תלמוד: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־17:10, 28 ביולי 2020

התלמוד (נקרא גם: גמרא או ש"ס) הוא פירושם של האמוראים בהלכות שאמרו התנאים במשנה ובברייתא, והוא אחד מעיקרי התורה שבעל פה. קיימים שני חיבורים המקבצים בתוכם את חידושי ושיעורי בתי המדרש של האמוראים: תלמוד בבלי שנכתב על ידי האמוראים שישבו בבבל ותלמוד ירושלמי הנכתב על ידי היושבים בארץ ישראל.

דרך התלמוד

המשנה נכתבה על ידי רבי יהודה הנשיא והתנאים בקיצור גדול. ולכן האמוראים למדו את דברי המשנה בעיון וביארו אותה בבתי המדרש שלהם. על ידי הדיון והפלפול התחדשו דינים רבים מתוך המשנה והברייתא.

למרות שהיו פלפולים רבים בבית מדרשם של החכמים, לא כולם נסדרו בגמרא, והמשא והמתן המובא בגמרא הוא רק מה שנוגע ישירות להבנת הסוגיא וההלכה המעשית^[1].

תלמוד בבלי

התלמוד הבבלי נכתב על ידי בני בבל, ובו ביאורי המשנה ותורתם של בני בבל. דרכו של תלמוד הבבלי הוא פלפול וליבון ההלכה על ידי קושיות ותירוצים ("הוויות אביי ורבא"). ולכן אמרו חז"ל ש"במחשכים הושיבני" הכוונה לתלמוד בבלי, שהיו סותרים זה את זה במחלוקת ואינן נוחים זה לזה, והדרך למסקנא היא בדרך כלל ארוכה ומפולפלת, ולכן נאמר "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי, שלא יכלו לעמוד על המיצוע.

מובא בתורת החסידות שמעלת התלמוד בבלי הוא בבחינת אור חוזר (לעומת תלמוד ירושלמי שהוא בבחינת אור ישר). ולכן תלמוד בבלי מברר גם את קליפת נוגה של ארץ העמים. ועל ידי ריבוי הפלפול בקושיות ותירוצים בבחינת אור חוזר מגיע לבחינת העלם ההיולי הגבוה יותר מן ההעלם של הגילוי המתגלה על ידי אור ישר של תלמוד ירושלמי.

תלמוד ירושלמי

ערך מורחב – תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל ובו ביאורי המשנה כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם רבי יוחנן וריש לקיש.

מבואר כי מעלתו של תלמוד ירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת אור ישר ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חז"ל על רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע.

מחלוקות התלמודים

בהרבה מקומות התלמוד הבבלי והירושלמי חלוקים ביניהם. הרבי אומר על כך: "ידוע הכלל שיש להשתדל שלא לאפושי במחלוקת. והמדובר אפילו אודות תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי – היינו, למרות שדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי שונה מדרך הלימוד דתלמוד בבלי, ועד שאמרו חז"ל שצריכים לשכוח את התלמוד בבלי כדי שיוכלו להגיע לדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי, אף-על-פי-כן, יש להשתדל למעט במחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, אפילו כאשר הדבר קשור עם ביאור בדוחק בלבד"^[2]

ענינו ומעלתו

מבואר בפרי עץ חיים שקבלה הוא באצילות, תלמוד הוא בבריאה, משנה הוא ביצירה, ומקרא הוא בעשיה. מבואר במאמר זה שענין שתלמוד הוא בבריאה הוא שנמשכת התורה גם בבריאה, שתלמוד בא בהשגת המהות, מה שאין כן בקבלה שהוא בעולם האצילות שאין מושג בהשגת המהות. אבל שונה הוא התלמוד מן המקרא, שמקרא נמשך עד לעולם העשיה, שעיקר המקרא הוא שנכתב על ספר ובדיו, מה שאין כן תלמוד שעיקרו הוא השכלה ויכול לבוא באותיות שונות (ו"דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב" מה שאין כן תורה שבכתב).

לימוד הגמרא

אדמו"ר הזקן תיקן חלוקת הש"ס עבור חסידי חב"ד, באופן שכל קהילה חסידית תסיים יחד את הש"ס כולו במשך שנה אחת^[3].

אדמו"ר המהר"ש התבטא: "לא מתאים ליהודי בעל בית שלא ללמוד גמרא בכל יום"^[4], וקבע ש"לכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה"^[5].

אדמו"ר הריי"צ הורה שעל כל חסיד לקבוע שיעור בלימוד הגמרא לעיון בכל יום. הרבי הסביר זאת, כיוון שאדם בעל יכולת לימוד בעיון שלא עושה זאת, נחשב הדבר כביטול תורה בדקות, כיוון שאינו מנצל את כל כוחות שכלו לטובת לימוד התורה^[6].

ביאורי הרבי

הדרנים על הש"ס

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

כללים בש"ס ומפרשיו

בבלי וירושלמי החילוק בין דרך הלימוד לבבלי והירושלמי. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2080 (עמ' 334)
בית שמאי ובית הלל יסוד מחלוקתם בכללות הש"ס. לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 114 (עמ' 126)
רב ושמואל. יסוד מחלוקתם בכללות הש"ס. לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 1 (עמ' 16)