לימוד התורה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (הפתיח אמור להיות קצר, בכותרות אין קישורים פנימיים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ציטוט צף|[[מסירת נפש]] הראויה לבני תורה הוא כדרשת [[רז"ל]] "אדם כי ימות באהל", להמית את כל ה[[תענוג]]ים בעניני [[עולם הזה|עולם]]. כי אפילו דברים קלי הערך בתענוגי עולם, מונעים המה מלהיות מסור ונתון באהלה של תורה.|[[תבנית:היום יום/א' בתמוז|היום יום, א' בתמוז]]}} | {{ציטוט צף|[[מסירת נפש]] הראויה לבני תורה הוא כדרשת [[רז"ל]] "אדם כי ימות באהל", להמית את כל ה[[תענוג]]ים בעניני [[עולם הזה|עולם]]. כי אפילו דברים קלי הערך בתענוגי עולם, מונעים המה מלהיות מסור ונתון באהלה של תורה.|[[תבנית:היום יום/א' בתמוז|היום יום, א' בתמוז]]}} | ||
'''תלמוד תורה''' הוא [[תרי"ג מצות|מצוה מן התורה]], ומקורו בפסוק "שמע ישראל את החוקים והמשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"{{הערה| דברים ה, א. ע"פ קידושין, כט, ב.}}. והוא כולל שתי מצות{{הערה|ראה [[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ד ה"ו, ומוזכר בכמה מקומות שם.}}, מצוה אחת היא מצות ''' | '''תלמוד תורה''' הוא [[תרי"ג מצות|מצוה מן התורה]], ומקורו בפסוק "שמע ישראל את החוקים והמשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"{{הערה| דברים ה, א. ע"פ קידושין, כט, ב.}}. והוא כולל שתי מצות{{הערה|ראה [[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ד ה"ו, ומוזכר בכמה מקומות שם.}}, מצוה אחת היא מצות '''לימוד התורה''' ומצוה אחת היא מצות '''ידיעת התורה'''. | ||
==לימוד תורה וידיעת התורה== | |||
מצות ידיעת התורה, היא מצוה על כל יהודי לדעת את כל [[תורה|התורה]]. בהגדרת "כל התורה" - איזה חלקים בתורה כלולים בחיוב ואיזה אינם, נחלקו הפוסקים, ויש בזה אופנים שונים{{הערה|ראה [[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ג קונטרס אחרון א'.}}. [[האריז"ל]] כותב{{הערה|ספר הגלגולים פ"ד. שער הגלגולים הקדמה יא ו-טז. הקדמת שער המצות. [[עץ חיים]] שער מט פ"ה. ועוד. מוזכר ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"א ה"ה, בשם "חכמי האמת", כדרכו כשמזכיר ענין המובא ב[[תורת הקבלה]]. גם מובא ב[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}}, שכל [[נפש]] מ[[נשמות ישראל|ישראל]] צריכה לעסוק בכל חלקי התורה - [[פרד"ס]], ועל כן, צריכה הנשמה לירד ב[[גלגולים]] רבים עד שילמד את כל חלקי התורה. | מצות ידיעת התורה, היא מצוה על כל יהודי לדעת את כל [[תורה|התורה]]. בהגדרת "כל התורה" - איזה חלקים בתורה כלולים בחיוב ואיזה אינם, נחלקו הפוסקים, ויש בזה אופנים שונים{{הערה|ראה [[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ג קונטרס אחרון א'.}}. [[האריז"ל]] כותב{{הערה|ספר הגלגולים פ"ד. שער הגלגולים הקדמה יא ו-טז. הקדמת שער המצות. [[עץ חיים]] שער מט פ"ה. ועוד. מוזכר ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"א ה"ה, בשם "חכמי האמת", כדרכו כשמזכיר ענין המובא ב[[תורת הקבלה]]. גם מובא ב[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}}, שכל [[נפש]] מ[[נשמות ישראל|ישראל]] צריכה לעסוק בכל חלקי התורה - [[פרד"ס]], ועל כן, צריכה הנשמה לירד ב[[גלגולים]] רבים עד שילמד את כל חלקי התורה. | ||
