הבקשות מהרבי שיעלה לארץ ישראל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

פעמים רבות ביקשו מהרבי שיגיע לארץ ישראל אם לביקור ואם באופן קבוע. הבקשות באו הן מצד אנ"ש חסידי חב"ד והן מצד אישים שונים בארץ ישראל.

המענות של הרבי לפונים, היו מגוונים ומרתקים והתחלקו לפי זהות הפונים ותוכן בקשתם.

רקע

בקשות מאנ"ש חסידי חב"ד בארץ

בקיץ תשי"ג, פנו אל הרבי, אנ"ש בארץ הקודש וצרפת, בהזמנה בקשה והפצרה, שהרבי יבוא לביקור להתראות עם אנ"ש, שהרי רבים חפצים להתראות, ואינם יכולים לבוא בעצמם לביקור בבית חיינו בניו יורק.

חתמו על הזמנה זו, רבני חב"ד, גדולי החסידים, אנ"ש והתמימים, מארץ הקודש ומצרפת. בסך הכל מתועדות כיום כ-300 חתימות, על הזמנה ובקשה זו.

מכתב הבקשה וההזמנה של אנ"ש בירושלים:

ירושלים

ב"ה. אייר תשי"ג

למרן כ"ק אדמו"ר שליט"א

בשם קהל עדת אנ"ש בעיה"ק ירושלים תובב"א ושאר ערי ועירות "ישראל" אנו פונים בזה לכ"ק אדמו"ר שליט"א בקריאה נרגשה מעומק לבנו בתקוה נאמנה שקריאתנו תשמע ובקשתנו תתמלא.

"רצוננו לראות את מלכנו" – זוהי קריאתנו.

קשר חי ואמיץ הי' מאז ומעולם בין רבותינו מורינו הקדושים נשמתם עדן עם רבבות אלפי אנ"ש הקשורים והעטופים. מפיהם – מפיהם ממש! - הי' חיים, ולאורם – אור פני מלך! – היו הולכים. בזמנים קבועים וכלליים ובזמנים מיוחדים ופרטיים היתה לכל אחד מאנ"ש חובה קדושה לנסוע למקום משכן רבותינו ולהתראות פנים ביחידות ובצבור עם הנשיא המכהן באותם הימים, ונסיעה זו שמשה לו לעמוד אור ולעמוד אש. השפעה זו וקשר זה שבין רבי לחסיד מתבארת היטב גם בכמה משיחות הקדושות של כ"ק אדמו"ר נ"ע, והדברים עתיקים. ועתה שנסיבות הזמן גרמו שמרחקים גדולים מפרידים בין אנ"ש שבאה"ק לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ורק יחידי סגולה יכולים להרשות לעצמם הנסיעה למדינת הים כדי לחזות את אור פני כ"ק שליט"א, והצבור הרחב של אנ"ש אין להם כל אפשרות לכך, ומהצד השני יש ב"ה כעת באה"ק ת"ו בכל הערים והמושבות צבור של אנ"ש עם כמה מוסדות תורה חשובים של חב"ד, בירושלים, תל-אביב, לוד, ספריה ועוד, ונחוץ מאד להפיח רוח חיים בכלל ובפרט, באישים ובמוסדות, אי לזאת באנו לידי החלטה לבקש את כ"ק שליט"א כי יואיל נא ברוב חסדו לבוא לאה"ק לבקור של זמן מסויים. אין ספק בדבר שיהי' קדוש השם גדול בזה בהרמת קרן התורה והחסידות לא בלבד בין אנ"ש המקושרים אלא אף בין כל אחב"י החרדים לדבר ד'.

"והיו עיניך רואות את מוריך"! – זוהי תשוקתנו העזה, ואנו מקוים שכ"ק שליט"א ימלא את בקשתנו. אנו מחכים בהקדם להסכמתו של כ"ק, ואז נגש בע"ה מיד לסדור ההכנות הדרושות כיאות.

לאחר המכתב באו חתימותיהם של אנ"ש מירושלים והסביבה.

במכתב אנ"ש מתל אביב הנוסח דומה לנוסח המכתב של אנ"ש ירושלים, ורק זאת, שבמקום "בעיה"ק ירושלים", נכתב: "בשם קהל עדת אנ"ש בעיר ואם בישראל תל-אביב". לאחר המכתב באו חתימותיהם של אנ"ש בתל אביב ומרכז הארץ בכלל.

