נזיר: הבדלים בין גרסאות בדף
(הפניה לדף מסכת נזיר) |
(חלק מועתק מויקיפדיה, ויקישיבה וויקימקדש ועוד.) תגית: הסרת הפניה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך=כן}} | |||
{{פירוש נוסף|נוכחי=איש שקיבל על עצמו דין נזירות|אחר=מסכת ב[[משנה]]|ראו=מסכת נזיר}} | |||
'''נזיר''' הוא [[איש]] או [[אישה]] שקיבלו על עצמם כ[[נדר]] איסורי נזירות. עיקרי איסור הנזירות הוא איסור שתיית [[יין]] ואכילת [[ענבים]] ותוצרתם, איסור [[תספורת]] וגילוח [[שער]] הראש, ואיסור [[טומאת מת|להיטמא למת]], כל אלו למשך תקופת זמן מוגדרת, הנקראת "ימי נזירות". | |||
הזמן המינימלי של ימי נזירות הוא 30 יום. | |||
==משמעות המילה== | |||
[[רש"י]]{{הערה|[[פרשת נשא]] ו, ב.}} כותב: "אין נזירה בכל מקום אלא לשון '''פרישה''', אף כאן - שפירש מן היין", ומכאן שמשמעות "נזיר" הוא "פרוש", במובן של פרישה מן ה[[חומריות]]. | |||
לעומת זאת, ר' [[אברהם אבן עזרא]] הציע אחרת: "ויש אומרים, כי מלת 'נזיר' - מגזרת נזר, והעד: 'כי נזר אלהיו על ראשו', ואיננו רחוק. דע כי כל בני אדם עבדי תאוות העולם; והמלך האמיתי, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו - כל מי שהוא חפשי מן התאוות"{{הערה|[[אבן עזרא]], שם.}}. הוא מפרש שהמילה "נזיר" אינה נגזרת מהפועל "להזיר", אלא מהמילה "נזר". "נזיר" הוא נסיך, היינו: המוכתר בנזר (כתר). | |||
==טעם הנזירות== | |||
[[חז"ל]] בתחילת [[מסכת נזיר]]{{הערה|[[תלמוד בבלי]] ב, א.}} מבארים שסמיכות הפרשיות בתורה של פרשת [[סוטה]] ופרשת נזיר היא מכוונת: לרמז כי הגורם העיקרי לזנות הסוטה הוא ה[[יין]], ממנו מצווה הנזיר לפרוש. ולכן "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", כדי שלא יגיע גם הוא לידי חטא. | |||
[[ספר החינוך]] כותב שהטעם העומד מאחורי האיסורים הנוהגים בנזירות הוא לגרום לאדם לשרת את בוראו בצורה מיטבית, מבלי שיפריעו לו ה[[תאוה|תאוות]]. לכן מוטל על הנזיר להיות פרוש מן היין שמסמל את תענוגי העולם, ועליו גם לגדל פרע את שערו, משום שגם גידול השער מורה על הכנעת היצר ליופי ולאסתטיקה{{הערה|ספר החינוך מצווה שע"ד.}}. טעם הפרישות מ[[טומאת מת]] הוא משום שהטומאה מורה על חולשת כוח ה[[שכל]], ואדם שרוצה לעבוד את בוראו בשלמות ראוי לו שישמור על [[טהרה|טהרתו]]{{הערה|1=ספר החינוך מצווה שע"ה ומצווה שס"ב.}}. | |||
==קבלת הנזירות== | |||
האדם שאמר "הריני נזיר" - נעשה נזיר{{הערה|[[מסכת נזיר]] ב, א ב[[רש"י]].}}, ונאסר בטומאה, תגלחת, והיוצא מן הגפן{{הערה|[[משנה]] נזיר תחילת פרק ו.}}. | |||
ניתן לקבל את הנזירות רק ב[[דיבור]], אך לא ב[[מחשבה]]. ניתן להתנות בשעת קבלת הנזירות{{הערה|[[תוספות]] נזיר יא, א דיבור המתחיל דהוי, מוכיח מהגמרא שם.}}. | |||
==דיני הנזירות== | |||
אם בכל זאת נטמא הנזיר למת בשגגה, עליו [[טבילה במקווה|לטבול]] כדי להיטהר, וביום השביעי לטבילתו יגלח את ראשו. למחרת, ביום השמיני, יביא שני תורים או בני יונה ל[[קרבן]], וכן אשם נזיר, ואחר כך עליו שוב להתחיל למנות שוב את ימי נזירותו. | |||
כאשר ימלאו ימי הנזירות יבוא הנזיר אל ה[[מקדש]], יביא איתו קורבן ולאחר ההקרבה יגלח את [[שערות]] ראשו. | |||
דיני הנזירות הם כדיני [[נדר]], הבעל יכול להפירם, אם אינו מקיים את הנזירות עובר בבל תאחר. | |||
