רכבת

רכבת

בקונטרס "בית רבינו שבבבל" בהערה 85 כותב הרבי: "להעיר מהנהגת גדולי ישראל שלמדו רמזים והוראות בעבודת ה' גם מעניני חול כיו"ב (כמו מספר הקרון במרכבת המסע).

רכבת היא כלי תחבורה יבשתי, המשמש להובלת נוסעים ומטען על גבי מסילה.

רכבת בהלכה ובהוראות הרבי

קופת צדקה

הרבי הורה לרב שלמה מידנצ'יק לשים קופת צדקה ברכבת.

רבותינו נשיאינו ברכבת

הרבי המהר"ש

הרבי המהר"ש נסע ברכבת לעיתים תכופות, לפעילות למען הכלל. לפי הנוהל הקבוע , היו מודיעם למנהלי התחנה לפני בואו של הרבי, והרכבת הייתה מחכה לרבי אף אם הדבר היה גורר עיכוב. כאשר מונה פקיד חדש לנהל את תחנת הרכבת, ביטל המנהל החדש את הנוהל הקבוע, כדי להוכיח כי הוא מנהל העניינים. בנסיעתו הבאה , פיספס הרבי את הרכבת. הרבי ראה בחומרה את התנהגותו של הפקיד, ולאחר מספר ימים נודע כי הפקיד פוטר. הרבי סיפר סיפור זה פעמים רבות, תוך ציון העודה שלמרות שהממונים על הפקיד נתנו סיבות שונות לפיטורו, הסיבה האמתית לכך היא הפגיעה בכבוד הרבי.

אדמו"ר הריי"צ

ביום ראשון ג' בתמוז תרפ"ז נלקח הרבי הריי"צ מבית הכלא 'שפאלערקע' לתחנת הרכבת 'מוסקבה' בדרכו לגלות קסטרמה. בעומדו על גבי מדריגות הרכבת עצר, הסתובב, ואמר שיחה שכל כולה רוויה במסירות נפש "יהי ה' אלוקינו עמנו...".

הרבי ישב במחלקה שניה, הנסיעה ארכת כ24 שעות והסתימה בתחנת הרכבת בקסטרמה.

לאחר שחרורו של הרבי הרייץ, נסע הרבי פעמים רבו ברכבת. בין השאר, נסע הרבי בעת ביקורו בארה"ק, ברכבת ממצרים ללוד, ושוב בחזור מתל אביב ללוד.

רבי לוי יצחק

בעת גלותו של רבי לוי יצחק בתרצ"ט, נסע ברכבת אסירים מקייב לקזחסטן. הנסיעה נמשכה כחודש ימים.

רכבת בליובאוויטש

בימיו של הצמח צדק כאשר התחילו לבנות את הרכבות הראשונות ברוסיה, פקד הקיסר הרוסי ניקולאי שאחד מקוי הרכבת הראשיים יעבור בעיירה ליובאוויטש. ואכן נעשה מכרז מי יהא אחראי למסילת הברזל באזור, ובגורל יצא קבלן יהודי שומר תורה ומצוות שאף היה מקורב לצמח צדק.

כאשר סיפר אותו קבלן לרבי על המכרז בו זכה, ביקש ממנו הרבי שלא יהא אחראי על מסילת הברזל ליד ליובאוויטש. הרבי הציע לו לומר לאנשי הממשלה שהוא מוותר על בניית המסילה באזור זה ושיעבירו את העבודה לקבלן אחר. אותו קבלן אכן עשה כעצת הרבי, ובזכות זה זכה במכרזים נוספים מהממשלה, בהם הרוויח כסף רב ונהיה לעשיר מפלג.

את בניית המסילה שליד ליובאוויטש מסרו השלטונות לקבלן אחר, גוי. כאשר החלו להניח את המסילה, היא שקעה עמוק בתוך האדמה. נסו להניח יסודות חזקים יותר, אבל דבר לא עזר, בכל אזור ליובאוויטש שקעה המסילה.

