רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

עץ משפחת אדמו"רי חב"ד

הרבנית סטערנא       שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן                                                                                                                         הרבנית שיינא   דובער - אדמו"ר האמצעי   חיים אברהם   משה   פריידא   דבורה לאה   רחל                                                                                                   ?   שפרה   אליהו   שלום שכנא אלטשולר     אברהם שיינס                                                                                                                                                                                                                                                                                     מנחם נחום   ברוך   שרה   ביילא     דבורה לאה   ברכה   מנוחה רחל   חיה שרה   אסתר מרים                                                                                                                                           הרבנית חיה מושקא           מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק                                                                                                                                                           ברוך שלום   יהודה לייב   חיים שניאור זלמן   ישראל נח   יוסף יצחק   יעקב     ראדע פריידא   דבורה לאה                                                                                                                             הרבנית שטערנא       שמואל - אדמו"ר המהר"ש       הרבנית רבקה                 לוי יצחק                                                                                                                                     שניאור זלמן אהרן     אברהם סנדר   מנחם מענדל   דבורה לאה   חיה מושקא   ברוך שניאור זלמן                                                                                       שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב       הרבנית שטערנא שרה                                                   רבי לוי יצחק   הרבנית חנה                     יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ       הרבנית נחמה דינה                                                                                                                       דובער   ישראל אריה לייב             חנה         שיינא                                                                                                             מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א     חיה מושקא

תמונת אדמו"ר הרש"ב

רבי שלום דובער שניאורסון - אדמו"ר הרש"ב הוא האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום כ' חשוון תרכ"א בעיירה ליובאוויטש לרבי שמואל (האדמו"ר המהר"ש) ורבקה שניאורסון. מייסד ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ממנה הסתעפו כל ישיבות חב"ד בעולם. הסתלק ביום ב' ניסן תר"פ ומנוחתו כבוד בעיר רוסטוב.

ביוגרפיה

הולדת

ביום כ' חשוון תרכ"א נולד אדמו"ר הרש"ב לרבי שמואל ורבקה שניאורסון, בעיירה ליובאוויטש. כשנה לפני כן, ביום י' כסלו תר"כ סיפרו אימו שראתה בחלומה את אמה, מרת שיינא ואת סבה, אדמו"ר האמצעי ואמה אמרה לה בפנים שמחות" "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה "רבקה, השומעת את מה שאבי אומר לך" ואז התעוררה משנתה. אחרי תשעה ימים, בליל י"ט כסלו, חלמה שוב והפעם באו אמה, סבה ודמות אדם זקן. אמה אמרה לה "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברך אותה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה.

לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מעורות שחוטים וכשרים. אדמו"ר הצמח צדק ציווה כי תחילת כתיבת הספר תורה תהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד שלום דובער.

תספורת

בשנת תרכ"ד, כשאדמו"ר הרש"ב הגיע לגיל שלש, אמר אדמו"ר הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש שאת התספורת יעשו בחשאי והוסיף שבערב, לפני היכנסו לגיל שלש, יביאו את הילד שישן בחדרו. בבוקר כששלום דובער קם משנתו, אמר אדמו"ר הצמח צדק למשרת ר' חיים בער חיימסון שיטול את ידיו של הילד ואדמו"ר הצמח צדק אמר עם הילד את ברכות השחר וענה אמן אחר ברכותיו. לאחר התפילה קרא לבנו וכלתו, הורי הילד, ואמר להם: "פך השמן הרוחני שנתן מורנו הבעל שם טוב לתלמידו מורנו הרב המגיד ממזריטש למשוח את אדמו"ר הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - אדמו"ר האמצעי, ואני הנה בכוח זה משחתי אותך ובכח זה הנני מושח את הילד". אחר כך הוכנס אדמו"ר הרש"ב ל"חדר" שהיה בחדר השני של בית-המדרש הקטן אצל אדמו"ר צמח צדק ובכל יום היה נכנס עם אחיו רבי שניאור זלמן אהרן שניאורסון אל הסב, אדמו"ר הצמח צדק, שהיה משתעשע איתו ומתעניין בלימודיו.