נזיר שנטמא למת בתוך ימי נזירותו, תקופת הנזירות מתבטלת. הנזיר צריך להיטהר מטומאתו, וביום השביעי שבו נשלמת טהרתו, הנזיר מגלח את שערו. ביום השמיני לטהרתו מביא הנזיר קרבנות המיוחדים לנזיר טמא, שהם - שני תורים או שני בני יונה, אחד ל[[עולה]] ואחד ל[[חטאת]]. כמו כן מביא [[כבש]] בן שנתו ל[[אשם]]. לאחר מכן מתחיל הנזיר את נזירותו מחדש{{הערה|[[פרשת נשא]] ו, ט - יב.}}. | |||
נזיר שהשלים את ימי נזירותו בטהרה, מביא קרבנות נזיר טהור, שהם - כבשה בת שנתה ל[[חטאת]], כבש בן שנתו ל[[עולה]], וקרבן ייחודי, [[איל]] ל[[שלמים]], הנקרא איל נזיר{{הערה|[[פרשת נשא]] ו, יג - יד.}}. | |||
הנזיר מגלח את שערו ב[[לשכת הנזירים]]{{הערה|[[מסכת מידות]] ב, ה.}}. לאחר שהנזיר מביא את קרבנותיו רשאי לשתות יין{{הערה|[[פרשת נשא]] ו, כ.}}. | |||
==נזירים בהיסטוריה== | |||
הידוע ביותר בהיותו נזיר היה השופט [[שמשון]]. הוקדש לנזירות על ידי המלאך עוד בטרם נולד{{הערה|שופטים יג.}}, ועל שמו נקראת נזירות מבטן בשם "נזירות שמשון". | |||
ה[[רוגוצ'ובר]] סובר ש[[יוסף הצדיק]] היה נזיר עולם{{הערה|צפנת פענח על התורה [[בראשית]] מא, יד.}}. | |||
גם [[שמואל הנביא]] היה נזיר מבטן, כפי שהקדישה אותו אמו [[חנה]] בתפילתה: "ומורה לא יעלה על ראשו"{{הערה|שמואל א א, יא}}. | |||
בגמרא{{הערה|נזיר ד, ב}} מספר [[שמעון הצדיק]]: "אדם אחד שבא אלי מן הדרום (כלומר: נזיר שבא למקדש לגלח שיער נזרו), יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני? מה ראית לשחת שער נאה זה? אמר לי: רועה הייתי לאבי בעירי, והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: ריקה! מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולעה! העבודה (לשון שבועה) שאגלחך לשמים! עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: כמותך ירבו נזירים בישראל, עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'". אף [[אבשלום]] היה נזיר עולם{{הערה|[[מסכת נזיר]] ד, ב.}}. | |||
==כיום== | |||
אחרי חורבן [[בית המקדש]], אין אפשרות להקריב את ה[[קרבנות]] ההכרחיים לצורך סיום תקופת הנזירות והתרת איסורי הנזיר בהעדר ה[[מזבח]], ועל כן נזיר שנדר נזירות לפרק זמן מוגבל אינו יכול לסיימה. מסיבה זו לא מקובל כיום לנדור נזירות, משום שהאיסור יימשך לכל ימי חיי הנזיר. לכן אסור כלל לקבל נזירות בזמן הזה, בו הכל בחזקת טמאי מתים ואין אפשרות להיטהר על ידי [[מי חטאת]]. אמנם אין ההלכה כדעה זו, ולכן היו בודדים שנדרו נזירות קבועה גם בזמן הזה. | |||
===בדורות האחרונים=== | |||
הרב [[יוסף רוזין]] רבה של דווינסק נהג לגדל את שער ראשו, ויש הטוענים שנהג בכך מטעמי נזירות. | |||
הרב [[הרב הנזיר|דוד כהן]] הידוע בכינויו: "הרב הנזיר", מראשי [[ישיבת מרכז הרב]], היה ידוע כנוהג במנהגי נזירות. | |||
==ראו גם== | |||
[[מסכת נזיר]] | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*[[אנציקלופדיה תלמודית]], [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A8 ערך נזיר]''', באתר ויקישיבה | |||
*[[הרמב"ם]], [[משנה תורה]], ספר הפלאה, הלכות נזירות | |||
{{הערות שוליים}} | |||
גרסה אחרונה מ־04:46, 27 בפברואר 2024
נזיר הוא איש או אישה שקיבלו על עצמם כנדר איסורי נזירות. עיקרי איסור הנזירות הוא איסור שתיית יין ואכילת ענבים ותוצרתם, איסור תספורת וגילוח שער הראש, ואיסור להיטמא למת, כל אלו למשך תקופת זמן מוגדרת, הנקראת "ימי נזירות".
