שידוך יצחק ורבקה: הבדלים בין גרסאות בדף

אליעזר שרצה שיצחק ישא את בתו, נסה לדבר על כך עם אברהם. באומרו{{הערה|כ"ד, ל"ט}}: {{ציטוטון|אלי לא תלך האשה אחרי}} - בכתיב חסר שכונתו "אלי" - לי (לביתי) ינשא יצחק. על כך ענה לו אברהם{{הערה|רש"י}}: {{ציטוטון|בני ברוך, ואתה ארור. ואין ארור מדבק בברוך}}.

אליעזר לקח מבית אברהם, עשרה מ[[גמל|גמלי]] אברהם{{הערה|שהיו עם זמומים בפיהם, שלא יאכלו משדות אחרים.}}, שהיו מלאים בכל טוב. אברהם כתב שטר {{הערה|"דיאתיקי"}} שבו נתן את כל נכסיו ליצחק, כדי שירצו להנשא לו, ונתנו לאליעזר{{הערה|רש"י כ"ד, י'.}}.

כשהגיע אליעזר לחרן, היה זה לפנות ערב. הוא הגיע אל ה[[באר מים|באר]] של העיר, בשעה שבה נהגו הנערות לשאוב מים לסעודת הערב{{הערה|כ"ד י"א, ומדרש שכל טוב על הפסוק.}}. הוא הושיב את גמליו על ברכיהם, והשקה אותם מימי הבאר.

אליעזר נשא לה' [[תפילה]] שימצא ליצחק את האשה הנכונה. ועשה לו סימן: עוד מעט יבואו בנות העיר לשאוב מים, ואל הנערה שהוא יבקש ממנה להביא לו מעט מים, והיא תאמר שתביא מים לו וגם לגמליו, זה יהיה הסימן שהיא האשה הראויה ליצחק{{הערה|פסוקים: י"ב - י"ד.}}.

אליעזר שְאלַהּ בת מי היא, והאם יש בביתו מקום ללון. רבקה ענתה לו, שאביה הוא בתואל בן מלכה - גיסתו של אברהם, ושיש בביתם מקום ללון. אליעזר הודה לה', על כל הטובה שנתן במציאת רבקה. ורבקה רצה לבית אמה, להודיע לה על האורח.

מיד כשספרה רבקה לאמה על האיש שהביא לה מתנות, שמע זאת אחיה - לבן, והתאווה לכספו. הוא רץ אל אליעזר ואמר לו להכנס אל ביתו, כי כבר פנה את הבית מפסלים ו[[עבודה זרה]], ויש בו מקום לו, לאנשיו ו[[גמל]]יו. לבן נתן תבן לגמליו, ו[[מים]] לרחוץ את [[רגל]]י אליעזר ואנשיו.

אליעזר סיפר להם, את כל המאורעות וה[[ניסים]] שקרו לו מאז ששלח אותו אברהם. סיפורו החוזר מוזכר שוב בתורה ובפרטי פרטים, בשונה ממצות גדולות ועיקריות, המוזכרות בתורה ברמזי מילים ואותיות. לאחר סיום דבריו, ענו לו לבן ובתואל שמה' יצא דבר זה, ואינם יכולים לסרב להביא לו את בתו. כשמוע זאת אליעזר הודה לה' על שהצליחה שליחותו. הוא הוציא כלי [[כסף]] ו[[זהב]] ו[[בגד]]ים, ונתנם לרבקה; ולאחיה ולאמה, נתן מגדנות - פירות מ[[ארץ ישראל]].

אליעזר ואנשיו אכלו ושתו ולנו בבית רבקה. כאשר קמו בבוקר, ביקש אליעזר שיביאו לו את רבקה. לבן ואם רבקה בקשו ממנו שתשאר רבקה בביתם עוד שנה או עוד עשרה חודשים, שכן זהו הזמן המקובל לתת לנערה להתכונן לחתונה, וגם הצמידים והנזם שהביא לה אליעזר לא היו מספיקים{{הערה|שם=ב|ליקוטי שיחות חלק י' חיי שרה שיחה ב'.}}.