שידוך

בילדותו שהה אדמו"ר הרש"ב רבות בבית סבו אדמו"ר הצמח צדק. באחד הביקורים נכח שם בנו ר' יוסף יצחק עם בתו שטערנא שרה. אדמו"ר הצמח צדק אמר עליהם: "חתן וכלה". שאל ר' יוסף יצחק את אביו: שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה? השיבו אביו: זה הקטן יגדל ממך!^{[דרוש מקור]}

ביום י' סיוון תרכ"ה נכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים להיות סמוכים על שולחנו. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים להיות סמוכים על שולחנו. הסבא – אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'תרל"ה בירושלים.

חתונה

במוצאי שבת פרשת תצא, ביום י"א אלול תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש. התכנון היה שמיד אחרי החתונה יחזרו החתן והכלה יחד עם רבקה שניאורסון לליובאוויטש, אך בעקבות עיכוב לא צפוי הגיעו לליובאוויטש רק במוצאי שבת.

בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' באלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר דא"ח וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת מוחין דאימא ולכן נוסעת אם החתן, ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה מוחין דאבא, אהיה גם אני עצמי שם".

אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש שטריימל בחתונתו ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה היה מונח קופסא ובה היה כובע אותו התכוונו החתן ואמו להעניק לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש לראותו והוא לקח את הכובע והסיר ממנו את הנוצה.

מיד לאחר החתונה אמר אדמו"ר המהר"ש לבנו שיאכל רק בשולחן נפרד בגודל מסויים. במשך שש עשרה שנים אכל הרש"ב על אותו שולחן מבלי שידע מדוע. את סדר יומו מילא אדמו"ר הרש"ב בלימוד תורה.

קבלת הנשיאות

ביום י"ג תשרי תרמ"ג הסתלק אדמו"ר המהר"ש, אביו של אדמו"ר הרש"ב. דבר זה השפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. במשך כאחת-עשרה שנים נמשכה תהליך קבלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב. תחילה נהג רק לומר מאמרי חסידות ברבים (דבר שבדרך כלל היווה את האות לקבל הנשיאות) ובשנת תר"נ החל לקבל אנשים ליחידות באופן זמני ורק בראש השנה תרנ"ד, החל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, להפיצם וללמוד אותם.

מספר ימים לאחר ההסתלקות, ביום שני של חג הסוכות, אמר אדמו"ר הרש"ב מאמר. בחנוכה אמר מאמר נוסף. מאמרים אלו הועתקו ונשלחו לחסידים שקיבלום בשמחה.

בשנת האבילות נהג אדמו"ר הרש"ב בנהגות מיוחדות; הוא היה מתפלל בחדרו של אביו ולאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. הוא לא הסכים לקבל אף אחד ולא ענה לשאלות או לבקשת עצה. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה ובכללות היה עסוק בהתבודדות ובעבודה עם עצמו ובתוך עצמו. במהלך השנה ובשנים שאחרי כן, נסע מספר פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.

בחודש אלול תרמ"ג, לקראת סוף שנת האבילו, נכנסו החברים המלמדים, הרב שמואל גרונם אסתרמן והרב משה אל הרב אברהם מזמבין כדי לשלאול אותו האם להמשיך לנסוע לליבאוויטש אחרי הסתלקות אדמו"ר המהר"ש, כאף אחד מבניו לא קיבל על עצמו את הנשיאות. השניים הוסיפו שכיוון שהם חוששים שמא יש להם נטיה להימנע מהנסיעה, כדי לחסוך בעלות הנסיעה, לכן הם מוסרים לו מראש את כספי הוצאות הנסיעה שיחלק לצדקה לפי דעתו. ר' אברהם השיב להם כי אינו מקבל את הכסף ועליהם לנסוע לליובאוויטש כפי שהורגלו בכל שנה. הוא הוסיף שלולא זקנותו וחולשתו, גם הוא היה נוסע לליובאוויטש.

לקהילת החסידים היה חשוב מאוד שאדמו"ר הרש"ב יקבל הנשיאות באופן רשמי ומלא. בהזדמנות מסויימת אמר ר' גרשון דובער מנעוול לאדמו"ר הרש"ב, על סירובו לקבל את הנשיאות: "אדמו"ר הזקן הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?" כששמע זאת אדמו"ר הרש"ב הוא פרץ בבכי. לאחר בקשות והפצרות רבות, ניאות לקבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ומלא.