הזמן המינימלי של ימי נזירות הוא 30 יום.
משמעות המילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
רש"י[1] כותב: "אין נזירה בכל מקום אלא לשון פרישה, אף כאן - שפירש מן היין", ומכאן שמשמעות "נזיר" הוא "פרוש", במובן של פרישה מן החומריות.
לעומת זאת, ר' אברהם אבן עזרא הציע אחרת: "ויש אומרים, כי מלת 'נזיר' - מגזרת נזר, והעד: 'כי נזר אלהיו על ראשו', ואיננו רחוק. דע כי כל בני אדם עבדי תאוות העולם; והמלך האמיתי, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו - כל מי שהוא חפשי מן התאוות"[2]. הוא מפרש שהמילה "נזיר" אינה נגזרת מהפועל "להזיר", אלא מהמילה "נזר". "נזיר" הוא נסיך, היינו: המוכתר בנזר (כתר).
טעם הנזירות[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל בתחילת מסכת נזיר[3] מבארים שסמיכות הפרשיות בתורה של פרשת סוטה ופרשת נזיר היא מכוונת: לרמז כי הגורם העיקרי לזנות הסוטה הוא היין, ממנו מצווה הנזיר לפרוש. ולכן "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", כדי שלא יגיע גם הוא לידי חטא.
ספר החינוך כותב שהטעם העומד מאחורי האיסורים הנוהגים בנזירות הוא לגרום לאדם לשרת את בוראו בצורה מיטבית, מבלי שיפריעו לו התאוות. לכן מוטל על הנזיר להיות פרוש מן היין שמסמל את תענוגי העולם, ועליו גם לגדל פרע את שערו, משום שגם גידול השער מורה על הכנעת היצר ליופי ולאסתטיקה[4]. טעם הפרישות מטומאת מת הוא משום שהטומאה מורה על חולשת כוח השכל, ואדם שרוצה לעבוד את בוראו בשלמות ראוי לו שישמור על טהרתו[5].
קבלת הנזירות[עריכה | עריכת קוד מקור]
האדם שאמר "הריני נזיר" - נעשה נזיר[6], ונאסר בטומאה, תגלחת, והיוצא מן הגפן[7].
ניתן לקבל את הנזירות רק בדיבור, אך לא במחשבה. ניתן להתנות בשעת קבלת הנזירות[8].
דיני הנזירות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אם בכל זאת נטמא הנזיר למת בשגגה, עליו לטבול כדי להיטהר, וביום השביעי לטבילתו יגלח את ראשו. למחרת, ביום השמיני, יביא שני תורים או בני יונה לקרבן, וכן אשם נזיר, ואחר כך עליו שוב להתחיל למנות שוב את ימי נזירותו.
כאשר ימלאו ימי הנזירות יבוא הנזיר אל המקדש, יביא איתו קורבן ולאחר ההקרבה יגלח את שערות ראשו.
דיני הנזירות הם כדיני נדר, הבעל יכול להפירם, אם אינו מקיים את הנזירות עובר בבל תאחר.
