ניקולייב – הבדלי גרסאות

באותה תקופה חלו על העיר חוקי [[תחום המושב]] (חוק שאסר על יהודים לגור בערים הגדולות אלא אם האדם היה [[עשירות|עשיר]] או נושא משרה חשובה) והיהודי היחיד שנותר בה היה ר' שלמה ישעיה רפאלוביץ, קבלן שעסק בבניית אניות. ההיתר הגיע בזכות דודתו [[המומע לאה]], אשה יהודיה שסרה מהדרך ונישאה למפקד הצי הרוסי שהיה מקורב לצאר ניקולאי. ההיתר כלל גם את העוזרים והעובדים של ר' שלמה ישעיה, והוא ניצל זאת עד תום. עם הזמן הביא עוד ועוד יהודים בכדי לעבוד בבניית האניות, עד שהתגבשה קהילה שהוא עמד בראשה. ובשנת תקצ״ה אישר המושל הצבאי של ניקאלאיעוו את רבנותו של הרב [[אפרים זלמן ראזומנע]], מחסידי [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]], בתור רב מטעם הממשלה, שקיבל משכורת ממשלתי.

בפניית נציגי הקהילה היהודית בניקאלאייעוו למושל הצבאי מי״ז אדר [[תרי״ד]], כתבו כי בעקבות מחלתו של הרב ראזומנע הזמין את הרב [[אברהם דוד לאוואוט]] (שהיה מצטרף להרב הלל מפאריטש בחדשי מנחם אב - אלול שבכל שנה במסעותיו להמושבות שבפלך חערסאן) למלא את מקומו ברבנות ניקאלאייעוו, והמושל הצבאי אישר שהרב לאוווט ימלא את מקומו ברבנות ניקאלאיעוו. בעקבות פטירת הרב אפרים זלמן ראשומנע בשנת תר״כ, נתמנה הרב לאוואוט לרב העיר, ובעקבות ערעור המשכילים על רבנות הרב לאוואוט בניקאלאייעוו, התקיימו בחירות בכ״ב אייר תרכ״ב לרבנות ניקאלאייעוו, בה נבחר הרב לאוואוט פה אחד לרבה של ניקאלאייעוו, וקיבל משכורת של 200 רובל כסף לשנה מטעם הממשלה.