סוראז

סוראז (או סוראז', ברוסית: Сураж) היא עיירה והמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז סוראז'סקי, השוכן במחוז בריאנסק, רוסיה, הממוקמת על נהר האיפוט 177 קילומטרים דרומית מערבית לבריאנסק. אוכלוסיית המקום מונה כ-10,000 נפש.

בעיירה הייתה קהילה חסידית פעילה, ופעלה בה ישיבת תומכי תמימים מחתרתית בתקופת השלטון הקומוניסטי.

היסטוריה

יהודים התיישבו כנראה לראשונה בסוראז' בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הצמח צדק. בשנת תרנ"ח מנתה הקהילה היהודית בסוראז' כ-2,398 איש, שהיוו 60 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

יהודי סוראז' סבלו מפוגרומים בתשרי תרס"ו ובסוף החורף ובאביב תרע"ח. בשנת תרע"ט בוצע פוגרום בסוראז' על ידי חיילי הצבא האדום. עד תרצ"ט הידלדלה האוכלסיה היהודית וחיו בה רק כאלפיים יהודים, כחמישית מכלל האוכלוסייה.

בזמן מלחמת העולם השנייה, נכבשה העיירה על ידי הנאצים בכ"ד באב תש"א. היהודים נאלצו להיכנס לגטו, ולאחר מכן נהרסו הבתים שעזבו ולאחר מכן נשרפו. בחודש ניסן תש"ב נורו כל אסירי הגטו ליד הכפר קיסלובקה. סוראז' שוחררה על ידי הצבא האדום בכ"ה באלול תש"ג.

רבני העיירה

בין רבני העיירה נמנים הרב יוסף תומרקין שרבנותו הראשונה הייתה בסוראז. לאחר פטירתו של הרב אהרן זסלבסקי שהיה אב"ד בעיר קרמנצ'וג, נתקבל במקומו בעצתו ובהסכמתו של האדמו"ר הצמח צדק, כרב ואב"ד בקרמנצ'וג.

בהמשך, הרב מאיר חיים חייקין כיהן כרב בעיירה, ובעקבות רדיפות הממשלה הוכרח לברוח מהעיירה באישון לילה והתמנה על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ כרב בעיירה טיפליס שבגרוזיה.

לאחר מכן התמנה הרב משה אקסלרוד לרב העיירה. למרות רדיפות הממשלה, כשהגיע לשמש כרב, הרחיב את החיידק המקומי הוסיף בו כיתות^[1]. כמו כן אסף הרב אקסלרוד 12 בחורים, בקיץ שנת תרפ"ז, ופתח ישיבת תומכי תמימים מחתרתית. המגיד שיעור היה הרב התמים ישעיה אבלסקי. הסיכון היה יום יומי, ובחורף תרצ"ב ר' משה נאסר, אך לפועל בדרך נס הוא ישב במאסר רק תקופה קצרה. לאחר מאסרו עזב את הרבנות בסוראז ועבר בהוראת אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד על מנת להשתדל משם לקבלת האישורים עבור יציאה מברית המועצות^[2].