נזיר שנטמא למת בתוך ימי נזירותו, תקופת הנזירות מתבטלת. הנזיר צריך להיטהר מטומאתו, וביום השביעי שבו נשלמת טהרתו, הנזיר מגלח את שערו. ביום השמיני לטהרתו מביא הנזיר קרבנות המיוחדים לנזיר טמא, שהם - שני תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת. כמו כן מביא כבש בן שנתו לאשם. לאחר מכן מתחיל הנזיר את נזירותו מחדש[9].
נזיר שהשלים את ימי נזירותו בטהרה, מביא קרבנות נזיר טהור, שהם - כבשה בת שנתה לחטאת, כבש בן שנתו לעולה, וקרבן ייחודי, איל לשלמים, הנקרא איל נזיר[10].
הנזיר מגלח את שערו בלשכת הנזירים[11]. לאחר שהנזיר מביא את קרבנותיו רשאי לשתות יין[12].
נזירים בהיסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הידוע ביותר בהיותו נזיר היה השופט שמשון. הוקדש לנזירות על ידי המלאך עוד בטרם נולד[13], ועל שמו נקראת נזירות מבטן בשם "נזירות שמשון".
הרוגוצ'ובר סובר שיוסף הצדיק היה נזיר עולם[14].
גם שמואל הנביא היה נזיר מבטן, כפי שהקדישה אותו אמו חנה בתפילתה: "ומורה לא יעלה על ראשו"[15].
בגמרא[16] מספר שמעון הצדיק: "אדם אחד שבא אלי מן הדרום (כלומר: נזיר שבא למקדש לגלח שיער נזרו), יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני? מה ראית לשחת שער נאה זה? אמר לי: רועה הייתי לאבי בעירי, והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: ריקה! מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולעה! העבודה (לשון שבועה) שאגלחך לשמים! עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: כמותך ירבו נזירים בישראל, עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'". אף אבשלום היה נזיר עולם[17].
כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחרי חורבן בית המקדש, אין אפשרות להקריב את הקרבנות ההכרחיים לצורך סיום תקופת הנזירות והתרת איסורי הנזיר בהעדר המזבח, ועל כן נזיר שנדר נזירות לפרק זמן מוגבל אינו יכול לסיימה. מסיבה זו לא מקובל כיום לנדור נזירות, משום שהאיסור יימשך לכל ימי חיי הנזיר. לכן אסור כלל לקבל נזירות בזמן הזה, בו הכל בחזקת טמאי מתים ואין אפשרות להיטהר על ידי מי חטאת. אמנם אין ההלכה כדעה זו, ולכן היו בודדים שנדרו נזירות קבועה גם בזמן הזה.
בדורות האחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב יוסף רוזין רבה של דווינסק נהג לגדל את שער ראשו, ויש הטוענים שנהג בכך מטעמי נזירות.
הרב דוד כהן הידוע בכינויו: "הרב הנזיר", מראשי ישיבת מרכז הרב, היה ידוע כנוהג במנהגי נזירות.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אנציקלופדיה תלמודית, ערך נזיר, באתר ויקישיבה
- הרמב"ם, משנה תורה, ספר הפלאה, הלכות נזירות
הערות שוליים
- ↑ פרשת נשא ו, ב.
- ↑ אבן עזרא, שם.
- ↑ תלמוד בבלי ב, א.
- ↑ ספר החינוך מצווה שע"ד.
- ↑ ספר החינוך מצווה שע"ה ומצווה שס"ב.
- ↑ מסכת נזיר ב, א ברש"י.
- ↑ משנה נזיר תחילת פרק ו.
- ↑ תוספות נזיר יא, א דיבור המתחיל דהוי, מוכיח מהגמרא שם.
- ↑ פרשת נשא ו, ט - יב.
- ↑ פרשת נשא ו, יג - יד.
- ↑ מסכת מידות ב, ה.
- ↑ פרשת נשא ו, כ.
- ↑ שופטים יג.
- ↑ צפנת פענח על התורה בראשית מא, יד.
- ↑ שמואל א א, יא
- ↑ נזיר ד, ב
- ↑ מסכת נזיר ד, ב.