שינה – הבדלי גרסאות

בשעת השינה מתבצע תהליך של הסתלקות וקבוץ החיות מן ה[[דם]] - הוא הנפש - לתוך ה[[לב]] ונסתם הכל בתוכו, שאין מתפשט ממנו פנימית החיות רק "קיסטא דחיותא" (חיות מועטת) וחיצוניות, ודוקא אז הוא גילוי והתפשטות חיצוניות החיות, כמו למשל כח הזן וכח המעכל שבנפש שהן בחינות חיצוניות לגבי כח השכל והמדות וראיה ושמיעה. והתפשטותן עיקרן בשעת שינה, שבשעה שאינו ישן ומאיר השכל אז כח המעכל והזן אינן בהתפשטות כל כך מצד התכללותן בכח ה[[שכל]] כ[[נר]] בפני אבוקה ולכן מעכב התפשטותן, אבל בשעת שינה שמסתלק ממשלת כח השכל, אז הן מתפשטין ואז הקיבה מעכל ושולח אל הכבד כו'. וכח הזן והמעכל והדוחה וכן הכחות חיצוניות ותחתוניות שבנפש{{הערה|תורה אור לך לך יא, א}}.

קודם השינה נוהגים לומר [[קריאת שמע שעל המיטה]] ו[[ברכת המפיל]], ולאחריהן אין לדבר. [[הרמב"ם]] כתב בספרו{{הערה|הלכות דעות פרק ד הלכה טז.}} שצריך להתפנות לפני השינה ולאחריה.

וקימה בסדר של [[מחשבה דיבור ומעשה]]: כשמתעוררים, חושבים על כך ש[[מלך מלכי המלכים]] ניצב עליו{{הערה|[[שלחן ערוך]] סימן א.}} - [[מחשבה]], אומרים [[מודה אני]] - [[דיבור]], ו[[נוטלים ידיים]] - [[מעשה]].

==הגלות==

הרבי הוסיף שבכך רואים את ביאור החסידות על הפתגם [[ירידה צורך עליה]] שאין זה רק שהירידה מביאה לעליה, אלא שהיא עצמה חלק מהעליה, היות והשינה עצמה היא חלק מקיום תכלית כוונת הבריאה.

==שעות השינה==