| שורה 11: | שורה 13: | ||
==הלימוד בפה== | ==הלימוד בפה== | ||
=== | ===בתורת הנגלה=== | ||
[[אדה"ז]] פוסק{{הערה|[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ב הי"ב.}} שלימוד התורה צריך להעשות [[פה|בפה]], אלא אם כן עסוק הוא בעיון שכלי, ולומד זאת מהפסוק "לא ימוש דברי התורה מפיך". ואינו יוצא ידי חובה כאשר מהרהר במחשבה, כפי ההלכה בכל [[תרי"ג מצות|מצות התורה]] התלויות ב[[דבור]]{{הערה|שולחן ערוך אדה"ז סימן ס"ג, ס"ג.}}. ועל יסוד זה אומר{{הערה|[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}} שמצות תלמוד תורה הוא נכלל בסוג 'מצוות המעשיות', מכיון שדיבור נחשב מעשה, ע"פ הכלל ש"עקימת שפתיו הוי מעשה"{{הערה|בבא מציעא צ, ב. סנהדרין סה, ב.}}. | [[אדה"ז]] פוסק{{הערה|[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ב הי"ב.}} שלימוד התורה צריך להעשות [[פה|בפה]], אלא אם כן עסוק הוא בעיון שכלי, ולומד זאת מהפסוק "לא ימוש דברי התורה מפיך". ואינו יוצא ידי חובה כאשר מהרהר במחשבה, כפי ההלכה בכל [[תרי"ג מצות|מצות התורה]] התלויות ב[[דבור]]{{הערה|שולחן ערוך אדה"ז סימן ס"ג, ס"ג.}}. ועל יסוד זה אומר{{הערה|[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}} שמצות תלמוד תורה הוא נכלל בסוג 'מצוות המעשיות', מכיון שדיבור נחשב מעשה, ע"פ הכלל ש"עקימת שפתיו הוי מעשה"{{הערה|בבא מציעא צ, ב. סנהדרין סה, ב.}}. | ||
בנוסף, בגמרא{{הערה|עירובין נד, א.}} דרשו את הפסוק "כי חיים הם למצאיהם"{{הערה|משלי ד, כב.}}, שהתורה היא מביאה אריכות | בנוסף, בגמרא{{הערה|עירובין נד, א.}} דרשו את הפסוק "כי חיים הם למצאיהם"{{הערה|משלי ד, כב.}}, שהתורה היא מביאה אריכות חיים לאלו שמוציאים את דברי התורה בפה. | ||
===ב[[תורת החסידות]] | ===בתורת החסידות=== | ||
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר של[[דיבור|אותיות הדיבור]] שאדם מוציא מפיו כח מיוחד, משום שאותיות הדיבור מושרשים בנפש האדם במקום הכי עמוק, ולכן תלמוד תורה צריך להיות בדבור כדי שיומשך מפנימיות עצם שכלו, ורק כך יוכל להגיע לעומק ההשכלה שבתורה והלכה. והוספה זו היא בכל תכונות ההשכלה, הן של העומק, הן של הבנת ריבוי הפרטים והן היכולת להסבירו לקטן ממנו. | |||
[[דיבור|כח הדיבור]] של האדם הוא מיועד בדרך כלל עבור הזולת, שיוכל להשתתף בשכלו ומדותיו. בלימוד ישנם פעמים שאדם נחשב "זולת" אל עצמו, והוא כאשר בשעת הלימוד מפריעות לו [[מחשבות זרות]], ואזי מועיל הלימוד בקול, כדי לגרש את ה[[מחשבות זרות|מחשבה זרה]], וכדי שיתרכז בלימודו{{הערה|ספר המאמרים תש"ד ע' 218.}}. | [[דיבור|כח הדיבור]] של האדם הוא מיועד בדרך כלל עבור הזולת, שיוכל להשתתף בשכלו ומדותיו. בלימוד ישנם פעמים שאדם נחשב "זולת" אל עצמו, והוא כאשר בשעת הלימוד מפריעות לו [[מחשבות זרות]], ואזי מועיל הלימוד בקול, כדי לגרש את ה[[מחשבות זרות|מחשבה זרה]], וכדי שיתרכז בלימודו{{הערה|ספר המאמרים תש"ד ע' 218.}}. | ||
