יום הולדת

יום הולדתו של אדם הוא היום בו אדם מציין את תאריך הלידה שלו מידי שנה, וביום זה מזלו גובר. ביום זה ראוי להוסיף בשמחה כהודאה לה', ולנצל את היום להוספה בעניני עבודת השם.

במקורות

מצויים מקורות רבים למשמעות המעשית של ימי הולדת שונים, כאשר הדינים לא תלויים בבגרות נפשית או בתנאים אחרים, אלא ביום ההולדת בלבד, ביניהם: הפיכתו של הילד לבוגר וחייב במצוות ביום ההולדת ה-13, נערה בגיל 12, ועוד.

בתלמוד ירושלמי מובא שכאשר עמלק היה נלחם באומות אחרות, היה נוהג להציב בחזית המלחמה חיילים שיום ההולדת שלהם חל באותו יום, וכך הצליח להתגבר על אויביו, בשל העובדה שמזלו של בעל יום ההולדת גובר באותו יום^[1], ובלשון שנוהגים לצטט בהקשר זה: "מזלו שולט ועוזר לו"^[2].

בגמרא במסכת ראש השנה מפורש ש"הקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום", כלומר שזכותם של צדיקים שהם נפטרים ביום לידתם, כדוגמת משה רבנו ודוד המלך שנולדו ונפטרו באותו תאריך בשנה.

כך גם במדרש תנחומא מבואר שהמשכן לא הוקם עד ראש חודש ניסן למרות שהיה מוכן כבר בראש חודש אדר, כדי שיחגגו אותו באותו יום שנולד יצחק^[3], ועצתו של המן הופרה בזכות יום הולדתו של משה "שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד"^[4].

אדמו"ר הזקן כותב בלקוטי תורה: "נשמת אדם הראשון מתחדש בכל ראש השנה, כי ראש השנה יום ברוא אדם הראשון"^[5], דברים דומים כותב רבי צדוק הכהן מלובלין בקונטרס דברי חלומות, שהיום שהאדם נולד בו אין לו יראה משום דבר בכל דבר, והחיד"א כתב על הפסוק במשלי "עת ללדת" שעת הלידה הוא מזל בריא וחזק מאוד.

ציון יום ההולדת

המקור הקדום ביותר לציון ימי הולדת במסיבת שמחה, הוא בספר בראשית"ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (בראשית, פרק מ', פסוק כ'), וכך גם במדרש: "משל למלך שנולד לו בן ועשה יום טוב ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא כך עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד משירדו ונשתעבדו שם עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו התחילו מונין לחדשים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים"^[6], ובמדרש שכל טוב: "רוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד, ושמחים בו ועושין בו משתה"^[7].

בנוסף לכך, נמצאו עדויות רבות מגדולי ישראל לאורך ההיסטוריה שציינו את יום הולדתם דוגמת ה'בן איש חי' שכתב: "ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגין בביתנו"^[8].

כך גם מסופר על החתם סופר וצאצאיו^[9] וכן על החפץ חיים שהיו נוהגים לערוך סיום מסכת וסעודת מצווה ביום ההולדת שלהם^[10], וכך נהגו גם אצל אדמו"רי בית רוז'ין^[11].

אצל חסידים ישנה ברכה המיוחסת לבעל שם טוב שהיה נוהג לברך את בעלי ימי ההולדת: "מזל טוב, השם יתברך זאל דיר געבן אריכות ימים ושנים געזונטע טעג און יארן בגשמיות וברוחניות" (מזל טוב, השם יתברך יתן לך אריכות ימים ושנים, ימים ושנים בבריאות בגשמיות וברוחניות).^[12].

רבי יחיאל יעקב מקוזניץ התבטא כי "יום זה מסוגל לשאול דבר מאת ה', וימלא משאלותיו"^[13], והאדמו"ר מסטרופקוב-צאנז כתב: "עושים סעודה ביום זה במקהלות ידידים ואוהבים, והם מברכים אותו"^[14].

הרב ישראל ליפשיץ, מחבר פירוש 'תפארת ישראל' כתב בצוואתו: "הנני מצווה לכם, בני ובנותי, ביום הלידה של כל אחד, יכתבו לו אחיו ואחיותיו ברכת מזל-טוב".

יהודי הבלקן שעלו לירושלים נהגו ביום ההולדת השישים לערוך 'טקס מדידת תכריכים', ובכך היו מציינים את דברי חז"ל במסכת אבות: "בן שישים לזקנה".

רבי חיים פלאג'י חיבר ספר שלם של לימוד בקשות ותפילות בהגיע האדם לגיל 70, וכתב בספרו 'צדקה לחיים' שנוהגים ביום זה להרבות בצדקה^[15], ואחרים כתבו שיש להוסיף ביום זה בעבודת ה' וביראת ה'^[16], ושהוא יום של חשבון נפש^[17], ושהוא יום של תענית ותשובה^[18], והמקובל הרב סלמאן מוצפי כתב סדר רוחני שלם ליום ההולדת.

