וילנה – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה" |
|||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
העיר שהוקמה בשנת [[ה'פ"ח]], שוכנת בצד הדרומי-מזרחי של ליטא, בסמיכות לגבול בין [[רוסיה]] הלבנה (בלארוס) לליטא. | העיר שהוקמה בשנת [[ה'פ"ח]], שוכנת בצד הדרומי-מזרחי של ליטא, בסמיכות לגבול בין [[רוסיה]] הלבנה (בלארוס) לליטא. | ||
כבר מעת הקמתה | כבר מעת הקמתה הייתה וילנה מרכז התרבות וההווי הפולני, ונקבעה כעיר הבירה של הדוכסות הליטאית. במהלך השנים נכבשה וילנא חליפות, וסופחה מספר פעמים לממשלת [[פולין]], לרוסיה, ולברית המועצות. | ||
===הקהילה היהודית=== | ===הקהילה היהודית=== | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
בארבעים השנים שחלפו מאז החלה ההתיישבות היהודית בעיר, גדלה הקהילה באופן משמעותי, וכללה שלושת אלפים משפחות, שהיוו עשרים אחוז מכלל תושבי העיר, ושמעה של הקהילה החל להתפרסם בתפוצות ישראל כמרכז תורני חשוב. | בארבעים השנים שחלפו מאז החלה ההתיישבות היהודית בעיר, גדלה הקהילה באופן משמעותי, וכללה שלושת אלפים משפחות, שהיוו עשרים אחוז מכלל תושבי העיר, ושמעה של הקהילה החל להתפרסם בתפוצות ישראל כמרכז תורני חשוב. | ||
הקהילה היהודית בעיר | הקהילה היהודית בעיר הייתה מבוססת מבחינה כלכלית, דבר שאיפשר לבני הקהילה לחתן את בנותיהם עם צעירים מוכשרים, ולהעניק להם את האפשרות להמשיך ולהתמסר ללימוד התורה בתנאי שיעברו להתגורר בסמיכות אליהם ויהיו סמוכים על שולחנם. באופן זה עברו להתגורר בוילנה עשרות למדנים חשובים דוגמת רבי שבתאי כהן (הש"ך) ורבי אריה לייב שפירא{{הערה|מחבר הספרים נחלת אריאל ומעון אריות.}}, שהטביעו את חותמם על כלל היהדות התורנית. | ||
[[הגאון מוילנא]] (הגר"א) שהיה יליד העיר תרם לפרסומה באופן משמעותי, וכבר בהיותו בגיל צעיר התפרסם שמעו למרחוק, והזמין צעירים מוכשרים רבים לבוא וללמוד תורה מפיו{{הערה|הגר"א אמנם לא כיהן באופן רשמי במשרת רב או ראש ישיבה, אך היה מוסר שיעורים בבית המדרש הסמוך לביתו, ופותר את קושיותיהם של הלמדנים שהיו מביאים לפניו כשהיה מגיע לבקר בבית המדרש.}}. | [[הגאון מוילנא]] (הגר"א) שהיה יליד העיר תרם לפרסומה באופן משמעותי, וכבר בהיותו בגיל צעיר התפרסם שמעו למרחוק, והזמין צעירים מוכשרים רבים לבוא וללמוד תורה מפיו{{הערה|הגר"א אמנם לא כיהן באופן רשמי במשרת רב או ראש ישיבה, אך היה מוסר שיעורים בבית המדרש הסמוך לביתו, ופותר את קושיותיהם של הלמדנים שהיו מביאים לפניו כשהיה מגיע לבקר בבית המדרש.}}. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
==מרכז ההתנגדות לתורת החסידות== | ==מרכז ההתנגדות לתורת החסידות== | ||
בזמן התפשטותה של [[תורת החסידות]] בזמנו של [[המגיד ממעזריטש]] | בזמן התפשטותה של [[תורת החסידות]] בזמנו של [[המגיד ממעזריטש]] הייתה הקהילה בוילנה אחת מהקהילות החשובות ביותר, והיא נחשבה כמרכז התורני העיקרי בסביבות [[רוסיה]] ופולין{{הערה|כאשר [[אדמו"ר הזקן]] הגיע לגיל 19 ורצה לגלות למקום תורה התלבט בין וילנא שהייתה אז מרכז הלימוד החשוב ביותר, לבין מעזריטש שהייתה מרכז תורת החסידות.}}, וכמבצרם של ה[[מתנגדים]] לתורת החסידות. | ||
