פורים דמוקפין

שושן פורים הוא ט"ו אדר, יום בו נחוג חג הפורים בעיר שושן הבירה ובשאר הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון ירושלים ועוד.

ישנם כמה מאמרי חסידות מיום זה.

הרבי מסביר כי השם שושן מלשון שושנה, כשם ששונה נותנת ריחה כאשר הקוצים הסובבים אותה דוקרים אותה, כך ע"י קושי השיעבוד מגלה הדבר כוחות נעלמים ביהודים.

הרבי מבאר הענין ביום זה:

מבואר בתו"א ש"שושן" הוא "מלשון שושן עמק איומה, שהיא בחינת כשושנה בין החוחים . . והשושנה אדומה בעצם, אך ע"י האש, לא אש גשמית ח"ו, אלא אש רוחנית דקדושה, אש דאהבת ה', ששורפת ומכלה את האש דאהבה זרה דלעו"ז - מתלבנת, - שהוא ענין גילוי בחי' החסדים, ברוחניות וגם בגשמיות. . והיינו שע"י גלות מדי נתבררו נשמות ישראל. . ונקראת איומה לשון תוקף להגן עליהם מפני החיצונים". ולא רק "חיצונים" כפשוטו, אלא גם ענינים כאלה שלפי-ערך מעמדו ומצבו ה"ה בבחינת "חוחים".

וגם במעמד ומצב זה ישנה הנתינת-כח דפורים – שושן פורים – שענינו "עד דלא ידע", למעלה מטעם ודעת, שהרי, על פי טעם ודעת אי-אפשר שלא להתפעל מה"בוץ" שבו נמצא הוא והסביבה כולה, כי אם, על ידי היציאה ממציאותו וההתעלות לדרגא שלמעלה מטו"ד, שזהו גם ענין ה"גורל" ("פור הוא הגורל") שלמעלה מטעם ודעת, וכידוע שה"גורל" דפורים קשור עם ה"גורל" דיום הכפורים, שהוא "כפורים" (בכ"ף הדמיון), כמו פורים, ועל אחת כמה וכמה פורים עצמו.