מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
| שורה 4: |
שורה 4: |
| ==מבוא לפרק== | | ==מבוא לפרק== |
| ==גוף הפרק== | | ==גוף הפרק== |
| {{פרק תניא|פרק=י"א|טקסט הפרק="והנה גם עשרה מאמרות גם כן נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים בלבד, כי כמו שהמדות שבנשמת האדם כשבאות להתגלות במעשה הן באות מלובשות באותיות המחשבה, כגון מדת חסד ורחמים שבנשמה אי אפשר לבא לידי התגלות בפועל ממש כי אם על ידי שמחשב בדעתו ומהרהר מעשה ה[[צדקה]] וחסד לעשותה בפועל ממש, כי אי אפשר לעשות בלי מחשבה ואם מצוה לאחרים לעשות כמו המלך אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדבור [וכן כשמדבר דברי חסד ורחמים לרעהו] כך על דרך משל מדותיו של הקב"ה כשבאות לבחינת התגלות פעולתן בתחתונים נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם מאמר וצירוף אותיו' שהרי אי אפשר שתהיה שום פעולה נמשכת ממדותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם אותיות כגון לבריאת האור ממדת החסד נמשך ממנה המשכת פעולה וכח לפעול ולברוא בו את האור והמשכת כח זה וחיות זו נקראת בשם מאמר ואותיות יהי אור כי אף שאינן כאותיות מחשבה שלנו ח"ו, מכל מקום הם ענין המורה על התהוות האור מאין ליש, שלכן נברא האור מהמשכת כח זה ולא נבראו ממנו דברים אחרים שנבראו גם כן ממדת חסד כמו מים וכיוצא בהם, מפני שנתלבשו בהם כוחות בבחינת צירופים אחרים המורים על התהוות המים וכיוצא, ונמצא כי כל חיות וכוחות הנמשכות ממדותיו הקדושות לתחתונים לבראם מאין ליש ולהחיותם ולקיימם נקראות בשם אותיות הקדושות שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומדותיו להתהוות עולמות ולהחיותם, והם שני מיני עולמות עלמין סתימין דלא אתגליין הם המתהוים וחיים וקיימים מכחות והמשכות נעלמות כמו אותיות המחשבה שבנשמת האדם על דרך משל, ועלמין דאתגליין נבראו וחיים מהתגלות שנתגלו כחות והמשכות הנעלמות הנקראות בשם אותיות המחשבה, וכשהן בבחינת התגלות להחיות עלמין דאתגליין נקראות בשם מאמרות ודבר ה' ורוח פיו כמו אותיות הדבור באדם על דרך משל שהן מגלות לשומעים מה שהיה צפון וסתום בלבו, אבל באמת בחינת אותיות הדבור של מעלה היא למעלה מעלה ממדרגות ומהות חכמה ושכל הנבראים, שהרי במאמר ואותיות נעשה אדם בצלמינו וגו' נברא האדם בעל חכמה ושכל, או אפילו בהבל העליון לבד כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ואם כן הדבור והבל העליון הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת [[אדם הראשון]] הכוללת כל נשמות הצדיקים שהם גדולים מ[[מלאכי השרת]], והיינו לפי שאותיות דיבורו יתברך הן בחינת המשכות כחות וחיות ממדותיו ית' המיוחדות במהותו ועצמותו בתכלית היחוד, שהוא למעלה מעלה לאין קץ ממדרגת חכמה שבנבראים, ולא נקראו בשם אותיות לגבי הנבראים, אלא לגבי מדותיו ית' בכבודן ובעצמן. והנה הן כ"ב מיני המשכות חיות וכחות שונים זה מזה שבהן נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל הברואים שבתוכם, שכך עלה ברצונו וחכמתו ית' לברוא העולם בכ"ב מיני המשכות שונות דוקא לא פחות ולא יותר, והן הן כ"ב אותיות הקבועות בפה ולשון כדתנן בספר יצירה, [ותמונתן בכתב היא מורה על ציור ההמשכה כמו שאכתוב לקמן] שגם אותיות הדבור והמחשבה שבנפש האדם הן המשכות מהשכל והמדות שבנפש ממהותן ועצמותן כמו שכתבתי במקום אחר:"}} | | {{פרק תניא|פרק=יא|טקסט הפרק={{ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק י"ב}}}} |
|
| |
|
| ==סיכום הפרק== | | ==סיכום הפרק== |
גרסה מ־16:22, 30 ביוני 2010
פרק י"א של שער היחוד והאמונה מסביר את ענינים של עשרת המאמרות שנקראים כן רק לגבי הנבראים.
