מנחם מענדל פוטרפס
המשפיע הרב ר' מנחם מענדל פוטרפס - ידוע בכינויו: "ר' מענדל" -נולד בכ' תשרי תרס"ז בעיר פלשצניק שנמצאת ברוסיה הלבנה. אביו ששמו הוא גם כן מנחם מענדל, נפטר במגיפת הטיפוס שהשתוללה באותה עת - עוד לפני שהוא נולד. עקב כך אמו קראה לבנה על שם אביו.
ר' מענדל הפך למושג ולסמל עוד בחייו, היה דוגמא ומופת של חייל המבצע כל פקודה שניתנה לו, אם זה בניהול מחתרתי של ישיבות תומכי תמימים תחת עיניהם הפקוחות של אנשי הנ.ק.וו.ד, תוך גיוס כספים באמצעים שונים ומשונים ואם זה בפיקוד וניהול בריחת מאות ממשפחות אנ"ש מברית המועצות בתום מלחמת העולם השנייה, אם זה בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש בלונדון ואם זה בתפקידו כמשפיע של ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד.
כל מקום ותחנה בחייו של ר' מענדל, הייתה מלאה וגדושה באירועים מסעירים ודרמטיים שהותירו את חותמם על חסידי וחסידות חב"ד, ובכל מקום שכזה, היה לר' מענדל תפקיד מרכזי ומשמעותי אותו מילא בנאמנות ובמסירות תוך התעלמות מוחלטת מהסכנות האורבות לפתחו. אך דומה, כי גולת הכותרת של כל פעילתו העניפה ומעשיו הרבים - הם משרתו כמשפיע בישיבת תומכי תמימים. ר' מענדל העמיד דור של תמימים - מקושרים ומסורים בלב ונפש לכ"ק אדמו"ר שליט"א. בשיעורי החסידות, בהנהגותיו בהליכותיו, בשיחותיו האישיו עם התלמידים תוך דאגה לשלומם, ובעיקר בהתוועדיותיו המעשירות והמרתקות, החדיר והשריש ר' מענדל במושפעיו את הצורך ואת העומק בהתקשרות אמיתית לנשיא הדור.
הוא אף זכה להיות 'חסיד משולש' חסיד של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, לאחרי זה של בנו וממלא מקומו כ"ק אדמו"ר הריי"צ ושל כ"ק אדמו"ר שליט"א. כמו כן, היה ידוע במשליו הרבים בעבודת ה', וגם בפרקי התניא שדירבן את תלמידיו ומושפעיו לחזור בעל-פה. דגש מיוחד שם על לימוד 12 פרקים ראשונים וגם את ההקדמה לתניא.
הילד היתום
הסבתא מרת רחל לאה
ר' מענדל גדל אצל סבתו רחל-לאה מנעוועל, אחייניתו של החסיד המפורסם ר׳ חנוך הנדל קוגל. סיפורים רבים מהלכים על אשה זו. היא הייתה ידועה כמהדרת במצוות בצורה מופלאה ביותר. יש אף אגדה כי היא נהגה ללבוש טלית קטן. בפסח הייתה מוסרת נפשה עבור הידור המצות. החל מקצירת החיטים וכלה ברידוד הבצק. היא מעולם לא בקשה שכר עבור עבודתה זו, פרט למה שבקשה באופן אישי: שכמות המצות המגיעה לה, תהא מהמצות הראשונות של התנור הראשון.
בין החסידים מהלכת שמועה כי בא' השנים היתה מחלוקת מסוימת בינה לבין החסיד הנודע ר' ישראל נח בלניצקי - למי משניהם מגיעות המצות הראשונות של התנור הראשון. משלא מצאו פשרה, הלכו לבית דין, ושם להפתעתם פסקו שהצדק עם מרת רחל-לאה ולה מגיעה מצות אלו. (יש לציין שלא ברור מתי והיכן אירע סיפור זה, מכיון שכאמור הסבתא גרה בנעוועל ואילו ר' ישראל נח בליניצקי התגורר בקרעמנצ'וג).
בשנת תר״פ, כשלא היה אפשר להתקשר לרבי, היו החסידים בחרקוב פונים לרחל-לאה לייעוץ.[1]
ביחידויות אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב
הסבתא היתה ידידת נעורים של הרבנית שטערנא שרה ומתי שהייתה מגיעה לליובאוויטש, היתה באה לביתה ושם לצד מיחם תה - כפי שהיה נהוג אז אצל המשפחות המיוחסות - היו יושבות ומשחחות בסיפורי חב"ד ובמנהגי החסידים.
היחידות הראשונה
כשביקרה בליובאוויטש בשנת ה'תרע"ה, הביאה עמה את נכדה ר' מענדל שמלאו לו אז שמונה שנים. באחת מפגשותיה הקבועות אם אשת כ"ק אדמו"ר הרש"ב, ביקשה מהרבנית שתכניס את ר' מענדל ליחידות אצל הרבי נ"ע. כמובן שהרבנית הסכימה ובחפץ לב, ולאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו). והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.
