ליקוטי אמרים - פרק ב'
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
בפרק ב מתחיל ביאור מהות הנפש האלוקית וכוחותיה[1] - נפש שיש ליהודי בלבד. בפרק זה מבואר מקור הנשמות וכיצד הן נמשכות לכל יהודי.
הקדמה
בפרק א' הוסבר, שהנפש הראשונה אצלנו (הנפש שאנו מרגישים) אינה הנפש האלוקית כי אם הבהמית. חיי גופנו, השכל והרגש שלנו, ואפילו המידות הטובות המוטבעות בנו (רחמנות וגמילות חסדים) אינם מהנפש האלוקית אלא מנפש הבהמית.
הנפש השניה אינה כלל חלק מהעולם - העולם וכל הקשור לו אינם "מעניינים" אותה. הנפש השניה נקראת אלוקית, כי כשמה כן היא: חלק אלוקה ממעל ממש. נפש זו רואה ושומעת, מבינה ומרגישה - אלוקות בלבד.
שורש כל הנפשות - אחד הוא, כל הנפשות יונקות את חיותן מנשיא הדור. גם כשיורדות הנשמות לגוף נמוך ביותר הן אינן משנות את מהותן האלוקית.
נמצא,שלכל יהודי יש נפש אלוקית.
טקסט
| פרק ב | ||
|---|---|---|
| פרק ב ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחת בי וכמו שנאמר בזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח" פירוש מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח:
כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה כדכתיב בני בכורי ישראל בנים אתם לה' אלהיכם פירוש כמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא אלא הוא וחכמתו אחד וכמו שכתב הרמב"ם*
ובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ולדבקה בו שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה שהוא יתברך וחכמתו אחד והוא המדע כו' [והפושעים ומורדים בתלמידי חכמים יניקת נפש רוח ונשמה שלהם מבחינת אחוריים של נפש רוח ונשמת תלמידי חכמים] ומה שכתוב בזהר ובזהר חדש שהעיקר תלוי שיקדש עצמו בשעת תשמיש דווקא מה שאין כן בני עמי הארץ כו' היינו משום שאין לך נפש רוח ונשמה שאין לה לבוש מנפש דעצמות אביו ואמו וכל המצות שעושה הכל על ידי אותו הלבוש כו' ואפילו השפע שנותנים לו מן השמים הכל על ידי לבוש זה ואם יקדש את עצמו ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו ואפילו היא נשמה גדולה צריכה לקידוש אביו כו' אבל הנשמה עצמה הנה לפעמים נשמת אדם גבוה לאין קץ בא להיות בנו של אדם נבזה ושפל כו' כמו שכתב האר"י ז"ל כל זה בליקוטי תורה פ' וירא ובטעמי מצות פ' בראשית: |
סיכום
למרות שנפשות כל ישראל הוא אחד - באלוקות ממש (כנפיחה היוצאת מפנימיות האדם), הן נמשכת לכל אחד לפי דרגתו הוא (כטיפה היורדת ומשתנה בבטן האם ממדרגה למדרגה).
עניין זה נכון הן בכלל והן בפרט:
בכלל: בדורות הראשונים היו נשמות מעולות שבבחינת ראש, ואילו בדורות האחרונים הנשמות בבחינת עקב.
ובפרט: גם בכל דור בפני עצמו ישנן נשמות שבבחינת ראש (הצדיקים שבכל דור), ונשמות שבבחינת עקב (עמי הארץ).
כל אחד ואחד מאנשי הדור - ואפילו המנגדים לנשיא - מקבל את חיותו מנשיא הדור (כשם שכל אברי האדם - ואפילו העקב - קשורים לראש ומקבלים ממנו את חיותם). אך כל זה (שלכל יהודי יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש) הוא רק לגבי הנשמה עצמה, שונה הדבר בתכלית לגבי לבושי הנשמה (=כוחות המחשבה הדיבור והמעשה של האדם): הם אינם שווים, ואינם באים ממקור אחד, ותלויים בקדושת הזיווג.
צילום דפוס התניא
-
עמוד 1
-
עמוד 2
-
עמוד 3
מושגים יסודיים
| הקודם: פרק א |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק ג |
- ↑ הביאור מסתיים בפרק ה