גאולה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 5: | שורה 5: | ||
ב[[תנ"ך]] ישנם ביטויים רבים למושג גאולה: שיחרור קרקעות משעבוד לאדם אחר,{{הערה|ויקרא, כה}} הצלה מצרה,{{הערה|בראשית, מ"ח}} פידיון תוצרת חקלאית מקדושת מעשרות,{{הערה|ויקרא, כ"ז}} סיום אלמנוּת,{{הערה|רות, ג}} הצלה ממוות,{{הערה|הושע, י"ג}} וכיוצא באלו. | ב[[תנ"ך]] ישנם ביטויים רבים למושג גאולה: שיחרור קרקעות משעבוד לאדם אחר,{{הערה|ויקרא, כה}} הצלה מצרה,{{הערה|בראשית, מ"ח}} פידיון תוצרת חקלאית מקדושת מעשרות,{{הערה|ויקרא, כ"ז}} סיום אלמנוּת,{{הערה|רות, ג}} הצלה ממוות,{{הערה|הושע, י"ג}} וכיוצא באלו. | ||
אף כי מושג "גאולה" מתייחס למספר סוגים של גאולה, מקום מיוחד והתייחסות מיוחדת יש לגאולת [[עם ישראל]] הן בתנ"ך, הן בתורה שבע"פ: [[תלמוד ירושלמי]], [[תלמוד בבלי]],{{הערה|שבת ל"א, א | אף כי מושג "גאולה" מתייחס למספר סוגים של גאולה, מקום מיוחד והתייחסות מיוחדת יש לגאולת [[עם ישראל]] הן בתנ"ך, הן בתורה שבע"פ: [[תלמוד ירושלמי]], [[תלמוד בבלי]],{{הערה|שבת ל"א, א}} הן במדרשים עתיקים, והן בשני חיבורי תורת הסוד המרכזיים: ספר [[הזהר]], וספר [[עץ חיים]] המיוחס לתלמידו של האר"י הקדוש. | ||
הציפייה לגאולת עם ישראל היא אחת החובות העיקריות ביהדות, ואף נקבעה בהלכה היהודית כמצוה שבעבודת הלב, כלומר בתפילה, שנתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה: [[תפילת שמונה עשרה]]. | הציפייה לגאולת עם ישראל היא אחת החובות העיקריות ביהדות, ואף נקבעה בהלכה היהודית כמצוה שבעבודת הלב, כלומר בתפילה, שנתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה: [[תפילת שמונה עשרה]]. | ||
כמו כן הוזכרה כיסוד ה-12 ב-13 עיקרי האמונה היהודית ל[[רמב"ם]]. תפיסת הגאולה נשענת על האמונה במידותיו של ה', ביכולתו הבלתי מוגבלת, בצדקתו וברחמיו. | כמו כן הוזכרה כיסוד ה-12 ב-13 עיקרי האמונה היהודית ל[[רמב"ם]]. תפיסת הגאולה נשענת על האמונה במידותיו של ה', ביכולתו הבלתי מוגבלת, בצדקתו וברחמיו. | ||
==גאולה פרטית== | ==גאולה פרטית== | ||
גרסה מ־14:22, 5 באוגוסט 2013
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד.
הגאולה ביהדות
בתנ"ך ישנם ביטויים רבים למושג גאולה: שיחרור קרקעות משעבוד לאדם אחר,[1] הצלה מצרה,[2] פידיון תוצרת חקלאית מקדושת מעשרות,[3] סיום אלמנוּת,[4] הצלה ממוות,[5] וכיוצא באלו.
אף כי מושג "גאולה" מתייחס למספר סוגים של גאולה, מקום מיוחד והתייחסות מיוחדת יש לגאולת עם ישראל הן בתנ"ך, הן בתורה שבע"פ: תלמוד ירושלמי, תלמוד בבלי,[6] הן במדרשים עתיקים, והן בשני חיבורי תורת הסוד המרכזיים: ספר הזהר, וספר עץ חיים המיוחס לתלמידו של האר"י הקדוש. הציפייה לגאולת עם ישראל היא אחת החובות העיקריות ביהדות, ואף נקבעה בהלכה היהודית כמצוה שבעבודת הלב, כלומר בתפילה, שנתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה: תפילת שמונה עשרה. כמו כן הוזכרה כיסוד ה-12 ב-13 עיקרי האמונה היהודית לרמב"ם. תפיסת הגאולה נשענת על האמונה במידותיו של ה', ביכולתו הבלתי מוגבלת, בצדקתו וברחמיו.
גאולה פרטית
על פי תורת החסידות, האדם נמצא בעולם הזה בגלות פרטית, נפשו האלוקית שרויה ב"מאסר" בידי הנפש הבהמית. מצרים מלשון מיצר והגבלה, על האדם לצאת ממצרים, מההגבלות הגשמיות האישיות שלו והתחבר לה' על ידי קיום התורה ומצוותיה.
גאולה זו צריכה להעירך בכל יום, שכן האדם יכול לפרוץ בכל יום גבולות חדשים. כפי שמביא אדמו"ר הזקן בספר התניא "בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"[7]
יציאה זו מתרחשת בפרט בזמן קבלת מלכות שמים בקריאת שמע, בה מקבל עליו את יחודו של ה', באמרו "ה' אלהינו ה' אחד", ומסיבה זו תקנו חכמים את פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע, למרות שמצוות זכירת יציאת מצרים הינה מצוה בפני עצמה.
גאולות בימי ישראל
גאולת מצרים
| ערך מורחב – גאולת מצרים |
גאולת מצרים (מוכר גם בשם יציאת מצרים) הינה תהליך שהתרחש בשנת 2668 לבריאת העולם, במהלכו יצאו בני ישראל מארץ מצרים לאחר שיעבוד של 210 שנים[8].
בליל ט"ו ניסן במהלך ליל הסדר ישנה מצווה לספר את סיפור הגאולה ועשרת המכות שקדמו לה, זאת בנוסף למצוות זכירת יציאת מצרים הנאמרת כל יום במהלך התפילה ואף מוזכרת בלילות.
גאולת מצרים זו לא היתה מושלמת מכיון שלאחריה היו גלויות נוספות.
הגאולה האמיתית והשלימה
|
| ערך מורחב – הגאולה האמיתית והשלימה |