בתקופת נשיאותו הוא פעל רבות לשיפור מצבם הגשמי והרוחני של היהודים בכלל ויהודי רוסיה בפרט. בערך בשנת תר"נ החליטה ממשלת רוסיה לגרש את כל היהודים ממוסקבה. אדמו"ר הרש"ב ניסה בדרכים שונות לבטל את הגזירה, ללא הצלחה. בזמן ביצוע הגזירה הוא דאג ליישב את יהודי מוסקבה במקומות הולמים. הרבה מעסקנותו הציבורים נעשה ביתוף פעולה עם גדולי האדמו"רים והרבנים. עם חלקם היה בקשר מכתבים רצוף ובכמה מקרים אף נפגש עם כמה מהם.

התייסדות תומכי תמימים

חידושו של אדמו"ר הרש"ב - לימוד חסידות והנהגת החסידים מגיל הבחרות. בשלהי תרנ"ז הקים את ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, בה החלו לראשונה בחורים ללמוד חסידות ולהתחנך בדרכי החסידות.

היה זה ביום ראשון ט"ו אלול תרנ"ז בעיצומם של ימי השבע ברכות של בנו אדמו"ר הריי"צ, כאשר קרא אדמו"ר הרש"ב ועידה בה השתתפו כ – 50 איש מבחירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש לרגל החתונה והודיעה על החלטתו לייסד את ישיבת "תומכי תמימים" בה ילמדו נגלה וחסידות על מנת להאיר אור ושהתלמידים יהיו יראי אלוקים, עובדי ה' מקרב לב ואמת. ביום שלישי י"ז אלול הרש"ב בחר את 18 התלמידים הראשונים.

שלוש שנים אחרי הקמתה של הישיבה, בשמחת תורה תרס"א, נשא הרבי הרש"ב שיחה בפני תלמידי התמימים, המבוססת על דברי חז"ל "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו". בשיחה זו הסביר הרבי את העומד בפני תלמידי התמימים בישיבתו, והציב נקודות נוספות בעבודה המוטלת על תלמידי התמימים, המכונים "חיילי בית דוד".

מליובאוויטש לרוסטוב

בחודש חשוון תרע"ו (ימי מלחמת העולם הראשונה) כאשר הגרמנים התקרבו לעיר סמולנסק הסמוכה לעיירה ליובאוויטש, עזב אדמו"ר הרש"ב את העיר. כשעלה עם בני ביתו על המרכבה אמר לבנו, אדמו"ר הריי"צ, כי בחודש מרחשוון הגיע אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש והתיישב בה, ועתה - ק"ב שנים לאחר מכן, אנו עוזבים את ליובאוויטש.

בתחילה לא היה ברור היכן יתיישב הרבי. את יום הולדתו בכ' מרחשוון חגג בגלותו בעיר אוראל. כאן הגיעה בקשת קהילת היהודים ברוסטוב ע"נ דון, שבניהם למדו בתומכי תמימים ליובאוויטש, שהרבי יבוא לגור עימם, כשהוצאות בית הרבי עליהם. הרבי קיבל את בקשתם, ועבר לרוסטוב.

במהלך התוועדויות נהגו החסידים לנגן לפניו את ניגון רוסטוב ועל ניגונו של ר' אשר מניקולייב אמר: 'בניגון זה התפילה טובה יותר. אפשר לרחוץ בו את הכלי בדמעות חמות ושיר זה עוזר לפתיחת הלב'.

בזמן ישיבת הרבי ברוסטוב, הגיעו חסידים רבים שנמלטו מאימת המלחמה והתיישבו בסמיכות לרבי - בעיר רוסטוב ע"נ דון.

תמונתו

תמונת אדמו"ר הרש"ב צולמה בשנת תר"פ כאשר הייתה מחשבה שאדמו"ר הרש"ב יעזוב את רוסטוב וייסע לטורקיה.

באותו הזמן הייתה גרוזיה מדינה עצמאית, וכל משרדי ממשלתה נמצאו בבתי מלון ברוסטוב. במשרד האוצר עבד יהודי אחד בשם שרייבר ובראש השנה התפלל בבית הכנסת של אדמו"ר הרש"ב משום שהיה בקרבתו, ועל ידו נודע לאנ"ש שממשלת גרוזיה עומדת להעתיק מושבה לטורקיה באוניה, מכיון שהבולשיביקים קרבים ובאים. בדעתם של כמה חסידים עשירים עלה הרעיון שגם הם יעתיקו את מושבם לטורקיה והציעו שגם אדמו"ר הרש"ב יהגר איתם. הם הציעו את הענין לפני הרבנית שטרנא שרה וגם היא הסכימה. כאשר הציעו זאת לרבי הרש"ב הסכים גם הוא ואז צלמו אותו.

