משתמש:קודש לנשיא הדור/מראי מקומות
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מראי מקומות (או מראה מקומות. בראשי תיבות: מ"מ) הוא כינוי לציון המקורות בספרות התורנית. מראי המקומות כוללים ציון למקור הדברים או המקומות בהם הדברים נידונים בספרות התורנית שקדמה לספר, והפניה לספרים נוספים בהם ישנה הרחבה בנושא. בדרך כלל נמצאים בתחתית העמוד, ומציינים את הספר והעמוד או הפרק והפסוק.
הצורך במקורות
התורה היא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים"[דרוש מקור]. במהלך הדורות
אחד מקניני התורה הוא הבאת דבר בשם אומרו. וחז"ל אף מסבירים את החשיבות בדבר, ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר[1]: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"[2]. [3]
לעזור ללומד.
"ומזה מובן גודל התועלת שבספר כזה - שעל ידי זה יכולים לחסוך את הטירחא והיגיעה שבחיפוש מקורות ההלכות [אשר הרמב"ם כותב על עצמו ש"פעמים . . לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן", ואנן מה נעני אבתרי'], ובמילא יכולים להקדיש את מלוא הזמן והמרץ כדי להתייגע בלימוד ההלכה עצמה, מכיון שמלאכת החיפוש וליקוט המקורות נעשתה כבר על ידי אחרים"[4].
הרבי מעיר שבציון מראי מקומות "מבליטים את האחדות אשר בתורתנו הק' תורה אחת, וכיון שניתנו מיחידו של עולם, בודאי גם למעלה מזה, תורה יחידה"[5].
מאפיינים[6]
מראי המקומות נכתבים בתמציתיות, וכוללים ציון המיקום המדוייק של הדברים. בשלב מסויים במהלך הדורות[דרושה הבהרה] התקבעה הצורה בה מראי המקומות מופיעים בתחתית העמוד כהערות שוליים. בעבר היה מקובל לציין גם באמצעות ציור כוכבית, אך כיום נהוג בעיקר לציין במצעות מספור, לפי סדר א"ב או לפי מספרים.
ספרי היסוד
כאשר המקור הוא בספרי התנ"ך מציינים את הספר, הפרק ("קאפיטל") והפסוק. לדוגמא: "שמואל-א ב, ד", כשהכוונה היא לספר שמואל א, פרק ב' פסוק ד'. כאשר מצויין למשנה[7], מציינים את המסכת, הפרק והמשנה. לדוגמא: "אבות פרק ד משנה א". לתלמוד בבלי, נהוג לציין לפי חלוקת הדפים בדפוסים הנפוצים, כפי שקבע הנוצרי דניאל בומברג במהדורה שהדפיס בוונציה בשנים ר"פ-רפ"ג. לדוגמא: "סנהדרין צט, א", כשהכוונה היא לציין למסכת סנהדרין דף צט עמוד א. לעומת זאת בתלמוד ירושלמי אין דפוס מסויים שחלוקת הדפים שבו התקבלה, ועל כן מציינים לפי הלכות. לדוגמא: "ירושלמי שקלים פרק ג הלכה ד".
ספרי המפרשים
כאשר מציינים לספרים שנכתבו כפירוש לספרי היסוד: ספרי התנ"ך, ספרי חז"ל, משנה תורה, הטור והשולחן ערוך, כותבים את שם ספר-הפירוש ומציינים לספר המקורי לפי דרך ההפניה אליו. לדוגמא: "כסף משנה לרמב"ם הלכות תשובה פרק ?? הלכה ??", "מגן אברהם ????????". "מצודת דוד על ישעיה ?????".
אם מדובר ב"דיבור המתחיל" ספציפי בתוך הפירוש, נוהגים לציין גם אותו. לדוגמא: "רש"י דיבור המתחיל "אי מן חייא"".
באם רוצים לציין את דברי המפרש בנוסף לספר עצמו, כותבים את הספר ולאחריו את שם המפרש. לדוגמא: "שמואל-א' ג, כז ובמצודות שם".