נהפך למנהג קבע
מעתה, נהפך הדבר למהג קבוע. כמעט מידי שנה, לקחה הסבתא מרת רחל-לאה את מנחם מענדל לליובאוויטש (ולאחר מכן לרוסטוב), והפעם האחרונה שזכה לשהות בצל קורתו של הרבי הרש"ב - היה בחודש תשרי ה'תר"פ כשהיה בן 13 שנים.
התמים מענדל פוטרפאס
בסוף שנת ה'תר"פ, חזר מנחם מענדל לאמו, אך לא שהה שם הרבה זמן. עד שנת ה'תרפ"ד למד במחתרת בעיר קרמנצ'וג, וכשהבולשת הסובייטית חשפה את הישיבות המחתרתיות הוא נאלץ לברוח, ושנה לאחר מכן החל ללמוד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוויל עד שנת ה'תרפ"ט - שאז נסגרה הישיבה על-ידי השלטונות - והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.
לאחר מכן המשפיע ר' מענדל סיפר על ימים אלו:
הוא סיפר שכל ליל שישי הם היו ערים כולם. בעלי הנגלה היו לומדים נגלה, הבחורים החסידיים למדו חסידות, וכל אחד למד תורה כאוות נפשו. היו גם כאלה שאהבו את ה"חסידישע דברים בטלים"; הוא בעצמו נמנה אז על "בעלי הנגלה", אך מידי פעם נמשך גם לחבורת השובבים והיה "מאזין" לדיבוריהם.
הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו ר' זלמן משה היצחקי הרה"ת ר' יצחק הורביץ הי"ד (איצ'ה דער מתמיד), ר' יחזקאל (חאטשע) פייגין, ועוד.
השידוך והחתונה
התקופה שלפני
לפני כן, סופר על סגירת הישיבה בשנת ה'תרפ"ט. ר' מענדל הגיע אז לוויטבסק שם המשיך בלימודיו; ושנה לאחר מכן בהיותו בן 23 שנים, הוא נקרא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. הוא זוכר היטב את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה לרב העיר הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק - אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א - לבד מאי אילו חורים ש"באיצטלא של חסידות", היו מצרים את רגליו, מצקים לו ול"ע גרמו לו למורת רוח גדולה.
מטפל בשידוכי אחיותיו
ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב. למרות היותו בן הזקונים - הצעיר שבמשפחה, החל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן ל"בני-עליה", שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרה"ח ר' בן ציון שם טוב, ואחותו הצעירה נישאה להרה"ח ר' יהושע זלמן סרברנסקי מאוסטרליה.
השידוך
באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מעולים ומכובדים. כשהצטברו אצלו מספר הצעות, הוא העביר אותם לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה אז בפולין, וכעבור זמן מה הגיע המענה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - היה זה ר' בן ציון רובינסון, אשר כמובן התגורר בקאראלעוויץ והוא גם הציע לר' מענדל את בתו".
ר' מענדל קם ונסע לקאראלעוויץ והתאכסן בשבת קודש בביתו של חמיו לעתיד, ובאותה שבת קודש ערכו קידוש כדת וכדין. ר' מענדל "לקח" הרבה משקה והתוועד עם הציבור, ובסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר החצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שומעות אוזניו את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".
ואכן, השידוך נגמר בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג - בהיותו בן 26 שנים וחצי.
אחרי החתונה
אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם זוגתו הטריה לעיר בשם יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת ממוסקבה במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הבחינו האחראים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברחבי רוסיה, בכשרונותיו, מסירותו והנהגתו של ר' מענדל וראו בו כוח שיחולל מפנה במצב, ויסייע להצלת הישיבות.
במקרה זה לא היה מדובר בצד הרוחני, אלא בבעיית המימון. החזקת משפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד, ור' מענדל נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.
הוא קיבל את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעסקים. כיוון שניחן בחוש מסחרי מפותחף ראה בעסקיו רווחים נאים, אך אף פרוטה מאלה לא עשתה את דרכה אל כיסו. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, וכל הכספים שהרוויח נמסרו על ידו לתומכי תמימים. ואכן, כל העסקים שעשה היו "שחורים" - כלומר, לא חוקיים בעליל, אך ר' מענדל נקט תמיד אמצעי זהירות מתאימים והצליח להשלים עיסקה אחר עיסקה מבלי לעורר את חשדות המטרה והבולשת. תעוזתו, חכמת החיים שרכש וכושר ההתמצאות שלו בענייני כספים, הצילה לא אחת נפשות רבות - פשוטו כמשמעו. כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, ובמקום שסכום הכסף לא נמצא במזומן על ידיו, היה ממהר ללוות את סכום הכסף ולמסרו למי שצריך.