האוניה שבה עמדו להפליג לטורקיה הייתה מוכנה, וגם חלק גדול של חפצי הבית נמכר. אך בוקר אחד יצא הרבי הרש"ב מחדרו ואמר לבני ביתו שהוא מתחרט והחליט שלא לעזוב את המדינה, והוסיף בקשה: שלא יוסיפו לשאול מדוע ולמה.

הסתלקותו

ביום חמישי בלילה, כ"א באדר תר"פ. עייפות ניכרה על פניו של הרבי, וחולשה מוזרה תקפתו. למחרת, יום שישי בבוקר, התגברו כאביו של הרבי וחומו עלה וטיפס. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לבית הרבי שהגיע לביתו קבע לאחר בדיקה, כי אין זו אלא 'אינפלינציע קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש הרבי לעשן, אלא שלפתע חש שלא בטוב וכמעט הגיע לעילפון. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים, ומיהרו לקרוא לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו של הרבי. בשחריתו של יום ראשון, כ"ד באדר, כבר נזקק הרבי לסיוע ליטול את ידיו הקדושות.

במהלך כל ימות השבוע שהו בבית הרבי, הרופא הקבוע ד"ר לנדא, ולצדו עוד רופאים מומחים שונים שהוזעקו לעת הצורך אל מיטתו של הרבי.

ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור זאוואדסקי שערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם כבר ציפו לו הרבנית ובן הרבי, הריי"צ, יחד עם החסיד הרב שמואל גוראריה. הפרופסור החמיר באבחנתו, והביע חששו למחלת ה'סיפנאי' (טיפוס), מחלה קשה ומידבקת.

במשך כל ימי מחלתו, היה הרבי אפוף במחשבותיו, ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות.

ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפותו של ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ, והפרופסור המחמיר זאוואדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו לטפל בו באמצעות כוסות רוח. כמו כן הורו לתת חמש זריקות במשך היום והלילה.

בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפותם של ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי, ובהשתתפותו המיוחדת של הפרופסור הידוע קאסטאריאן. ההחלטה הייתה שינוי שיטת טיפול, כדי להקל על הרבי עד כמה שניתן.

למחרת, יום השבת, התגברה החולשה משעה לשעה. בשעה חמש אחר הצהריים, שעת 'רעווא דרעווין' נכנס לחדרו הרב יחיאל צבי גוראריה הי"ד ועמד לא הרחק ממיטתו של הרבי. בעודו עומד כך, לפתע השתנה גוון פניו של הרבי, וסברו הפך למאויים עד שהיה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, ממש כמו בזמני הדבקות המיוחדים שהיו מאז ומקדם.

הרופאים שהוזעקו אל החדר, מיששו את זרועו של הרבי ובדקו את הדופק. הם לא חסו על כוחם ועשו כל אשר לאל ידם כדי להקל על הרבי. רק לאחר מכן סיפרו כי במשך השבת כולה כמעט ולא היה דופק; אמנם הם ידעו את המצב לאשורו כי אין תקווה על פי הטבע, אולם נמנעו מלגלות זאת לבני הבית ולחסידים המקורבים.

הבן היחיד, אדמו"ר הריי"צ, לא מש ממיטתו של אביו. בשעה עשר בלילה, מוצאי שבת, פקח לפתע הרבי את עיניו והביט בבנו. הבין הבן את הרמז וזה רכן אליו קרוב יותר, מקשיב בתשומת לב לדברי אביו. שלא כרגיל בימים האחרונים, קולו של הרבי היה צח וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד".

פניו של הריי"צ החווירו בבהלה עמוקה. זו לא נעלמה מעיניו הבוחנות של אביו, נענה בתוכחת מוסר אוהבת: "התפעלות? התפעלות? מוחין! מוחין!"

ברגעים אלה הועבר הרבי על מיטתו אל ה'זאל' הגדול.

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת כאשר הרבנית הגישה כוס קפה. שפתיו של הרבי החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. כשאחד המקורבים רכן, שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם אדמו"ר הזקן בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא במוצאי שבת קודש.