הספרות ההלכתית
בציון לספר הלכות הרי"ף נהוג לציין את הגמרא בה הוא עוסק[דרושה הבהרה], כיוון שנסדר על פי סדר הגמרא. לספר משנה תורה של הרמב"ם נהוג לציין את קבוצת ה"הלכות", הפרק וההלכה. לדוגמא: "רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ד". לספר הטור ו/או השולחן ערוך מציינים את החלק, הסימן והסעיף. לדוגמא: "טור ושולחן ערוך אורח חיים ??.?????". ספרי השאלות ותשובות חוברו בדרך-כלל על סדר השולחן ערוך, ועל כן הציון אליהם הוא כזה. לדוגמא: "שו"ת מנחת אלעזר ??????????".
תורת החסידות
בחיבורי גדולי ישראל
רבי יהושע בועז חיבר מספר חיבורי "מראי מקומות" לתלמוד בבלי: "מסורת התלמוד" (בימינו מכונה "מסורת הש"ס") - הכולל בעיקר הפניות למקומות נוספים בגמרא. "תורה אור" - מציין את מקורות פסוקי התנ"ך המופיעים בגמרא. "עין משפט נר מצוה" - הפניות לפסקי ההלכה בגמרא המוזכרת, בספרי הרמב"ם, הסמ"ג, הטור ושלחן ערוך[8].
הרמב"ם כתב את ספרו משנה תורה ללא ציון המקורות בדברי חז"ל לדינים המובאים בספרו. מאוחר יותר הצטער על כך, כמו שכתב בעצמו באחת מתשובותיו: "ודע שכל הדברים סתם שבו תלמוד ערוך הוא בפירוש בבלי או ירושלמי או ספרא וספרי או משנה ערוכה או תוספתא, על אלה סמכתי ומהם חברתי . . ועל זה נחמתי שלא חברתי ענין שאני אומר לך . . שכל הלכה שאינה במקומה באותו ענין אודיע מקומה". לעומת זאת, בספר המצוות הרמב"ם מציין למקורות הדינים שבהם נתבארו דיני המצוה.
ברצונו של הרמב"ם אף היה לעבור שוב פעם על חיבורו, ולהוסיף את המראי מקומות, כמו שכתב בהמשך התשובה: "ובדעתי - אם גוזר השם יתברך - שאעשנו, אף על פי שיש בו טורח הרבה". הרבי מסיק מכך, ש"מזה מובן שכאשר תלמידי הרמב"ם, תלמידי תלמידיו וכו', ובכלל כל המציינים את המקורות לספר הרמב"ם - בזה מתקיים רצונו של הרמב"ם שרצה לעשות כן בעצמו"[4]. ואכן במשך הדורות יגעו מפרשי הרמב"ם למצוא מקורות לדבריו. על מנת להשלים מטרה זו, יצאו לאור בהוראת הרבי ספרי מראי מקומות לספר משנה תורה.
רבי אהרן מפיסארו כתב ספר "תולדות אהרן" בו מציין את המקומות בש"ס בהם התבארו פסוקי התלמוד. כהשלמה לכך כתב ר' אהרן בן ר' שמואל את הספר 'בית אהרן' המציין את הביאורים מתוך 36 ספרי חז"ל והמפרשים, בתוכם ספר הזוהר[9].
בתורת החסידות
בספרי חסידות חב"ד הראשונים, לא מופיעים מקורות לרוב הענינים המובאים. החל מספר התניא, בו הודיע אדמו"ר הזקן בדף השער שהספר "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים", והסתפק בהודעה זו הכוללת את ספרו, ואף במידה מסויימת את כל חסידות חב"ד[10]. אך בספר עצמו כמעט ולא ציין מקורות לנכתב. מאמריו שאמר ברבים נכתבו על ידי המניחים, והם נכתבו בצורה בה נאמרו, ללא הזכרת המקורות. הרבי מלך המשיח מסביר, שאצל אדמו"ר הזקן תורת רבותיו התאחדה עמו, ולכן לא היה צריך לומר דבר בשם אומרו[10]. אמנם בספר לקוטי תורה הוסיף אדמו"ר הצמח צדק וציין מקורות רבים לתורת הנגלה וספרי קבלה למאמרים שנדפסו בספר, וכן ציונים למאמרים אחרים בהם התבאר העניין בצורה שונה או בהרחבה יתרה.