== השוואת תלמוד תורה | == השוואת תלמוד תורה לקיום המצות == | ||
סוגיא רחבה הנמצאת הן ב[[הלכה]] והן ב[[חסידות]], הוא הנדון אם תלמוד תורה גדול מ[[ | סוגיא רחבה הנמצאת הן ב[[הלכה]] והן ב[[חסידות]], הוא הנדון אם תלמוד תורה גדול מ[[קיום המצות]] או להיפך. | ||
=== | === בתורת הנגלה === | ||
ב[[גמרא]]{{הערה|קידושין מ, ב.}} מובאת השאלה "תלמוד גדול או מעשה גדול" ולאחרי מחלוקת בדבר הוכרע שתלמוד גדול, מכיון ש"התלמוד מביא לידי מעשה". על יסוד זה כתבו הפוסקים{{הערה|רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"ג. | ב[[גמרא]]{{הערה|קידושין מ, ב.}} מובאת השאלה "תלמוד גדול או מעשה גדול" ולאחרי מחלוקת בדבר הוכרע שתלמוד גדול, מכיון ש"התלמוד מביא לידי מעשה". על יסוד זה כתבו הפוסקים{{הערה|רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"ג. ו[[אדה"ז]] ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ד ס"ב.}} שמעלת תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות. | ||
לבד ממעלה זו שע"י לימוד התורה ידע האדם איך לקיים את כל המצות, | לבד ממעלה זו שע"י לימוד התורה ידע האדם איך לקיים את כל המצות, ישנה מעלה במצות תלמוד תורה עצמה, ובגמרא{{הערה|מועד קטן ט, רע"ב.}} למדו זאת מהפסוק "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה"{{הערה|משלי ח, א.}} שאפילו "חפצי שמים" שהם המצות אינם שוים ללימוד התורה. | ||
על יסוד זה נפסק להלכה{{הערה|רמב"ם שם ה"ד. [[הלכות תלמוד תורה]] שם, ס"ג.}} שכאשר ישנו לפני אדם מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אינו מפסיק את הלימוד בשביל קיום מצוה זו. | על יסוד זה נפסק להלכה{{הערה|רמב"ם שם ה"ד. [[הלכות תלמוד תורה]] שם, ס"ג.}} שכאשר ישנו לפני אדם מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אינו מפסיק את הלימוד בשביל קיום מצוה זו. | ||
אך יחד עם זאת, מוצאים מעלה בקיום המצות, | אך יחד עם זאת, מוצאים מעלה בקיום המצות, שכאשר ישנה מצוה שאי אפשר שיעשה אותה אחרים, צריך להפסיק את לימודו ולקיים את המצוה. ומבאר [[אדה"ז]]{{הערה|[[הלכות תלמוד תורה]] שם.}} שסיבת הדבר היא, "כי זה כל האדם{{הערה|קהלת יב, יג.}}, כמו שאמרו חכמים{{הערה|ברכות יז, א.}} תכלית חכמה, תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן נמצא למד שלא לעשות, ונוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם". | ||