עם זאת, היו כאלו^[19] שהעדיפו שלא לציין את יום ההולדת ולא ראו בו חשיבות^[20], ואף טענו שזהו מנהג גויים^[21] ודבר שהתחדש בין בני ישראל רק בדורות האחרונים, ועל כך השיב הרבי שזהו בדוגמת דינים וענינים נוספים שהתגלו רק כאשר הגיע זמנם אך לאחר שהתגלו - הם נעשים לחלק מהתורה^[22].

בחסידות חב"ד

בקרב רבותינו נשיאנו צויין יום ההולדת בין השאר על ידי אמירת מאמר חסידות, אך לא ברבים ובפרסום, מיוסד על דברי חז"ל בירושלמי אשר ביום ההולדת מזלו של אדם גובר, וכן על יסוד לשון הכתוב "והימים אלה נזכרים ונעשים", שבכל שנה חוזרים הדברים לקדמותם^[23].

הרבי הפך את יום ההולדת לנחלת הכלל, ולאחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא אף פתח במבצע יום הולדת.

בספר היום יום בתאריך י"א ניסן מובא פתגם אודות יום הולדת, המדבר על כך שיום זה הוא יום של חשבון נפש^[24].

ישנם כעשרה מנהגי יום הולדת^[25], חלקם תוקנו על ידי אדמו"ר הריי"צ. מהם: התבוננות וחשבון נפש, הוספה בלימוד התורה, הוספה בצדקה^[26]

הרבי מסביר^[27] כי מהותו של יום ההולדת היא שבזמן זה נעשה האדם למציאות בפני עצמו, שהרי עובר בבטן אמו נחשב כחלק מגוף האם^[28].

מכיון שלידת ילד יהודי מזרזת את הגאולה, השמחה בלידת ילד יהודי אינה רק שמחה פרטית של בני משפחתו והקרובים אליו, אלא של כלל ישראל^[29].

בנוסף לכך מציין הרבי, שכיון וביום הבר מצוה צריכה להיות שמחה גדולה כמו ביום החופה, ובכל שנה ההמשכות של אותו יום חוזרות ונעורות, צריכה להיות שמחה ביום ההולדת מצד השמחה שחוזרות ונעורות ההמשכות של יום הבר מצווה^[2].

בנוגע לגר, כותב הרבי^[30] שיום הולדתו הוא היום בו נתגייר, היות וגר שנתגייר כקטן שנולד.

יחידות לכבוד יום ההולדת

במשך שנים ארוכות, נהגו החסידים להיכנס אל הרבי בקשר עם יום ההולדת. באופן כללי, בשונה מאברכים שלעיתים היו נכנסים ליחידות פעמים נוספות, בחורי הישיבות היו נכנסים רק פעם אחת בשנה, בסמיכות ליום ההולדת.

הרבי מצידו העניק קדימות לחסידים שהיו מעוניינים להיכנס ליחידות לכבוד יום ההולדת, והם היו נכנסים בלי להמתין לפי התור. המזכיר היה רושם את שמותיהם בנפרד משאר הרשימה, כיון שהרבי התנה זאת בכך שהיחידויות שלהם יוקדשו לקבלת ברכה ליום הולדת בלבד, ולא יעסקו בדברים נוספים.

נוהג זה נמשך עד לחודש תשרי תשל"ה, אז הכריז הרבי בהתוועדות של שבת בראשית^[31] שמעתה ואילך יפסק נוהג זה, והסביר שלמעשה ענין זה לא היה נהוג בדורות קודמים אצל נשיאי חסידות חב"ד, והחשבון היה שיקדישו לכך זמן במטרה שזה יפעל גדולות ונצורות, אך משהתברר שלא כך הם פני הדברים, הרבי החליט לבטל נוהג זה^[32].

עוגת יום הולדת

באחת השנים פנה הרבי למזכירו הרב חיים יהודה קרינסקי ביום הולדתו ט"ו כסלו ושאלו: "היום הוא יום ההולדת שלך, הכינו עבורך עוגת יום הולדת?"... הרחי"ק סימן בכתפיו כאומר "איני יודע", והרבי אמר: "צריך שיהיה לכם עוגת יום הולדת". למחרת, כשפגש אותו הרבי, שאלו שוב בחיוך באם אכן הייתה עוגת יום הולדת^[33].

בהזדמנות אחרת כאשר עברו ילד ואמו בחלוקת דולרים בסמיכות לחג הפסח, והילד אמר לרבי שיום הולדתו יחול בשבוע הבא, בחול המועד פסח, התעניין הרבי מה עם העוגה, וכאשר הילד לא ידע מה להשיב, פנה הרבי לאמא ואמר "שתהיה עוגה - לפני או אחרי יום ההולדת"^[34].