים[3], כשהתנ"ך כולל יחד עשרים וארבעה ספרים.
במהלך למעלה מאלף שנים לאחר מתן תורה, השתמרה התורה שבעל פה במסורה מרב לתלמיד ומאב לבן מדור לדור, ולא ניתנה להיכתב, ורק כאשר יצאו לגלות לאחר חורבן בית המקדש השני, על מנת שלא תשתכח התורה, הותר האיסור משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', והחלו לקבץ את דברי התורה שבעל פה.
פירושי התורה שבכתב נלקטו בספרי המדרשים, כשהם עצמם מחולקים לספרים הכוללים דרושים הלכתיים, כגון: מכילתא[4], ספרא[5], ספרי[6], ספרים הכוללים דרושים המפרשים את הפסוקים ומרחיבים אותם, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא, ילקוט שמעוני, ושאר ספרי המדרשים, וכן את ספר הזוהר הכולל פירוש המבאר את פנימיות דברי התורה.
ההלכות שעברו עד אז במסורה בעל פה, נכתבו ונוסחו על ידי רבי יהודה הנשיא שחתם את ששה סדרי משנה[7], כשדברי ההלכה שלא נכללו במשניות - נכללו בקובצי הברייתא והתוספתא.
במאות השנים שלאחר מכן, דברי התורה נכללו בגמרא, הבלולה מפירושים למשנה, דיונים הלכתיים, ודברי אגדה ומדרש, כשדברים אלו עצמם מחולקים בין 2 קבצים עיקריים, האחד ה'תלמוד בבלי' המרכז את דברי אמוראי בבל שהיתה המרכז היהודי העיקרי באותן שנים, והשני ה'תלמוד ירושלמי' המרכז את דברי אמוראי ארץ ישראל.
בשנים הבאות לא היה ספר אחד המאגד את דברי כלל גדולי ישראל שפעלו באותם דורות, ומה שהשתמר בידינו הם תשובות וספרי רבנן סבוראי, הסבוראים, ותשובות וספרי הגאונים.
בתקופת הראשונים, קמו שלושה מגדולי ישראל שניסו לסכם את התורה שבעל פה בקובץ הלכתי מסכם, כשכל אחד מהם עשה זאת בצורה מעט שונה:
- האלפ"ס, רבינו יצחק אלפסי - ניפה מתוך דברי הגמרא את כל הדרשות והדיונים, והותיר את המסקנא בלבד, כשהוא משתמש רק בלשון הגמרא.
- הרא"ש - פסק דברי הלכה היוצאים מתוך דברי הגמרא, לפי סדר דברי הגמרא.
- הרמב"ם - סידר את כלל ההלכות והמצוות בסדרת ספרי 'היד החזקה', לפי סדר הגיוני בצורה שתקל לשנן את ההלכות ולמצוא כל הלכה במקומה.
לאחר שכל אחד מספרים אלו פסק בצורה שונה ורבתה המחלוקת, כתב רבינו יעקב בן אשר, בנו של 'הרא"ש' את ספרו 'ארבעה טורים' וחילק את כל ההלכות לארבעה תחומים מרכזיים[8].
בהמשך לעבודה זו, חיברו רבי יוסף קארו והרמ"א את ה'שולחן ערוך' המתמצת את ההלכות שבבעל הטורים בצורה קצרה ותמציתית, כשמאז ועד היום, התקבל השולחן ערוך כספר ההלכה העיקרי שאין לחלוק עליו, וסביבו התחברו פירושים שונים כשהעיקריים שבהם:
- אורח חיים - מגן דוד, מגן אברהם
- יורה דעה - טורי זהב, שפתי כהן
- אבן העזר - חלקת מחוקק, בית שמואל
- חושן משפט - מאירת עיניים, שפתי כהן
אף שאלו הספרים העיקריים של השתלשלות התורה שבעל פה, כל מה שהתחדש על פי כללי התורה האמיתיים, כדרשת חז"ל על הפסוק "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", שהתורה שייכת ומתחדשת על ידי כל עם ישראל, ו"אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני"[9].
ידיעת סדר התורה שבעל פה
בשנת תש"ב הופיעה רשימה ראשונית (ללא עיצוב ויזואלי) בחוברת שהפיק הרבי בשם סדר ברכות ותפילות עם תרגום אנגלי, תחת הכותרת 'התורה שלנו'[10].
בלוח כיס יומי לתלמיד שערך והפיץ הרבי בשנת תש"ג, צירף הרבי רשימה של סדר השתלשלות תורה שבעל פה, עם מידע מועט על כל אחד מהספרים העיקריים שהתחברו על ידי גדולי ישראל לאורך השנים, תחת הכותרת 'תורה ומסורה' והכותרת 'מפתח ספרים ומחברים'.
בשנת תש"ד יזם הרבי את ההוצאה לאור של החוברת תורה וישראל בה נדפסו בפני עצמם ההוספות שצורפו ללוח כיס יומי לתלמיד עם מספר הרחבות.
בהמשך לכך, החל הרבי באותן שנים לצרף לסידור תהילת השם שהודפס אז תרשים ויזואלי המשרטט את סדר השתלשלות התורה שבעל פה.
בלוח לא פורטו שמותיהם של הספרים שהתחברו על ידי גדולי ישראל בדורות אלו, אך אינם חוליה הכרחית בהבנת סדר השתלשלות התורה שבעל פה כגון סדר עולם, ספר הבהיר, וכדומה.
לקריאה נוספת
- הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה
- נספח לספר ילקוט יומי - אנציקלופדיה של כיס
קישורים חיצוניים
- וזאת התורה אשר שם משה, בתוך 'שיחות לנוער' סיון תשכ"ח
הערות שוליים
- ↑ בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים.
- ↑ המחולקים בעצמם לנביאים ראשונים: יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיה יחזקאל וישעיה, ונביאים אחרונים: הושע יואל עמוס עובדיה יונה מיכה נחום חבקוק צפניה חגי זכריה ומלאכי.
- ↑ רות, תהילים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא נחמיה ודברי הימים.
- ↑ על חומשים בראשית-שמות.
- ↑ על חומש ויקרא.
- ↑ על חומשים במדבר-דברים.
- ↑ זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות, הכוללים יחד שישים מסכתות.
- ↑ אורח חיים - חיי היום יום שבת ומועדים, יורה דעה - דיני איסורים, כשרות, עבודה זרה, וכו'. אבן העזר - דיני אישות, וחושן משפט - הלכות ודינים שבין אדם לחברו.
- ↑ תלמוד ירושלמי פאה ב, ד.
- ↑ עמוד 125 (זמין בקישור לאחר הרשמה חינמית)