עוד אומרת המשנה{{הערה|[[פרקי אבות]] פ"ג משנה י"ז.}} שלימוד התורה נמשל לענפי האילן, ואילו קיום המצות נמשלו לשרשי האילן, והרי אילן שיש לו ריבוי ענפים ומיעוט שרשים עלול להעקר ממקומו ברוח קלה, משא"כ אילן שיש לו ריבוי שרשים יוכל לעמוד גם ברוח חזקה. | עוד אומרת המשנה{{הערה|[[פרקי אבות]] פ"ג משנה י"ז.}} שלימוד התורה נמשל לענפי האילן, ואילו קיום המצות נמשלו לשרשי האילן, והרי אילן שיש לו ריבוי ענפים ומיעוט שרשים עלול להעקר ממקומו ברוח קלה, משא"כ אילן שיש לו ריבוי שרשים יוכל לעמוד גם ברוח חזקה. | ||
=== | === בתורת החסידות === | ||
ב[[תורת החסידות]] ישנם מקומות המפליאים במעלת לימוד התורה על פני קיום המצות, וישנם מקומות בהם מבואר מעלת קיום המצות על לימוד התורה. בהשקפה הכללית בכל אחד ישנו מעלה שאין בשני. | ב[[תורת החסידות]] ישנם מקומות המפליאים במעלת לימוד התורה על פני קיום המצות, וישנם מקומות בהם מבואר מעלת קיום המצות על לימוד התורה. בהשקפה הכללית בכל אחד ישנו מעלה שאין בשני. | ||
| שורה 44: | שורה 46: | ||
==== תענוג - ביטול ==== | ==== תענוג - ביטול ==== | ||
אחת ההגדרות שיש בהבדל בין לימוד תורה לקיום מצות, הוא בכך שבלימוד התורה התנועה הנפשית של האדם | אחת ההגדרות שיש בהבדל בין לימוד תורה לקיום מצות, הוא בכך שבלימוד התורה התנועה הנפשית של האדם צריכה להיות של [[תענוג]] מהלימוד, ובקיום המצות צריכה להיות התנועה של [[ביטול]] וכפיה לקיים את רצון [[ה'|המצווה]]. | ||
הגדרה זו נמצא כבר בספרים קדומים, כדברי [[רבי אברהם מן ההר]], מ[[הראשונים]]: "לא שייך טעמא (טעם), מצות לאו להינות ניתנו, אלא במצוה שהיא תלויה במעשה דוקא, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטווה מאת השם, אבל מצות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא לצייר את האמרת ולהתענג ולהינות במדע לשמח לבבו ושכלו"{{הערה|נדרים מח, א. ראה גם הקדמת [[אברהם בורנשטיין|האגלי טל]].}}. דבר זה אף נלמד מהפסוק{{הערה|תהילים יט.}} "פקודי ה' ישרים משמחי לב". על יסוד זה ישנו איסור לאבל ללמוד תורה{{הערה|מועד קטן כא, א.}}. | הגדרה זו נמצא כבר בספרים קדומים, כדברי [[רבי אברהם מן ההר]], מ[[הראשונים]]: "לא שייך טעמא (טעם), מצות לאו להינות ניתנו, אלא במצוה שהיא תלויה במעשה דוקא, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטווה מאת השם, אבל מצות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא לצייר את האמרת ולהתענג ולהינות במדע לשמח לבבו ושכלו"{{הערה|נדרים מח, א. ראה גם הקדמת [[אברהם בורנשטיין|האגלי טל]].}}. דבר זה אף נלמד מהפסוק{{הערה|תהילים יט.}} "פקודי ה' ישרים משמחי לב". על יסוד זה ישנו איסור לאבל ללמוד תורה{{הערה|מועד קטן כא, א.}}. | ||
גרסה מ־22:23, 3 במאי 2020
| " | מסירת נפש הראויה לבני תורה הוא כדרשת רז"ל "אדם כי ימות באהל", להמית את כל התענוגים בעניני עולם. כי אפילו דברים קלי הערך בתענוגי עולם, מונעים המה מלהיות מסור ונתון באהלה של תורה. | " |
תלמוד תורה הוא מצוה מן התורה, ומקורו בפסוק "שמע ישראל את החוקים והמשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"[1]. והוא כולל שתי מצות[2], מצוה אחת היא מצות לימוד התורה ומצוה אחת היא מצות ידיעת התורה.