מבוא לפרק
גוף הפרק
| פרק יא
|
פרק יב רק שהברואים מתחלקים למיניהם בכללות ובפרטות על ידי שינויי הצירופים וחילופים ותמורות כנ"ל, כי כל אות היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי, וכשנצטרפו אותיות הרבה להיות תיבה, אזי מלבד ריבוי מיני כוחות וחיות הנמשכים כפי מספר האותיות שבתיבה, עוד זאת העולה על כולנה המשכת כח עליון וחיות כללית הכוללת ושקולה כנגד כל מיני הכחות והחיות פרטיות של האותיות ועולה על גביהן והיא מחברתן ומצרפתן יחד להשפיע כח וחיות לעולם הנברא בתיבה זו לכללו ולפרטיו:*
| הגהה
|
| *הגה"ה (ולפי שכל אות ואות מכ"ב אותיות התורה היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי שאינו נמשך באות אחרת לכך גם תמונתן בכתב כל אות היא בתמונה מיוחדת פרטית המורה על ציור ההמשכה והתגלות האור והחיות והכח הנגלה ונמשך באות זו, איך הוא נמשך ונתגלה ממדותיו של הקב"ה ורצונו וחכמתו וכו'):
|
כגון דרך משל בתיבות שבמאמר יהי רקיע וגו' שנבראו בהן ז' רקיעים וכל צבא השמים אשר בהם, כמאמר רז"ל שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים וכו', זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח וכו', מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד וכו', שכללות הרקיעים נבראו וחיים וקיימים בכללות תיבות אלו שבמאמר יהי רקיע וכו', ופרטי הברואים שבז' רקיעים נברא כל פרט מהם וחי וקיים מאיזה צירוף אותיות מתיבות אלו או חילופיהן ותמורותיהן שהן כפי בחינת חיות הנברא הפרטי ההוא, כי כל שינוי צירוף הוא הרכבת ואריגת הכוחות והחיות בשינוי, שכל אות הקודמת בצירוף היא הגוברת והיא העיקר בבריאה זו והשאר טפילות אליה, ונכללות באורה ועל ידי זה נבראת בריה חדשה וכן בחילופי אותיות או תמורותיהן נבראות בריאות חדשות פחותי המעלה בערך הנבראים מהאותיות עצמן כי הן דרך משל דוגמת אור המאיר בלילה בארץ מן הירח, ואור הירח הוא מהשמש ונמצא אור שעל הארץ הוא אור האור של השמש, וככה ממש דרך משל האותיות שבמאמרות הן כללות המשכת החיות והאור והכח ממדותיו של הקב"ה לברוא העולמות מאין ליש ולהחיותן ולקיימן כל זמן משך רצונו ית', ומכללות המשכה והארה גדולה הזו האיר ה' והמשיך ממנה תולדותיה כיוצא בה וענפיה שהן תולדות והמשכת האור מהאותיות, והן הן חילופי אותיות ותמורותיהן, וברא בהן ברואים פרטים שבכל עולם, וכן האיר ה' עוד והמשיך והוריד הארה דהארה דהארה מהארות האותיות, וכן המשיך עוד והוריד עד למטה מטה בבחינת השתלשלות עד שנברא הדומם ממש כאבנים ועפר ושמותיהן אבן ועפר הם חילופים דחילופים כו' ותמורות דתמורות כו', כנ"ל:
נשלם חלק שני בעזרת ה' יתברך ויתעלה
|
סיכום הפרק
צילום דפוס התניא
מושגים יסודיים בפרק