לאחר השעה שתיים בלילה, מרים לפתע הרבי את ידו הק' כששפתיו שוב רוחשות. הרבי הריי"צ שעומד כל העת ליד המיטה, ראשו רכון בדאגה עמוקה, מבין כי אביו הרבי רוצה לברכו. הוא מרכין עוד יותר את ראשו עד שידיו של הרבי היו על ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש בנותיו של הרבי הריי"צ.

הרבי הריי"צ מבקש מכל הנוכחים לעזוב את חדר ה'קבינט', מלבד בני המשפחה. כל הנוכחים יוצאים החוצה, גם הרופאים.

ארבע לפנות בוקר. ניכר כי אלו הרגעים האחרונים. עיניו של הרבי עצומות בדבקות איומה והנשימה הולכת ונחלשת. בפעם האחרונה פוקח הרבי את עיניו, הביט בבנו יחידו, ושתי דמעות גדולות זולגות מעיניו הטהורות, ומיד נעצמות שוב. עוד תנועה קלה מצד הרבי, יישר את ראשו, תיקן ידיו ורגליו, ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה.

לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".

הלוויתו

בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלווייה רבתי מבית הרבי בדרכה אל 'בית החיים' הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. עוד קודם לכן ערכו זקני אנ"ש ונכבדיו את הטהרה בחיל ובסילודין. אלה העידו כי פניו הטהורות של הרבי היו כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו.

את ארון הקודש עשו מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של הרבי. מלבד התכריכים היה הרבי עטוף בטלית השבת שלו עמה התפלל בימיו האחרונים.

במשך כל ההלווייה נשאוהו רק תלמידי התמימים ואחדים מזקני אנ"ש, כאשר מסביב הולך עם רב וגדול, אבל ושחוח מהאבידה הגדולה.

רגע לפני הקבורה, פנה הרבי הריי"צ אל הרב אברהם ברוך פבזנר הרב אליעזר קרסיק ועוד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי, ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים בליובאוויטש.

העברת ה'ציון'

החסידים ברוסטוב עשו רבות בכדי לשמור על אוהל הרבי הרש"ב. בחורף תרצ"ט, כאשר שלטונות רוסטוב התכוונו להרוס את בית-העלמין בו שכן ה'ציון' על מנת לבנות על שטחו בניינים חדשים, היה ברור כי יש צורך להעביר בדחיפות את גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155.

את כל השאלות בונגע להעברת גופו הקדוש החסידים הפנו לאדמו"ר הריי"צ שהסכים להעברה, ובנוגע להלכות הקשורות בכך, הורה להתייעץ עם מחותנו הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון.

קבוצת חסידים בהם נמנו: ר' צמח קוטמאן, ר' מענדל קאנטאר (משרת בבית הרב), ר' משה וולף לאבאק, ר' נחמן לאקשין, ר' אברהם קאצנלסון, ר' יונה איידלקופ ועוד) קיבלה על עצמה תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה במקווה), אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה בלי מסמרים, ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. מיד לאחר בקשת מחילה, החלו בחפירת ה'ציון'. לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - הגוף הקדוש היה שלם, והטלית שהייתה אף היא שלימה כיסתה את הזקן ופניו הקדושות של הרבי. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר, והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד.

כאשר הגיעו ל'ציון' החדש, עשו כפי אשר ציווה עליהם רבי לוי יצחק נ"ע.

מספריו

• "קונטרס התפילה" - קוטנרס מיוחד לתלמידי התמימים ובו ביאור עניין עבודת התפילה.
• "מענה לשון" - קונטרס ובו הסדר שהנהיג אדמו"ר הרש"ב לומר על קברי הצדיקים.

ראו גם

• משפחת אדמו"ר הרש"ב
• ימי חב"ד - אדמו"ר הרש"ב
• חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב
• ספרי אדמו"ר הרש"ב
• ניגוני אדמו"ר הרש"ב

לקריאה נוספת

• ספר התולדות, אדמו"ר הרש"ב
• אשכבתא דרבי תיעוד מלא על המחלה האחרונה, ההסתלקות וההלוויה, כולל פלפולים על הנהגתו בימי חוליו.
• גזע חסידים (ספר) התיעוד המלא על העברת קברו.
• אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב
• ליובאוויטש וחייליה
• שמועות וסיפורים