מאמריו של אדמו"ר הצמח צדק שנדפסו באור התורה מתאפיינים בציון מראי מקומות רבים בכל חלקי התורה, ואחריו נמשך הדבר במידה מסויימת גם אצל בנו אדמו"ר מהר"ש וכן לעיתים גם אצל אדמו"ר הרש"ב[11].
בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן נכתבו מראי מקומות על ידי רבינו הזקן בעצמו, והוגהו והושלמו על ידי אחיו מהרי"ל מינוביץ' ור' מרדכי פוזנר[12]. גם בשאר כתבי רבותינו נשיאינו בנגלה יש הדגשה מרובה בציוני מראי מקומות.
בדור השביעי
עוד לפני עלות הרבי על כס הנשיאות מכתב הוטנר
https://chabadlibrary.org/books/search?q=%D7%9E%22%D7%9E&path=
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=11881&CategoryID=2006
בשנת תשל"ט כותב הרבי לעורכי הספר 'חידושים וביאורים בש"ס' לגבי ההערות בשולי השיחות (נדפס בראש כרך א):
כשמצוין המקור לספרים ובפרט לספרי כינוס דכמה-וכמה מחברים (כשדי-חמד וכיו"ב) - מובן ש(ברוב הפעמים) אין מפורטים בההערה המקורות שהובאו בספרים אלה ולכן גם לא צויין ופורט הכסף-משנה שהעירו עליו, כיוון שהובא בהחתם-סופר ושקו"ט בו ובארוכה בשדי-חמד בהמשך דבריו שהובאו בההערה...
לקריאה נוספת
- הרבי, לקוטי שיחות חלק לו, שיחה ב לפרשת כי תשא
- הרב מיכאל חנוך גולומב, שערי לימוד החסידות
- הרב זושא וולף, הוצאת הספרים קה"ת, פרק אזניים לתלמוד, כפר חב"ד, תשע"ג
הערות שוליים
- ↑ מגילת אסתר ב, כג
- ↑ מסכת אבות פרק ו משנה ו. מגילה טו, סוף עמוד א.
- ↑ לקוטי שיחות חלק לו עמוד 180 ואילך.
- ↑ 4.0 4.1 משיחת ח"י אלול תשד"מ.
- ↑ מכתב לר' אהרן מרגליות, מופיע בלקוטי שיחות חלק לד עמוד 240.
- ↑ בפיסקא זו נכתב לרוב לפי הסגנון המקובל בדורנו אותו הנהיג הרבי מלך המשיח.
- ↑ בספרות החב"דית נהוג בדרך כלל לציין לעמוד בגמרא, ורק במסכת שאין עליה תלמוד בבלי לציין לפי המשנה.
- ↑ במהדורות המצויות כיום הוסיפו המוציאים לאור עוד מראי מקומות, חלקם צוינו בסוגריים.
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק מעתיק מספר זה באור התורה במדבר עמוד א'שעה, ומעיר: "המראה מקומות בזוהר על כמה פסוקי' שנז' בחיבור זה הוא מספר בית אהרן שמראה מקום על כל פסוק היכן שנז' בזוהר דף פלוני עמוד פלוני".
- ↑ 10.0 10.1 דיבור המתחיל שלום רב תשל"ח הערה 99.
- ↑ בעיקר באגרות וברשימות שכתב לעצמו
- ↑ הקדמת אדמו"ר האמצעי לשולחן ערוך. ראו מבוא ל"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמודים כ-כא