דובער רובינסון
הרב דובער רובינסון (תרע"ט-תשע"ג) היה מזקני חסידי חב"ד בלוד.
תולדות חיים
נולד בעיירה קרלביץ שבאוקראינה בשנת תרע"ט לאביו הרב בן ציון רובינסון, ובילדותו למד בבית הכנסת המקומי יחד עם חבורת ילדים כשמידי פעם היה אחד מחסידי חב"ד מגיע למקום ומסייע להם בלימודם.
כשהגיע לגיל ישיבה, נשלח יחד עם אחיו משה ללמוד בסניפים השונים של ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש שפעלו במחתרת ברחבי רוסיה, ונדדו איתן ממקום למקום.
לאחר סיום חוק לימודיו חזר לבית אביו, התמחה בניהול חשבונות והחל לסייע לאביו בעבודתו.
בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה התיישב במוסקבה ועם פרוץ המלחמה ברח מהחזית לסמרקנד המרוחקת, ובהמשך נסע לכפר קטן סמוך לסמרקנד על מנת לעבוד ולהתפרנס, אך שם נתפס על ידי הממשל וגוייס לצבא.
בנס גלוי לא נשלח לחזית, ועם סיום המלחמה השתחרר ושב לסמרקנד, שם נשא את רעייתו קלרא, בת החסיד ר' זאב לביוב.
בשנת תש"ו ניסה להצטרף לבריחת החסידים הגדולה שהבריחו את גבולות רוסיה באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים דרך מעבר הגבול בלבוב, ואף סייע במקום לאנשי ועד הבריחה ביניהם נמנה גיסו ר' מענדל פוטרפס, אך עוד קודם שהצליח לצאת בעצמו את גבולות רוסיה נתפס על ידי המשטרה החשאית והושם במעצר.
לאחר שלושה חודשים בהם נחקר ועונה, נגזר דינו להישלח לגלות במשך עשר שנים בסיביר, שם ריצה את מאסרו במחנה מרינסק כשברשותו אין מצרכי יהדות בסיסייים כגון סידור, שופר וחנוכיה.
עם מותו של סטאלין בשנת תשי"ג, החלו השלטונות לשחרר אסירים פוליטיים רבים, ובי"ט כסלו תשי"ד שוחרר גם ר' דובער.
בשנת תשל"ב קיבל אשרת יציאה מברית המועצות, עלה לארץ הקודש, והתיישב בכפר חב"ד שם התגורר תקופה קצרה עד שקיבל הוראה מהרבי להתייעץ עם ידידים מבינים בנוגע למקום מגורים קבוע, ולאחר שידידיו ייעצו לו להתיישב בלוד עבר להתגורר בעיר ונמנה במשך עשרות שנים עם אנשי קהילת חב"ד המקומית, שם עסק בהנהלת חשבונות ובהכנת נערים עולי רוסיה לבר מצווה, עד לפטירתו בט' שבט תשע"ג.
משפחתו
- אחיו, הרב משה רובינסון
- גיסו, המשפיע הרב מענדל פוטרפס (נשוי לאחותו)
- גיסו, הרב יהושע קארף - משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770
- גיסו, הרב מרדכי צבי חריטונוב
- בנו, הרב בן ציון רובינסון - לוס אנגל'ס
- בתו, מרת תמר גרוזמן - מנהלת תיכון 'בית חנה' בנחלת הר חב"ד[1]