מרירות

מרירות היא רגש של אדם כלפי מצב נתון שבו הוא נמצא. המעלה שיש ברגש זה על העצבות, היא תנועת החיות שמגיעה לאחר המרירות, המביאה לפעולה לשינוי המצב.

מהותה, מעלתה

המרירות בעבודת ה' היא כאשר האדם מרגיש את עובדת היותו רחוק מהקדושה, ובעקבות כך הוא נמצא במצב של דכדוך הנפש. למרות שגם בעצבות ישנה תנועה דומה של דכדוך הנפש, ישנו חילוק מהותי ביניהם: בעוד שהעצבות באה מיסוד העפר שבאדם, ועל כן הוא נעשה כבד כעפר, ואינו נחלץ לעשות מאומה לשיפור מצבו. לעומת זאת - המרירות מכילה בעצמה אנרגיות של עשיה חיובית לשינוי המצב.

זוהי הסיבה גם לכך, שמרירות מביאה לאחריה לשמחה, כיוון שהאדם רואה את העתיד - שהמצב עומד לעבור שינוי (על ידי עבודתו העתידית).

מסיבה זו, למרות שהחסידות שוללת בתכלית את רגש העצבות, מעודדת היא את רגש המרירות, כפתגמו של אדמו"ר הזקן: "עצבות ומרה שחורה - הם דברים אסורים, מרירות היא רפואה בדוקה ומנוסה להצלחה בלימוד ובדרכי עבודת ה'".

כפי שמבואר בספר התניא שאת רגש העצבות בנוגע לענייני עולם הזה או סתם עצבות - יש "להפוך" לרגש המרירות - הפועל על האדם וגורם לו לעבוד - בנוגע למצבו הרוחני, מה שגם יבטל את העצבות שלו בענייני עולם הזה.

המרירות מאופיינת כקטנות וצמצום בעבודת ה' בשונה מההתבוננות בגדולת ה' המאופיינת כגדלות והרחבה.

שילוב המרירות עם השמחה

הרבי מסביר באחת מן השיחות שיש שני אופנים בעבודה במרירות:

• בליל שישי לפעול עם עניין המרירות, ובשבת עם השמחה.
• לפעול עם שני העניינים יחד.

בקונטרס העבודה, כתב הרבי הרש"ב, כי ישנם שני סוגי עבודות - עבודה כללית ועבודה פרטית. עבודה כללית ענינה היא שמחה, עבודה פרטית ענינה מרירות. עבודה כללית לדוגמא התבוננות בציור כללי, כלומר, בלי להתבונן בפרטי הציור אלא בציור הכללי. עבודה פרטית – התבוננות בפרטי הציור.^{[דרושה הבהרה]}

המרירות בהיסטוריה החסידית

חסידים רבים הייתה עבודתם באופן של מרירות, ביניהם ניתן למצוא את ר' הלל מפאריטש,^{[דרוש מקור]} ר' ישראל נח שניאורסון והרב יעקב מרדכי בזפלוב (הרב מפולטובה).

גם בין ניגוני חב"ד ישנם ניגונים הכוללים תנועות מרירות המכילים גם שמחה כמו: ניגון דביקות מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק, וואלאך לר' מאיר שלמה ינובסקי (אשר חלקו הראשון הוא מרירות והשני שמחה) וניגון לברכת כהנים.

ישנם ניגונים הכוללים דווקא מרירות בלבד, כגון ניגון מארץ ישראל וניגון מיוחס לחסידי אדמו"ר הזקן.

מרירות בזמננו

בזמננו הנוכחי, מציין הרבי, כי "ענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו', וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו', ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא ואין צריך להיות כלל ענין של מרירות" .

הרבי מדגיש שאף בדורות הקודמים, הייתה המרירות נדרשת לרגע קטן בלבד, ואילו מיד לאחריה חזרו לעבוד באופן של שמחה. אך בדורנו היא אינה נדרשת כל כך: "הנה עוד זאת, הרי מבואר באגרת התשובה שם, שהתשובה מתוך מרירות היא תשובה תתאה, והתשובה מתוך שמחה היא תשובה עילאה, והרי בדורנו זה, בעקבתא דמשיחא, אחרי כל הצרות והיסורים וכו'.. הרי כל ישראל הם במצב הכי עליון והכי נעלה, ושייכים לתשובה עילאה דייקא, שהיא מתוך שמחה" .

הרבי אמר פעם, שהרבי הריי"צ העיד על עצמו, שתנועת הנפש שלו היא שמחה, לכן, עבד על עצמו נגד מידה זו, עד ששונא הוא הוללות וליצנות בכל ליבו. והרבי אמר שאצלו הדבר הוא להפך - תנועת הנפש שלו היא מרירות, וכיוון שעבד על עצמו, הוא שונא מרירות ועצבות .

ראו גם

• שמחה
• עצבות

קישורים חיצוניים

• הרבי בשנת תשנ"ב: יש להתחזק ברגש המרירות ולעורר אחרים בזה, באתר 'לחלוחית גאולתית'
• התוועדות מרתקת של הרבי הרש"ב על ההתעסקות במרירות בעבודת השם, באתר 'לחלוחית גאולתית'