לימוד תורה וידיעת התורה
מצות ידיעת התורה, היא מצוה על כל יהודי לדעת את כל התורה. בהגדרת "כל התורה" - איזה חלקים בתורה כלולים בחיוב ואיזה אינם, נחלקו הפוסקים, ויש בזה אופנים שונים[3]. האריז"ל כותב[4], שכל נפש מישראל צריכה לעסוק בכל חלקי התורה - פרד"ס, ועל כן, צריכה הנשמה לירד בגלגולים רבים עד שילמד את כל חלקי התורה.
מצות לימוד התורה, היא מצוה תמידית החלה על היהודי בכל רגע ביממה, פרט זה לומדים מהפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה"[5].
חיוב תלמוד תורה חל על היהודי בכל יום, עד יום מותו, וכמו שכתוב "פן יסורו מלבבך כל ימי חייך"[6]. מפסוק זה אף לומדים איסור לשכוח את אשר למד כבר, ואת החיוב לחזור על תלמודו[7].
הלימוד בפה
בתורת הנגלה
אדה"ז פוסק[8] שלימוד התורה צריך להעשות בפה, אלא אם כן עסוק הוא בעיון שכלי, ולומד זאת מהפסוק "לא ימוש דברי התורה מפיך". ואינו יוצא ידי חובה כאשר מהרהר במחשבה, כפי ההלכה בכל מצות התורה התלויות בדבור[9]. ועל יסוד זה אומר[10] שמצות תלמוד תורה הוא נכלל בסוג 'מצוות המעשיות', מכיון שדיבור נחשב מעשה, ע"פ הכלל ש"עקימת שפתיו הוי מעשה"[11].
בנוסף, בגמרא[12] דרשו את הפסוק "כי חיים הם למצאיהם"[13], שהתורה היא מביאה אריכות חיים לאלו שמוציאים את דברי התורה בפה.
בתורת החסידות
בחסידות מבואר שלאותיות הדיבור שאדם מוציא מפיו כח מיוחד, משום שאותיות הדיבור מושרשים בנפש האדם במקום הכי עמוק, ולכן תלמוד תורה צריך להיות בדבור כדי שיומשך מפנימיות עצם שכלו, ורק כך יוכל להגיע לעומק ההשכלה שבתורה והלכה. והוספה זו היא בכל תכונות ההשכלה, הן של העומק, הן של הבנת ריבוי הפרטים והן היכולת להסבירו לקטן ממנו.
כח הדיבור של האדם הוא מיועד בדרך כלל עבור הזולת, שיוכל להשתתף בשכלו ומדותיו. בלימוד ישנם פעמים שאדם נחשב "זולת" אל עצמו, והוא כאשר בשעת הלימוד מפריעות לו מחשבות זרות, ואזי מועיל הלימוד בקול, כדי לגרש את המחשבה זרה, וכדי שיתרכז בלימודו[14].
השוואת תלמוד תורה לקיום המצות
סוגיא רחבה הנמצאת הן בהלכה והן בחסידות, הוא הנדון אם תלמוד תורה גדול מקיום המצות או להיפך.
בתורת הנגלה
בגמרא[15] מובאת השאלה "תלמוד גדול או מעשה גדול" ולאחרי מחלוקת בדבר הוכרע שתלמוד גדול, מכיון ש"התלמוד מביא לידי מעשה". על יסוד זה כתבו הפוסקים[16] שמעלת תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות.
לבד ממעלה זו שע"י לימוד התורה ידע האדם איך לקיים את כל המצות, ישנה מעלה במצות תלמוד תורה עצמה, ובגמרא[17] למדו זאת מהפסוק "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה"[18] שאפילו "חפצי שמים" שהם המצות אינם שוים ללימוד התורה.
על יסוד זה נפסק להלכה[19] שכאשר ישנו לפני אדם מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אינו מפסיק את הלימוד בשביל קיום מצוה זו.