תקופת השואה
ר' מענדל, שכאמור המשיך בתפקיד זה בהצלחה רבה - הצליח לזמן מה לנהל את חייו על מי מנוחות, כמו רבים אחרים מחבריו ורעיו. אך כשכוחות הנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, בלית ברירה, ברח עם בני משפחתו ממוסקבה, ולאחר נדודים רבים הגיע ר' מענדל לעיר סמרקנד, שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען הישיבה המקומית. שם פגש ר' מענדל ברבים מאנ"ש ופליטי פולין שהגיעו לפניו, ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מידי יום ביומו ביחד עם ילדיהם. כאמור, התגנבו סיפורים מפה לאוזן אודות פעולותיו של ר' מענדל - ושמעו יצא למרחוק. אם כן, לא פלא שרבים מאנ"ש התחננו לפניו כי יעזור להם למחייתם - ואכן, כמנהגו מימים ימימה, עשה ר' מענדל את מירב המאמצים כדי שיוכלו בני אנ"ש להכניס לפיהם דבר מה.
חוץ מזה, התמסר ר' מענדל לעבודת החינוך, וכדרכו בקודש, נטל חלק פעיל ביסוד "חדרים". החל משלהי החורף של שנת ה'תש"ג, בעיצמה של המלחמה האכזרית, ניהל את ישיבת "תומכי תמימים", שהכילה עם הזמן מאות תלמידים, כאשר המנהל הכללי היה ידידו, הרה"ח ר' יונה כהן הי"ד מפולטבה.
תקופת לבוב וגלות סיביר
בתום השואה היה מראשי העוסקים ביציאה החב"דית דרך לבוב, על כך נאסר והוגלה למשך כ-10 שנים.
בזמן שהותו מאחורי מסך הברזל בתשכ"א השתדך בנו ר שלום בער שיחי עם ב"ג בלונדון ללא אביו לצידו במכתב שהגיע , הרבי מברך,"... הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים ורב מרץ מטובי מקושרי רבותינו נשיאינו והולכי בדרכיהם דרך הקדש יקרא לה, דרך החיים, בזה העולם המעשה היום לעשותם , הרמ"מ שליט"א וזוגתו מרת לאה שתליט"א..."
משפיע בכפר חב"ד
לאחר שנות תלאה וסבל, יצא את ברית המועצות, ללונדון שם שהו בני משפחתו, היה זה בשנת תשכ"ד, אז נסע לראשונה גם ל770 לאדמו"ר שליט"א.
ר' מענדל התערב בקהילת אנ"ש בלונדון והפך לאחד מהאנשים הבולטים, לאחר פטירת הרב שלמה חיים קסלמן שהיה משפיע בתומכי תמימים כפר חב"ד, בשנת תשל"א ביקש הרבי מר' מענדל שיעבור לכפר חב"ד על מנת להיות משפיע בישיבה ר' מענדל אכן עבר לכפר חב"ד והשתקע שם כמשפיע בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. ר' מענדל נחשב למשפיע הנערץ על התמימים והחסידים.
מחשובי העסקנים
בשנים הבאות, הפך ר' מענדל לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען כפר חב"ד ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה כפר חב"ד בה היה חבר הנהלה. כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען שלוחי הרבי לארץ הקודש. ר' מענדל היה מנושאי הדגל של פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל.
אחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך ר' מענדל לעודד את הנסיעה לרבי, ואת ההתקשרות אליו.
פטירתו
לקראת חודש תשרי תשנ"ה רצה ר' מענדל לטוס לרבי מלך המשיח, כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לשהות עם בני משפחתו, חש שלא בטוב, ונשאר שם עד לפטירתו, בד' תמוז תשנ"ה, נקבר בלונדון סמוך למגורי משפחתו.
לאחר פטירתו, פורסמו בשבועון בית משיח, מספר סדרות של זכרונות וסיפורים הקשורים בדמותו החסידית. הרב חיים לוי יצחק גינזבורג אף הוציא ספר לילדים ובו סיפורים לדמותו וסיפורים מפיו.
אשתו
הרבנית לאה פוטרפס נולדה בשנת תרע"ב בעיר קארליעוויץ. ביום שלישי י' בתמוז תרצ"ג התקיימה חתונתה עם ר' מנחם מנדל פוטרפס. כשבעלה היה בגלות סיביר היא נשארה לבד עם הילדים. נפטרה בה' בכסלו תשס"ג מנ"כ בלונדון.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ר' מענדל - תולדות אמרות וסיפורים. מאת אליהו וולף (א. ד. פייגלסון). בהוצאת אש"ל - כפר חב"ד (תשנ"ט).
- המשפיע - סיפוריו של ר' מענדל. מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הוצאת ופרצת.
קישורים חיצוניים
- ר' מענדל מתוועד ב-770
- ר' מענדל מכריז "יחי" כנס חיזוק, ניסן תשנ"ד
- מ. פריד ר' מענדל מטרפד את האסיפה.. תבנית:אתר הגאולה
- ↑ נהוג אצל חסידים שכשאי אפשר לשאול לרבי שואלים לחסיד מבוגר (ואם גם זה אי אפשר שואלים למתנגד ועושים את ההפוך).