מכתב נוסף שלח הרב אלכסנדר סנדר יודסין יחד עם גבאי בתי כנסיות חב"ד בתל אביב:

לכ"ק אדמו"ר שליט"א

בלב ונפש ומאד אנו מ(א)חלים את פני הוד כ"ק אדמו"ר שליט"א לבקר בארצנו הקדושה אף שלא אכשר דרי אך הלא זה רק בבחי' הדור והזמן עבר, הוה ועתיד אבל המקום שהוא ארצה"ק והארץ לעולם עומדת היא תמיד בבחי' מלא כל הארץ כבודו ובזכות ארצנו אנו פונים אל הודו זיוו והדרו לבוא ולבקר להאיר ולהכשיר גם את הזמן ואנו מסיימים במא' רז"ל (סנהדרין יד.) רבה דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם ופירש"י רבה דעמיה "נשיא בעמיו" בריך מתייך לשלם "ברוך בואך" לשלום.

לאחר המכתב באו חתימות הרב יודסין וגבאי הבתי כנסיות חב"ד בתל אביב.

באותה תקופה שלחו אנ"ש חסידי חב"ד בצרפת מכתב באותו תוכן אל הרבי, בבקשה והזמנה שיואיל לבקרם בצרפת. בשולי החתימות שהתקבלו מאנ"ש בצרפת, רשם הרבי בכתב-יד-קדשו: "נתקבל יב"ת [י"ב תמוז] ה'תשי"ג".

המענה להזמנות אלו נדפס באגרות קודש ח"ז אגרת ב'רכט:

ב"ה, י"ג אלול, תשי"ג

ברוקלין, נ.י.

אנ"ש אשר בארצנו הקדושה ת"ו וביחוד... ה' עליהם יחיו!

שלום וברכה!

מאשר הנני בזה קבלת מכתבם הצעה לבוא לבקר במקומות מושבותיהם לראות ולראות וכו'. ומה אעשה ולצערי, הנה כמה העלמות והסתרים מניעות ועיכובים הן בגשמיות והן ברוחניות למילוי ענין זה הראוי והטוב ומי יתן ויסיר השי"ת את ענין ההעלמות והסתרים בכלל והעלמות והסתרים הנ"ל בפרט, ונתראה בשובע שמחות...

בקשות מרבנים בארץ ישראל

הרב שלמה גורן

הרב שלמה גורן נפגש כמה פעמים עם הרבי ביחידות, בהן העלה ארבע פעמים לפני הרבי את השאלה מדוע הוא אינו מבקר בארץ. בפעם הראשונה ענה הרבי, שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מליובאוויטש, והוסיף והבטיח שאם יחליט לצאת מליובאוויטש, המקום הראשון שיסע אליו יהיה ארץ ישראל. הרב גורן שאל ושהרבי הרבי מתגורר בניו יורק ולא בליובאוויטש שברוסיה. הרבי השיב כי העתיקו את ליובאוויטש לכאן ואיננו מתגוריים בניו יורק. חזר הרב גורן ושאל את הרבי כיצד איפה נוסע הרבי אל האוהל של הרבי הריי"צ, והרבי השיב שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור של ליובאוויטש מבית המדרש עד לציון קברו של חותנו...

בפעם שלאחריה ענה הרבי שהוא כבר היה מוכן לבקר בארץ, אבל אז לא יוכל על פי ההלכה לצאת ממנה ותישאר החסידים ללא מנהיג וללא נשיא.

בפעם השלישית השלישית בה העלה את השאלה, הרבי ענה שבעצם הוא מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך, אך תוך כדי ההכנות לנסיעה נזכר שאף אחד מנשיאי חב"ד שקדמו לו לא עלה לארץ, והוא אינו רוצה לשנות ממנהגם. הרב גורן טען שאין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא הייתה המדינה קיימת ולא היו בארץ מיליוני יהודים, אומנם עתה מצפים לו בארץ חסידיו וביקורו יביא גל עלייה לארץ. הרבי השיב כי אילו הביקור בארץ היה חשוב מבחינת השקפת החסידות, היו הנשיאים שלפניו עולים לארץ במסירות נפש, ואם לא עשו כך סימן שישנם עיכובים משמים על עלייתם לארץ של נשיאי חב"ד.

כשהרב גורן הגיע לכפר חב"ד להתוועדות י"ט כסלו סיפר לקהל את דברי הרבי בסיום ההתוועדות שאל אותו הרב שניאור זלמן גרליק כי לא יתכן שהרבי אמר כך שהרי הרבי הריי"צ ביקר בארץ.

בפעם הבאה שהגיע לרבי, הרבי עמד בפתח חדרו לקבלו ועוד בטרם שאמר משהו, אמר לו הרבי כי בוודי התעוררה לו השאלה כיצד אמר שנשיאי חב"ד לא עלו לארץ והרי הרבי הריי"צ אכן ביקר בארץ. הרבי אמר כי הסיבה האמתית היא משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון

לא נמצא templatedata תקין
מקום מנוחתם כבוד של נשיאי חב"ד הקודמים, על ידי שהם מביאים את הבקשות שקיבלו אליהם. בימיו של הרבי הריי"צ לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, היות וכולם היו תחת שליטת ברית המועצות שאסרה עליו את הכניסה אליה. משום נאלץ הרבי הריי"צ לסוע לארץ ולשטח את הבקשות שקיבל על קברי האבות בחברון. אבל אנו יש לנו הציון של חותני, הנמצא כאן. עליו אנו יכולים לשטוח את הבקשות והתפילות, ולכן אין אנו זקוקים לבקר בארץ.