אך יחד עם זאת, מוצאים מעלה בקיום המצות, שכאשר ישנה מצוה שאי אפשר שיעשה אותה אחרים, צריך להפסיק את לימודו ולקיים את המצוה. ומבאר אדה"ז[20] שסיבת הדבר היא, "כי זה כל האדם[21], כמו שאמרו חכמים[22] תכלית חכמה, תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן נמצא למד שלא לעשות, ונוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם".
עוד אומרת המשנה[23] שלימוד התורה נמשל לענפי האילן, ואילו קיום המצות נמשלו לשרשי האילן, והרי אילן שיש לו ריבוי ענפים ומיעוט שרשים עלול להעקר ממקומו ברוח קלה, משא"כ אילן שיש לו ריבוי שרשים יוכל לעמוד גם ברוח חזקה.
בתורת החסידות
בתורת החסידות ישנם מקומות המפליאים במעלת לימוד התורה על פני קיום המצות, וישנם מקומות בהם מבואר מעלת קיום המצות על לימוד התורה. בהשקפה הכללית בכל אחד ישנו מעלה שאין בשני.
תענוג - ביטול
אחת ההגדרות שיש בהבדל בין לימוד תורה לקיום מצות, הוא בכך שבלימוד התורה התנועה הנפשית של האדם צריכה להיות של תענוג מהלימוד, ובקיום המצות צריכה להיות התנועה של ביטול וכפיה לקיים את רצון המצווה.
הגדרה זו נמצא כבר בספרים קדומים, כדברי רבי אברהם מן ההר, מהראשונים: "לא שייך טעמא (טעם), מצות לאו להינות ניתנו, אלא במצוה שהיא תלויה במעשה דוקא, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטווה מאת השם, אבל מצות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא לצייר את האמרת ולהתענג ולהינות במדע לשמח לבבו ושכלו"[24]. דבר זה אף נלמד מהפסוק[25] "פקודי ה' ישרים משמחי לב". על יסוד זה ישנו איסור לאבל ללמוד תורה[26].
הרמב"ם מוסיף[27], שעל ידי שנתבונן ונשכיל בעומק התורה, יבוא האדם לאהבת ה'.
בתורת החסידות מבואר שהגדרה זו נובעת מחילוק מהותי שישנו ביניהם. לימוד התורה הוא על ידי כח השכל שלו, שמתאחד עם שכל התורה שלומד ביחוד גמור, ועל ידי זה מתאחד עם ה' שהרי אורייתא וקוב"ה כולא חד, וזה גורם אצל האדם תענוג. מה שאין כן קיום המצות הוא על ידי שיורד להשתמש בכח המעשה שלו, כח בו שווה למין החי, וירידה זו נעשית על ידי ביטול וכפיה עצמית[28].
סגולה לפרנסה ולשמחה
לאחד האדמו"רים שביקש מהרבי עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב הרבי להוסיף בלימוד התורה ובנתינת צדקה.[29] לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב הרבי כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה בשמחה.
עם הארץ
הגמרא[30] מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו "עם הארץ". בגמרא אף כתוב כי "ניתן לנוחרו ביום הכיפורים שחל בשבת". עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - ללמוד תורה ולחיות, על חיי חבירו לא כל שכן.
דרך הלימוד
דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה.
הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב"ם, אלפס, רא"ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז"ל (דף ט"ו עמוד ב') "לשון תליתאי קטיל תליתאי" (= לשון שלישית הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: "לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.[31]
בקרב חסידות חב"ד היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל האדמו"ר הזקן היו מסיימים מדי שנה את כל הש"ס על פי ציוויו המפורש.)
המגיד ממעזריטש ציווה לתלמידו הגדול אדמו"ר הזקן כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון[32]
חסידי אדמו"ר הזקן היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש"ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו"ר הזקן.[33]
אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת תומכי תמימים קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו רבי חיים מבריסק. הגאון רבי חיים מבריסק לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו"ר הרש"ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה משל עצמו.)