הראשון שהצליח להקביע את חומות ההתנגדות ולרכוש חסידים מקרב תושבי וילנא, היה רבי [[אהרון הגדול מקרלין]], שביקר בעיר בחשאי והצליח לפעול על כמה מנינים של אברכים להתקרב לתורת החסידות. אותם אברכים פתחו בעיר מנין חסידי, ודבר זה הגדיש את הסאה, ופרנסי וילנא שחששו שתנועת החסידות תתבסס ותתפשט בעירם, היו הראשונים להוציא חרם, בו נידו את החסידים ואסרו לשהות במחיצתם ולסייע להם בכל אופן שהוא. | הראשון שהצליח להקביע את חומות ההתנגדות ולרכוש חסידים מקרב תושבי וילנא, היה רבי [[אהרון הגדול מקרלין]], שביקר בעיר בחשאי והצליח לפעול על כמה מנינים של אברכים להתקרב לתורת החסידות. אותם אברכים פתחו בעיר מנין חסידי, ודבר זה הגדיש את הסאה, ופרנסי וילנא שחששו שתנועת החסידות תתבסס ותתפשט בעירם, היו הראשונים להוציא חרם, בו נידו את החסידים ואסרו לשהות במחיצתם ולסייע להם בכל אופן שהוא. | ||
החל מחרם זה שהתפרסם לראשונה בשנת [[תקל"ב]], הנהיגה הקהילה בוילנה את ההתנגדות הכללית לתורת החסידות, וסחפה אחריה גם מרכזים מתנגדיים נוספים כגון ברודי ושקלוב להצטרף אף הם להתנגדות החריפה{{הערה|יש לציין שקהילת וילנא | החל מחרם זה שהתפרסם לראשונה בשנת [[תקל"ב]], הנהיגה הקהילה בוילנה את ההתנגדות הכללית לתורת החסידות, וסחפה אחריה גם מרכזים מתנגדיים נוספים כגון ברודי ושקלוב להצטרף אף הם להתנגדות החריפה{{הערה|יש לציין שקהילת וילנא הייתה הקהילה היחידה בכל רחבי [[ליטא]] שהתנגדה לתורת החסידות, ושאר קהילות ה[[מתנגדים]] ב[[ליטא]] לא הצטרפו אליהם. החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן מנסה לתלות זו בעובדה שבאותה תקופה פרצה בוילנא מגפת דבר והפילה חללים רבים מבני העיר. תושבי העיר חיפשו סיבות רוחניות שבשלהם קיבלו עונש קשה שכזה, ופרנסי הקהילה שחששו שיאשימו אותם בכך (בגלל שניהלו באותה תקופה מלחמה נגד רב העיר), הטילו את האשמה על החסידים, שכיבכול בגללם פרצה המגיפה.}}. ה[[מתנגדים]] החריפים שבעיר עשו שימוש רב בכוחו ובהשפעתו של הגאון מוילנא, ודאגו למסור לו עדויות כוזבות כביכול החסידים מחללים את קדושת הצומות{{הערה|כך לדוגמה העידו בפניו שתי עדים מהימנים בשבועה, שהם ראו חסידים שאוכלים ב[[תשעה באב]], אלא שהם העלימו ממנו את העובדה שדבר זה אירע בשנה בה הקביעות של [[תשעה באב]] חלה בשבת, כך שלא היה כל פסול הלכתי במעשיהם.}}, לא מתנהגים בצניעות{{הערה|העדים העידו שראו את החסידים רוקדים עם בנות בבית הכנסת בשמחת תורה, אך העלימו את העובדה שהם מתכוונים לילדות קטנות של החסידים, שרכבו על כתפי אבותיהם בשעת הריקודים.}}, וכדומה. | ||
מתוך נסיון לרכך את ההתנגדות החריפה מבית מדרשו של הגר"א, ניסו מספר פעמים גדולי החסידות (דוגמת רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ו[[אדמו"ר הזקן]]) להיפגש עם הגר"א מוילנא ולהוכיח לו שאין מה לחשוש מתורת החסידות, אך בהשפעת מקורביו הגר"א ברח מהעיר, וחזר אליה רק לאחר שנודע לו באופן וודאי שהם עזבו את העיר. | מתוך נסיון לרכך את ההתנגדות החריפה מבית מדרשו של הגר"א, ניסו מספר פעמים גדולי החסידות (דוגמת רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ו[[אדמו"ר הזקן]]) להיפגש עם הגר"א מוילנא ולהוכיח לו שאין מה לחשוש מתורת החסידות, אך בהשפעת מקורביו הגר"א ברח מהעיר, וחזר אליה רק לאחר שנודע לו באופן וודאי שהם עזבו את העיר. | ||