אחרי נסיונות רבים והשקעת כסף רב, הודיע הקבלן לממשלה שהוא לא מסוגל לבנות את המסילה. כי בד' אמותיו של הרבי הוא בעל הבית היחידי..

[אמנם בספר רשימות דברים של הרב יהודה חיטריק מסופר שעד לבנייתה שלתחנת הרכבת ברודניא היו תושבי ליובאוויטש מתפרנסים ברווח והיו עוסקים לפרנסתם בירידים הרבים שהיו מתקיימים בעיירה, אך בעקבות בניית תחנות הרכבת בקראסנאיע וברודניא הסמוכות לליובאוויטש, רבים מהירידים עברו להתקיים בסמיכות לתחנות הרכבת כדי לחסוך את עלויות ההובלה, והדבר פגע בפרנסה של תושבי ליובאוויטש.]

רכבות הגאולה

פעם ישב הצדיק רבי ישראל מרוז'ין עם כמה ממקורביו ונתגלגלה השיחה על החדשות האחרונות בעולם.

היה זה בימי המצאת הרכבת, שהייתה אז בגדר חידוש מרעיש בכל העולם. אמח אחד החסידים שכנראה על ידי הרכבת יהיה קל יותר לקבץ את בני ישראל מארבע כנפות הארץ לארץ ישראל.

נטל הצדיק את אחד הכוסות שעמדה על השולחן, ואמר: "אם בגלל קיבוץ גלויות, הרי אנחנו לא צריכים את הרכבת, כי קיבוץ גלויות יהיה כמו שמעבירים את הכוס מצד זה השולחן לצד השני, אלא שכל התועלת של הרכבות יהיה שאומות העולם יוכלו לבוא ולראות בכבודן של ישראל".

תחנת הרכבת בכפר חב"ד

לו"ז תחנת כפר חבד משנת תשכ"א.

ערך מורחב – תחנת הרכבת כפר חב"ד

תחנת הרכבת בכפר חב"ד הוקמה בשנת תשי"ב בפיקוח העסקן הרב יצחק מענדל ליס. התחנה שוכנת באזור התעשייה שבפאתי כפר חב"ד. התחנה סמוכה למושב צפריה, מחנה צריפין ויישובים נוספים.

עוד לפני הקמת הרציף במקום, התחנה הייתה "נקודת עצירה" (באנגלית: Halt, מקום מוסכם לעצירת רכבת לצורך העלאת והורדת נוסעים, ללא רציף או מבנה תחנה) שנקראה "סאפארייה" (Safariyya) על שם הכפר הערבי ששכן במקום (לימים כפר חב"ד), בקו מסילת הרכבת לירושלים. במרוצת השנים הוקם רציף קצר באורך של כ-50 מטרים עם סככה קטנה מפח. עם סיום הכפלת המסילה בין לוד לתל אביב בשנת תשנ"ט, שודרגה התחנה וכיום יש בה שני רציפים ארוכים עם ספסלים לישיבה ומעבר תת-קרקעי המחבר את הרציפים.

ברוב שעות היום עוצרת בתחנה רכבת אחת בשעה בכל כיוון בקו נתניה - רחובות.

בעבודת השם

במכתב שכתב הקטר הרב שלמה מיידנצ'יק לרבי בעניין תאונה שקרתה ברכבת שלו, כתב לו הרבי את עניינה של הרכבת על-פי חסידות והלימוד ממנה בעבודת השם:

הקטר של הרכבת נמשל לנפש האלוקית, (ונראה - אם כי לא מפורש מהמכתב - כי הקרונות נמשלות לגוף האדם), וסדר העבודה הוא כי כמו שכאשר האדם מכה במנוע ומשליח את הקרונות הרכבת תהרס, כך גם בעבודת השם של האדם היא צריכה להעשות במתינות ובהתמדה, ולא באופן קיצוני מידי של תוהו - כי אז לא יצא מכך דברים טובים, אלא בעניין של מוח שליט על הלב.