כשהרב גורן סיפר את הסיפור הוא הוסיף: "אני אחוז התפעלות כיצד ידע הרבי על השאלה שקננה בליבי ולא נתנה לי מנוח והוא מצא לנכון להרגיענו מיד בכניסתי לחדרו."[2]

בקשות מאישי ציבור ופוליטיקאים

בקשות מעמך ישראל

ליהודי ששאל את הרבי על כך הרבי ענה[3]:

תשמ"ג

מר...

סקוטסדייל, אריזונה

שלום וברכה:

הנני לענות על מכתבך, שבו אתה כותב שאתה מוטרד ונבוך, ומבקש בדחיפות תשובה בנוגע לשאלה מדוע אין אני נוסע לארץ ישראל.

עם כל ההערכה הראויה, איני מבין כלל מה תשיג מכך שתהיה לך תשובה לשאלה הזאת, בעלת העדיפות העליונה בעיניך.

יתרה מזו, מכיוון שהשם ברא כל דבר כפי כוונתו, וכשיודעים ששום דבר אינו מיותר, זה יהיה בזבוז זמן ומאמץ של האדם אילו לא ינצלו את זה במידה המלאה ביותר.

מצד שני, שליחותו העיקרית של היהודי בחייו, כפי שרבותינו מבטאים אותה, "אני נבראתי לשמש את קוני" (קידושין פב, א), ועבודה זאת מתבצעת על ידי חיזוק והפצת יהדות, לכל לראש בחייו האישיים של האדם, ואחר כך בסביבתו של האדם, בזכרו ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא הכלל הגדול של התורה (ויקרא יט, יח. בראשית רבה כד, ז). לפיכך, אם אדם יבזבז את זמנו ומרצו על עניינים מבחוץ, במקום לנצל אותם לביצוע שליחות חייו, זה יהיה בזבוז גלוי לעין ושיבוש של כל הסדר האלוקי.

בהתאם למידע שבידי, העיר שבה אתה חי היא עיר שבה יש מקום גדול מאוד לעבודה למען חיזוק היהדות, בכל הקשור ליהודים, וכן למען הפצת מה שנקרא 'שבעת החוקים המוסריים', עם כל הפרטים שלהם, בכל הקשור לגויים, מכיוון שהם ניתנו על ידי הקב"ה לבני נח, זאת אומרת, לכל האנושות. ולכן אני מופתע עוד יותר משאלתך.

מכיוון שאתה כותב שאתה מאוד נבוך, ואתה מבקש תשובה מיד, לא אתחמק מלהשיב לך תשובה – ועל אחת כמה וכמה כאשר התשובה פשוטה מאוד. לאמתו של דבר, העניין כבר מרומז במה שנאמר למעלה לגבי החובה הראשונה של יהודי, ושל כל אדם, לבצע את שליחותו במקום שבו הוא חי, ורק לאחר שעשה את כל מה שמצפים ממנו במקום זה, יש מקום לשקול אם הוא צריך ללכת למקום אחר ולהמשיך את שליחותו שם. כמובן, אין אדם צריך לנטוש את "החזית" לפני שהוא מוודא שהכול כשורה.

אני משתמש בביטוי "החזית" בצורה מחושבת. אתה בוודאי יודע מה קורה מסביבך – בדיוק אותו דבר שקורה בכל מקום שבו יהודים חיים, ובמיוחד במקומות שהם מהווים מיעוט קטן – במונחים של ניכור כלפי יהדות, אובדן הזהות היהודית, נשואי-תערובת והתבוללות מוחלטת. זוהי חובתו של כל יהודי לעשות את המרב שלו, או שלה, כדי להיאבק בכוחות שמאיימים על עצם היסודות של עמנו – לכל לראש כאשר הוא מוצא אותם בסביבתו הקרובה ביותר.

בברכה,

ליהודי אחר כתב הרבי :" "כאשר הספינה טובעת, חייב הקברניט להוריד לסירת-ההצלה את כל הנוסעים ורק אחר-כך הוא רשאי לקפוץ אליה בעצמו""

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. החומר בפיסקה זו מקורו במבית הגנזים
  2. מפי הרב שמעון אייזנבך שליח הרבי באילת, ששמע זאת מהרב גורן בעצמו כששהה במלונו באילת בשנת תש"נ - 'מדוע הרבי נמנע מלעלות לארץ'
  3. המכתב הזה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל לכתובת: permissions@chabad.org