בישיבת תומכי תמימים קבע אדמו"ר הריי"צ את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב"ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון[34], זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון. הריי"צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון[35].
הרבי כתב בליקוטי שיחות [36]: "לפני עשרים שנה בהתוועדות של חג השבועות, ביקש אדמו"ר הריי"צ שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה".
דרך העיון
בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב"ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות שהיה מקורב לחסידות חב"ד רבי יוסף רוזין.[דרוש מקור] בשיחותיו מזכיר הרבי רבות את תורתו ואף התייחס לאופן לימוד בהפלאה רבה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לכבוש את העולם על ידי לימוד התורה
בהוצאת ועד חיילי בית דוד - שבת פרשת בשלח תשע"ז - תורתו אומנותו, בתוך 'הפנסאים' גליון 5 מנחם אב תשע"ו
- האם צריך ללמוד תורה בקול? ומתי צריך ללמוד תורה?
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ דברים ה, א. ע"פ קידושין, כט, ב.
- ↑ ראה הלכות תלמוד תורה לאדה"ז פ"ד ה"ו, ומוזכר בכמה מקומות שם.
- ↑ ראה הלכות תלמוד תורה לאדה"ז פ"ג קונטרס אחרון א'.
- ↑ ספר הגלגולים פ"ד. שער הגלגולים הקדמה יא ו-טז. הקדמת שער המצות. עץ חיים שער מט פ"ה. ועוד. מוזכר בהלכות תלמוד תורה פ"א ה"ה, בשם "חכמי האמת", כדרכו כשמזכיר ענין המובא בתורת הקבלה. גם מובא באגרת הקודש - פרק כ"ט.
- ↑ יהושע א, ח.
- ↑ ואתחנן ד, ט. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א ה"י.
- ↑ רמב"ם שם. ראה בהלכות תלמוד תורה לאדה"ז פ"ג קונטרס א', שמביא מהפוסקים אם הוא 'לאו דאורייתא' (כשיטת רבי יצחק מקורביל – הסמ"ק סוף סימן ק"ה) או שהוא קבלה איש מפי איש, וחכמים הם שסמכו זאת בדברי הפסוק (כשיטת הרמב"ם).
- ↑ הלכות תלמוד תורה פ"ב הי"ב.
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן ס"ג, ס"ג.
- ↑ אגרת הקודש - פרק כ"ט.
- ↑ בבא מציעא צ, ב. סנהדרין סה, ב.
- ↑ עירובין נד, א.
- ↑ משלי ד, כב.
- ↑ ספר המאמרים תש"ד ע' 218.
- ↑ קידושין מ, ב.
- ↑ רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"ג. ואדה"ז בהלכות תלמוד תורה פ"ד ס"ב.
- ↑ מועד קטן ט, רע"ב.
- ↑ משלי ח, א.
- ↑ רמב"ם שם ה"ד. הלכות תלמוד תורה שם, ס"ג.
- ↑ הלכות תלמוד תורה שם.
- ↑ קהלת יב, יג.
- ↑ ברכות יז, א.
- ↑ פרקי אבות פ"ג משנה י"ז.
- ↑ נדרים מח, א. ראה גם הקדמת האגלי טל.
- ↑ תהילים יט.
- ↑ מועד קטן כא, א.
- ↑ ספר המצות, מצוה ג'.
- ↑ ראה במאמר ד"ה ועבדי דוד תשמ"ו - סה"מ מלוקט ב' עמוד רכב.
- ↑ ראה יעקב יצחק רבינוביץ
- ↑ פסחים מח ב.
- ↑ היום יום י"ג מר חשוון.
- ↑ אור התורה להרב המגיד ממעזריטש
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד, כרך ז עמוד 216
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך י"ב
- ↑ אגרות קודש, אדמו"ר הריי"צ, כרך י"ב
- ↑ ליקוטי שיחות, חלק ב